לשתי השאלות יש הרבה סוגי תשובות
וגם תשובות שסותרות לחלוטין אחת את השנייה, משום שהכל תלוי במקרה ובהגדרה, כי הגדרות המונחים שאתה משתמש בהן לא ברורות. זוג נשוי, זה ברור. אבל מה זה "לא מסתדר בחיי היום יום" - כבר לא ברור, ומה זה "זה בסדר" - גם לא ברור. אם מותר להם? בוודאי שמותר להם. אם ראוי לעשות כך? תלוי במקרה, כמובן. כעיקרון, אם הם מסוגלים לחיות בשלום בדו-קיום, רק לא משתווים ביניהם - בודאי עדיף שיישארו יחד לטובת הילדים, משום שכך הם מחנכים את עצמם ואת הילדים לקבל ולהכיל ולהסתדר עם אנשים ששונים מהם ואפילו מתנגדים להם. אבל אם הם גורמים נזק נפשי משמעותי לעצמם או לילדים - עדיף שייפרדו (אם הפרידה תפתור את הבעיה, כי לפעמים הפרידה לא פותרת את הבעיה, אלא רק מחריפה אותה...). דתי וחילוני - תלוי מה זה דתי ומה זה חילוני. "חילוני" יכול להיות גם זה שמשייך עצמו חברתית לחלק החילוני של העם, אבל מתקדם בשמירת מצוות בקצב שלו (אך בינתיים עוד לא שומר את כל המצוות). "דתי" יכול להיות גם כופר גמור בבוראו, אלא שחברתית משייך עצמו לחברת הדתיים, בכך שהוא חובש כיפה ומחקה את אורחותיהם החברתיים... העיקרון הוא, שאדם צריך להיות מחובר לאמת האלוקית באיזו שהיא צורה. אם הוא מכיר בבוראו ובחובתו לעשות את רצונו, אבל במישור המעשי הוא משובש כהוגן, בגלל שייצרו גובר עליו - עדיין עדיף שיהיה "דתי" מאשר "חילוני", משום שבדרך זו הוא לפחות יכול לדעת את הדרך הנכונה ויש לו סיכוי לחזור בתשובה על מעשיו ולתקנם יום אחד. (אלא שכמובן, לאנשים לא כדאי ללמוד ממעשיו בינתיים, על ההתנהגות הנכונה ליהודי...). לעומת זאת ה"חילוני" - יהיה האדם הערכי ביותר - אם הוא לא מבין או כופר בבוראו, במטרת בריאת העולם ובתכלית חייו כאדם - הרי שכל הערכים אינם מכוונים למטרה האמיתית, וממילא יש לו בעיה יסודית הרבה יותר. ברור שכדאי מאד ללמוד ממעשיו החיוביים, אך לא מהשקפתו העקרונית! וכן, ברור שיש לו סיכוי לקבל הארה ולהבין את מטרת החיים ואת המחוייבות לבורא, ואז יש לו יתרון עצום, בכך שיש לו הרגלים חיוביים שמיד הוא מייעד אותם לתכלית עבודת הבורא. בכל מקרה, ובלי קשר לשאלה - צריך לזכור שרוב החילוניים אינם כופרים בבורא ומחוייבותם כלפיו, אלא אינם מודעים או שוגגים בחוסר ידיעה. ולכן הערכים החיוביים במידה מסוימת כן מכוונים למטרה האמיתית, למרות שהם אינם יודעים להגדירה כראוי. וכן, בכל מקרה אין אף אחד שאמור לעשות את חשבונו הרוחני של כל אחד ואחד, אם הוא מחובר לבורא ורק ייצרו גובר עליו, או שהוא כופר בכלל בבוראו ורק משום הרגל חובש כיפה... ואין פה שאלה של מי עדיף ומי לא עדיף. אלא כל אחד צריך לדעת אילו מעשים עליו ללמוד מזולתו ואילו מעשים עליו לגנות ולהתרחק מהם.
