כמה שאלות חשובות-

[יניב ריז]

כמה שאלות חשובות-

בבקשה כל מי שיכול לעזור בכל דרך!!! 1-האם נמדדה הכבידה של פרוטונים במנוחה? (מעבר לשיקולים תיאורטיים של היחס בין מסת הפרוטון לכבידה שהוא אמור ליצור סביבו-האם זה נבדק פיזית ואומת ביחס לתיאוריה)? 2-מהי המהירות שבה האלקטרון מקיף את הפרוטון? במה תלויה המהירות הזו? 3-מה הנוסחא (בטח קשור לטרנספורמציית לורנץ) לחישוב השינוי בעוצמת/חוזק הכבידה ביחס למהירות של גוף? אודה לכם על כל תשובה/הפניה למאמר.

 

[pelegs]

אענה לך רק על 2 ו3

מכיון שאת 1 אני לא יודע...

2. האלקטרונים לא מקיפים את גרעין האטום - הם נמצאים מסביבו במקומות שונים. כלומר - יש להם איזורים(אורביטל - שבניגוד לנגזר משמו, אינו מסלול הקפה!) שבהם הם יכולים להתקיים מסביב לגרעין. איזורים אלו אינם בהכרח כדוריים(למרות שיש כאלו), והם באים בכמה צורות שונות(קישור למידע בנושא זה). כל אלקטרון "קופץ"(פחות או יותר) מנקודה אחת באיזור המותר לו להקפה, לנקודה אחרת בצורה אקראית, כך שאין מה לדבר על "מהירות הקפה". 3. המשוואה בציור המצורף להודעה זו.

 

[ailag]

תיקון קטן לנוסחה

v²/c² , אחרת השורש מרוכב.. ( m = m0/sqrt(1-v²/c²) )

 

[יניב ריז]

תודה רבה!!!../images/Emo51.gif

 

[pelegs]

זהו... משהו היה נראה לי לא בסדר שם

תודה

 

[pelegs]

הנה... מתוקן

גם לא ברור לי למה הארכתי את הכל וכתבתי "מסת מנוחה כפול 1 חלקי..." ולא פשוט שמתי את מסת המנוחה במקום 1...

 

[ailag]

פשוט בושה וחרפה.

 

[pelegs]

בלה בלה

הטעויות הקודמות שלי היו הרבה יותר נוראיות. הן כמעט עלו לי בחדר שלי(למזלי, לא הכל נשרף).

 

[ailag]

המחשב בסדר?!

 

[pelegs]

מסתבר

אבל האשם לא היה בו...

 

[טל ר]

כבידת פרוטונים במנוחה

לא בוצע מעולם ניסוי בו נמדד הכוח אותו מפעיל פרוטון בודד על פרוטון בודד אחר, אך עוד בניסוי של קוונדיש (Cavendish), הוא מדד את השפעת הגרוויטציה של גוף שאת מסתו ידע, וכיום, כאשר אנו יודעים לחשב כמה אלקטרונים, פרוטונים ונויטרונים יש בגוף זה, ניתן לבודד את השפעתו של פרוטון בודד.

 

[יניב ריז]

טל תודה!!! זה מחזק את התיאוריה

שאני מנסה לפתח. הצלחתי לבנות משוואה שאינה דורשת תוספת מימדים, שמאחדת את הכבידה עם הכוח האלקטרומגנטי. המשוואה גם אינה דורשת נוכחות של "גרוויטונים". הבעיה במשוואה הזאת,שהיא "טוענת" שלמסה במנוחה (מנוחה ביחס להתפשטות המרחב לפי קבוע האבל)-אין כוח משיכה, ובכך סותרת את טענת ניוטון שכוח משיכה היא תכונה של כל מסה בכל מצב. אינשטיין קצת "מקל" על הנוסחא בכך שהוא טען שהאצת חלקיק מגדילה את המסה שלו (ואז גם כוח המשיכה של אותו חלקיק גדל), אך גם אינשטיין יצא מנקודת הנחה שלמסה במנוחה יש כוח משיכה. הדבר על פניו נכון, אם אני אמדוד כוח משיכה של כדור מתכת "במנוחה" אני אכן אמצא ערך מסוים, אינשטיין מיחס את זה לתכונת המסה בלבד,אך ברמה המיקרוסקופית המסה לעולם אינה במנוחה (האלקטרונים חגים במהירויות אדירות סביב הגרעין)-מכאן שלפי המשוואה הזו,תכונת המשיכה של חומר ב"מנוחה" נובעת מתנועת האלקטרון סביב הפרוטון, וברגע שהחומר עצמו מתחיל לנוע,מתווספת כבידה,כי אז מסת הפרוטונים והניוטרונים שמואצים במרחב (ומשקלם גדול פי 2000 לערך ממסת האלקטרון) מבאים לתוספת כוח כבידה. רוב הסיכויים שהתאוריה שאני עובד עליה שגויה, אך רק בשביל הסקרנות אני מנסה למצוא דרך ניסויית להוכיח את המשוואה שמאחדת בין הכוח האלקטרומגנטי לכבידתי. (עצם הוכחת היווצרות הכבידה של גוף במנוחה כפונקציה של מהירות האלקטרונים סביב הגרעין-מגיעים למסקנה שהכבידה של גוף במנוחה אינה אלא נגזרת של הכוח האלקטרומגנטי). התאוריה,אני חייב לציין ל"הגנתה", לא סתם נבנתה, אלא המשוואה פותחה דרך מערך לוגי מסוים של נסיון הבנת משמעות התנועה במרחב (הכל התחיל מניסיון לענות לשאלה שאולי תשמע מעט דבילית-"למה גוף משנה את מיקומו במרחב כשהוא מקבל אנרגיה"?, לכאורה שאלה ברורה,אבל בפועל זה לא נראה ברור מאליו שאנרגיה תיצור תנועה...למה דווקא תנועה? למה לא משהו אחר?)... המשוואה שנתקבלה מצורפת בתמונה, שוב היא עדיין לא מוכחת,וזו תיאוריה בלבד!!!

 

[1100F]

אתה מוכן להסביר מה כתבת שם?

 

[G0d]

אני חושב שהשאלה אינה נכונה.

גוף אינו משנה את מיקומו במרחב, בהכרח, כשהוא "מקבל" אנרגיה. אנרגיה באה בהמון צורות- גוף בעל תוספת אנרגיה כימית, למשל, ישאר במקומו. אגב, תוספת אנרגיה לא תיצור בהכרח תנועה, גם אם הגוף ישנה את מיקומו במרחב, למשל, אם תיקח גוף ותרים אותו מהרצפה לשולחן. אין זה שולל את התיאוריה שפיתחת, אך זו רק תגובה לגבי השאלה הראשונית.

 

[יניב ריז]

לא זאת הייתה מטרת השאלה

השאלה לא מתיימרת לומר שכל תוספת אנרגיה לגוף תיצור תנועה,אלא מדוע כשגוף נע הדבר דורש אנרגיה? ולגבי הרמת הגוף מהרצפה לשולחן,דרושה אנרגיה כדי להזיז את היד שלך,בשביל שתוכל להרים את הכדור מהרצפה,בו בזמן שהכדור רוכש אנרגיה פוטנציאלית עד שהוא מונח על השולחן. ובכלל, כל אנרגיה כימית=תנועה מיקרוסקופית:מולקולות נעות מהר יותר (תנועה),אלקטרונים מחליפים מסלולים (תנועה) וכו'... מכיוון שכל אנרגיה כימית=אנרגיה אלקטרומגנטית, וכל אנרגיה אלקטרומגנטית=תנועה ברמה האטומית. אחד ההיסיקים מהמשוואה הוא שאנרגיה היא בעצם עיוות במרחב בצורת גל. כאשר האנרגיה גדולה יותר ליחידת שטח במרחב, כך אורך הגל קטן. כאשר אותו עיוות מרחב גלי נפגש בחומר, הוא "מתיישר"=אורך הגל גדל,והדבר גורם לתנועה. ההיסק הזה מסתדר נפלא עם הפיזיקה הקוונטית,הוא יכול להסביר למה האלקטרון מתנהג כמו גל,למה אלקטרונים מעורערים "קופצים" מסלול-ועוד למה הם מגיבים רק מאורכי גל מסוימים. הסבר על הנוסחא: gm-כוח המשיכה(g)של גוף בעל מסה (m). ge-כוח המשיכה של מסת האלקטרון. gp-כוח המשיכה של מסת הפרוטון. gn-כוח המשיכה של מסת הניוטרון. ve-מהירות האלקטרון. vm-מהירות הגוף הכללי בעל המסה. c-מהירות האור. Ne-מספר האלקטרונים. Z-מספר המסה של החומר לפי הטבלה המחזורית (מספר הניוטרונים+הפרוטונים). פירוט כללי של מטרת הנוסחא והשימוש בה- בנוסחה הכללית,המשוואה גורסת כי כוח המשיכה שחומר בעל מסה M יצור סביבו, תלוי ב: א-בכוח המשיכה שמסת האלקטרונים יוצרת (כאשר מסת האלקטרונים מחושבת גם לפי טרנספורמציית לורנץ,כך שככל שהאלקטרון מאיץ יותר סביב הגרעין,כך הוא יוצר כוח משיכה חזק יותר סביבו לפי תורת היחסות). + ב-כוח המשיכה שמסת גרעין האטום (פרוטונים+ניוטרונים) יוצרת. חלק זה מכיל את לב המשווה,כאן נכנסת התיאוריה שמסת גרעין האטום ששרויה ב"מנוחה" (ביחס לאלקטרונים) אינה יוצרת שדה כבידה, אלא אך ורק במידה והחומר עצמו נע (נניח שמדובר בכדור מתכת,אזי גרעין האטום יצור סביבו כוח משיכה רק כאשר הכדור עצמו ינוע במרחב). עוצמת כוח הכבידה של מסה בתנועה מובאת גם לפי טרנספורמציית לורנץ,אך התוספת היא,שמספר המסה של האטום מופחת מהתוצאה=כאשר מהירות החומר היא 0,אז כל חלק ב' של המשוואה מתאפס (בניגוד לאינשטיין שטען שהוא יהיה שווה ל-1). מה מסיקים מזה? שבעצם כוח המשיכה של חומר תלוי בשני גורמים נפרדים,האחד תמיד קיים, והשני לא תמיד. כאשר חומר נמצא במנוחה מוחלטת,הכוח המשיכה יהיה ממסת האלקטרונים ביחס למהירותם בלבד,ללא תוספת מסת הפרוטונים. מסת הפרוטונים תוסיף לכוח המשיכה של החומר,רק אם החומר עצמו יהיה בתנועה. דרך לבדוק את תקינות המשוואה: בגלל שמהירות האלקטרון ביחס למסה שלו לא תתן את מלוא כוח הכבידה שנמדד לגוף,אנו מסיקים שהחומר עצמו חייב להיות בתנועה (כדי שתהיה תוספת כוח כובד מתנועה של גרעין האטום). בגלל שמסת הפרוטונים והניוטרונים יחד שווה לערך פי 4000 ממסת האלקטרון,די בתנועה יחסית "איטית" של החומר ביחס למנוחה מוחלטת כדי ליצור תוספת שדה כבידה שתשלים את "החסר". המהירות שבה מערכת השמש נעה במישור הגלקטי היא 220 ק"מ/שניה, שזה 7.33*4-^10 C. במהירות כזו,ובהתחשב בפי 4000 מסה ממסת האלקטרון,יש מספיק תוספת כוח כובד לפי טרנספורמציית לורנץ. אני צריך לשבת ולבדוק האם (לדוגמא) באטום המימן,ביחס למהירות האלקטרון ומסתו+מסת הגרעין ומהירותה(220 ק"מ/שניה), אני מקבל בדיוק את כוח המשיכה שנמדד בפועל לאטום מימן (או לכל כפולה אחרת). אשמח לכל כל הערה,תיקון,הסקים,מעטפות נפץ ומכתבי נאצה

טוב,אני אמשיך מחר,חייב ללכת לישון

 

[G0d]

מעניין.

למרות שקראתי קריאה שטחית (אתעמק כשאחזור הביתה), הרעיון שלך נראה לי מרתק. כל הכבוד על המאמץ!

 

[emissary]

הייתי רוצה לדעת אם אתה מגיע למשהו?

כלומר איך הפיתוח מתקדם.

 

[יניב ריז]

נתקע...כנראה שההנחה שגויה../images/Emo46.gif

 

[emissary]

לא נורא

ח"ח על הניסיון!