כמה שאלות ברשותך ..

[תלמ 300807]

כמה שאלות ברשותך ..

הי כתבתי לפני כמה ימים אך השאלות כנראה התפספסו בעמוד שעבר ,אז אשל שוב ברשותך . 1.האם בגיל 3 מדברים כבר על התחצפות ? אני מרגישה כאילו שבני מתחצף אליי ואני לא יודעת איך להגיב לזה . הרבה דברים שאני מבקשת ממנו לעשות הוא עונה לי "לא ולא " וזה די מעצבן הסגנון שהוא אומר זאת ,או כשאני מציעה לו משהו והוא אומר "לא רוצה" או "לא" צועק ,אני מבקשת או אומרת "לא תודה" ואז הוא חוזר אחריי "לא תודה". במקרה של הצעה אז אני מציעה שוב והוא כבר מבין את הרמז . אבל לפעמים אני שמה לב שהוא בכוונה לא משתף פעולה ,וקולט שאני מחכה לתשובה מנומסת אז הוא מתעקש על התשובה שלו . כל אלה בקטנה . מה שהכי בעייתי לי זה כשהוא מרביץ נושך וכו' (והוא עושה זאת לא מעט) אז אני אומרת ומרחיקה "לא נושכים " "מלטפים מנשקים" לא מרביצים וכו' אז לפעמים הוא מתרצה ,לפעמים מנסה שוב ואומר בתוקף "כן מרביצים " וכו' . וכשאני מנסה להתרחק ממנו כי "לא נעים לי עכשיו לידך כשאתה ככה " אז הוא פשוט רודף אחריי אני מרחיקה והוארודף אחריי ,זה נפתר (לצערי) רק כשאני נכנסת לחדר ופשוט סוגרת את הדלת הוא מנסה לפתוח ולא מצליח ואז כבר יורד לו האויר והוא בוכה ,אז אני מבינה שהפנים ופותחת את הדלת ואז הוא מתרצה ו"מאשר" שלא מרביצים ,נושכים ועוד אז מתחבקים וחוזרים לפעילות. האם אני פועלת נכון ? 2.בני אוהב להסתובב עם חפץ בידו .הוא כל כמה ימים בוחר איזה חיה או דמות ונצמד אליה . מין חפץ מעבר משתנה .הולך לישון איתו ,רואה איתו טלויזיה אוכל איתו וגם הולך איתו לגן . הוא נכנס איתו לגן ובתקופה האחרונה התחיל להתגרות בילדים ולא רק הוא ב"זה שלי " "לך אין" וכאלה .אז בגן החליטו שלא נביא יותר צעצועים . זה תפס לכמה ימים בגן לא אכפו את זה ושוב באים מס' ילדים כולל שלי עם צעצוע . לאחרונה נאמר לי ע"י אמא שבני נתן מכה לבת שלה כבר 3 פעמים עם הצעצוע שמביא מהבית , וביקשה שלא אביא איתו צעצוע .אני אמרתי לה שזה לא קשור ויכול היה להרביץ עם חפץ אחר אם היה לו פתאום ביד , זאת כי היא טענה שאני יכולה למנוע את זה ולא מונעת . אני לא מצדיקה את מעשיו אבל לא מבינה איך זה ישרת .אני מבינה שזה רק יקשה על בני שגם ככה לא הכי מתלהב מהגן (הרבה אנשי צוות התחלפו) . אני מבינה ומסכימה שאם הוא מרביץ עם זה שיקחו לו ,אבל אם נותנים לילדים אחרים להכנס עם צעצוע אין סיבה שאני אמנע מבני . מה אני אגיד לו היום לא תקבל כי אתמול הרבצת עם זה ? לא מספיק שלקחו לו ? 3.האם אפשר להגיד על ילד בן 3 "לא מחונך" "לא ממושמע" "הוא צריך להקשיב לנו " אשמח לעצות תודה

 

[עינת גבע]

60 שניות על הקשר בין הקשבה לילדים לאלימות...

שלום רב, לשאלת האלימות ואיך לנהוג התייחסתי המון פעמים בפורום. ברשותך אתייחס הפעם למשפט האחרון שלך ואחבר אותו לשאלותייך. "האם אפשר להגיד על ילד בן 3 הוא צריך להקשיב לנו " ואני שואלת : האם אנחנו המבוגרים מקשיבים לילדים? האם אנחנו באמת מקשיבים להם? האם אנחנו מתפנים להקשבה אמיתית, עמוקה, צלולה ואמפאטית. האם אנחנו מצליחים להיכנס לנעלי הילדים שלנו ולדעת ולהרגיש מה נחוץ להם? האם אנחנו מצליחים להקשיב לדעות שלהם, למחשבותיהם, לרגשותיהם, להלך רוחם. האם אנחנו מצליחים לספק להם את הצרכים הפסיכולוגיים שלהם? תחושה שרואים אותם, מקשיבים להם, שהם מורגשים, תחושה שהם קיימים ורצויים כמו שהם ולא קצת אחרת? חינוך אמיתי משמעו קודם כל להקשיב לילדים - ולא בהכרח להגיד להם. הדרך היחידה למנוע אלימות היא להקשיב לילדים. באחד הראיונות אמרה סופרת הילדים מיריק שניר :"במקורות נכתב :"מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז", כלומר, דווקא מהקשבה לאלה שעדיין לא מדברים, בונים את היסודות החזקים למשפחה, לחברה, לעולם. אני מאמינה שילד לא בא לעולם עם יצר טוב או יצר רע, אלא פשוט עם יצר קיום. הוא משקיע במה שקיומי בעבורו, וילדים מבינים מהר מאוד שתקשורת היא עניין קיומי. אלא שכל יצר לב שונה מחברו, ולכל ילד (או מבוגר) יש צורך לבטא את עצמו בדרך שלו. אם מאפשרים ליצר הלב ללכת בדרכו, היצר יהפוך ליצירה: לביטוי אישי, ייחודי ויצירתי. אבל אם לא מקשיבים לילד שמגבש לעצמו שפה, אלא חוסמים אותו, או קובעים בשבילו, מורים לו במקום להקשיב לו- גוזרים על יצר הלב אלם. ומהאילמות הזאת מגיעה האלימות." הדרך היחידה לשינוי עוברת דרך ההקשבה לילד.

 

[תלמ 300807]

ומה לגבי אלימות כלפי חברים

שזה קורה הרבה יותר מאצלנו ? הרי את לא יכולה לצפות מהפעוט שאיתו לכל הדברים שכתבת שמצופה מההורה. הוא מרביץ/נושך כשלוקחים לו צעצוע ,וכשהוא רוצה משהו של אחר ומנסה לקבל את זה , או שכמישהו אחר לקח לו ולא מחזיר . ובעניין שלנו ,אז אם הוא מבקש משהו וכרגע לא יכול לקבלו או בכלל לא יכול לקבלו ,אז הוא יכול להתעצבן ולרצות להרביץ .ובכלל יש הרבה דוגמאות שאי אפשר כרגע לספק את רצונותיו ,אז מה זה נורצלי שהוא ירביץ לי ואני אגיד אהה אוקיי זה כי לא הקשבתי לו? תודה

 

[עינת גבע]

הורות האתגר - כי בחיים הכול יחסים

שלום רב יקירה, את צודקת, לא הסברתי עצמי כהלכה. פתחתי ואמרתי שלגבי אלימות בקרב ילדים התייחסתי לא פעם בפורום. אני מחלקת את חינוך הילדים לשתי מחלקות למחלקת התגובה ולמחלקת החינוך. לטכניקה ולמהות. לכיבוי שרפות בזמן אמת = "ההורה הכבאי" ( המגיב) ולהורות שבונה תשתית של ערך עצמי ושל יחסים טובים עם הילד = "ההורה הבנאי" ( העוצר, חושב, שוקל ויוזם = הורה מנהיג- חושב רחוק ועוסק במניעה.) התנהגות של ילדים היא סימפטום ( הילד מכה, מקלל, מתחצף,מתעצל, לא מקשיב וכו'). המטרה שלנו אינה לטפל בסימפטום. ההתייחסות, הטיפול הנחוש, העקבי, המושכל ,המותאם והטוב ביותר בשעת התרחשות שייך למחלקת התגובה(אליה התייחסתי פעמים רבות). הכחדת הסימפטום לכשעצמו הוא הישג, אם כי בדרך כלל השקט מגיע לטווח קצר( למשל, הילד מפסיק להכות) אך הוא מפתח סימפטום חדש ( למשל, כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, הכאה עצמית ואחרים) . מדוע? כיוון שבמקום להבין את מטרת ההתנהגות של הילד ולספק לו את הצורך הפסיכולוגי לו הוא זקוק.(במחלקת החינוך) ולעזור לו לפתח מטרה חיובית (כדי להשתייך) למשל, לתרום ולהועיל עסקנו ב"העלמת" הסימפטום. בתגובתי הקודמת דיברתי על המהות, על התשתית, על הבסיס. (המיומנות שהדגשתי היתה הקשבה) בנך מדבר בהתנהגותו הוא מבטא קושי בהסתגלות, קושי בהערכת עצמו כיכול להתמודד גם אחרת, קושי בתחושת השייכות, קושי בתחושת החשיבות והנחיצות שלו. הוא הסיק שהפרעות כמו מכות יזכו אותו בתחושות של נראות, נשמעות ומורגשות. תחושה שהוא קיים. הילד לא יוותר על התנהגויות אלה כל עוד לא יקבל מכם "אותות ומופתים" של אהבה וקבלה ללא תנאי. לסיכום: כל התנהגות בלתי נאותה של ילד מצביעה על טעות בשיפוט מאמציו למצוא את מקומו הבטוח בתוך המשפחה (ועם חברת הילדים), ולענות על הדרישות והלחצים בהם הוא נתון. מה זה דורש מיכם? להיכנס לתקופת צינון והבראת היחסים. להעניק לילד המון אהבה, חום, למצוא דרכים לאפשר לו לתרום ולהועיל, לשתף אותו, להתייעץ איתו, להעלות את הדימוי העצמי שלו בפניו. הילד צריך להרגיש שהוא יכול להחליט לבחור, שיש לו כוח (באפיקים חיוביים), צריך להראות ולגלות לו את החיובי שבו ולהימנע מביקרת, הטפות, כעסים וכיו"ב. בברכה, עינת גבע