כמה שאלות בבקשה:
רקע: הבת שלי בת שנה ושמונה חודשים, לא מאובחנת, ועד עכשיו הצלחנו להתמודד עם הרבה קשיים לבד (הפסיקה להסתובב במעגלים, הייתה תקופה של שיפור בקשר עין, מדברת, משחקת איתי במשחקים, הקשר ביני לבינה די טוב - פרט לכך שבקושי מסתכלת עליי, הולכת לגן רגיל שבו הגננות מתפעלות ממנה - בעיקר מאוצר המילים - אבל ככל הנראה היא לא מתייחסת לילדים בכלל - בינתיים לא הסבתי את תשומת לבן של הגננות). ולשאלות: 1. מה זה בדיוק משחק סימבולי? הדמויות צריכות לדבר? כי הבת שלי יכולה להאכיל את הבובות (אני לימדתי אותה) וכשאני שואלת אותה היא גם אומרת מה הן אוכלות (לרוב משהו ששאלתי אותה פעם אם הן אוכלות), והיא יכולה להשכיב אותן לישון (לשנייה, ואז היא אומרת "לקום" ומרימה אותן). אבל אם אני מדברת בתור בובה אחת קשה לה לשחק את הבובה השנייה. 2. לגבי דמיון - הדימויים היחידים שהבת שלי עושה הם צורניים או תנועתיים - מדמה דברים לפרפר, ציפור, מטוס או טיל (ומעיפה אותם / מנופפת בכנפיים - בהתאם לצורה של הדבר), או אומרת שמשהו הוא דומה למשהו אחר אם יש לו צורה דומה (לפעמים גם מתבלבלת בגלל הצורה הדומה). האם התופעה הזו מוכרת לכם? 3. בכל מיני קריטריונים של אבחון כתוב שילדים אמורים בגיל שנה וחצי להביא דברים שמעניינים אותם או להצביע על דברים שמעניינים אותם, בלי לרצות ממך משהו (למשל שתקריא להם את הספר, תפתח את המכסה, וכו'), רק כדי לחלוק את החוויה. זה נשמע לי משונה. ילדים בלי PDD באמת עושים את זה? 4. הבת שלי אף פעם לא פונה אליי (אלא אם היא קוראת לעזרה) - אם היא רוצה לומר משהו היא חוזרת על זה שוב ושוב עד שאני מגיבה. מוכר? מה לעשות? להכריח אותה לפנות אליי כדי שאני אגיב? אגב, לדעתי בגן היא כן פונה לגננות בשם כשהיא רוצה משהו. 5. תופעה משונה - אם אני שמה משהו ביד וסוגרת את היד - היא לא יודעת באיזה יד החפץ נמצא (לקח אפילו זמן ללמד אותה שאם היא רואה חלק מבצבץ מאחת הידיים - החפץ נמצא שם). לדעתי בגילה היא מזמן הייתה אמורה לדעת את זה. מוכר?
רקע: הבת שלי בת שנה ושמונה חודשים, לא מאובחנת, ועד עכשיו הצלחנו להתמודד עם הרבה קשיים לבד (הפסיקה להסתובב במעגלים, הייתה תקופה של שיפור בקשר עין, מדברת, משחקת איתי במשחקים, הקשר ביני לבינה די טוב - פרט לכך שבקושי מסתכלת עליי, הולכת לגן רגיל שבו הגננות מתפעלות ממנה - בעיקר מאוצר המילים - אבל ככל הנראה היא לא מתייחסת לילדים בכלל - בינתיים לא הסבתי את תשומת לבן של הגננות). ולשאלות: 1. מה זה בדיוק משחק סימבולי? הדמויות צריכות לדבר? כי הבת שלי יכולה להאכיל את הבובות (אני לימדתי אותה) וכשאני שואלת אותה היא גם אומרת מה הן אוכלות (לרוב משהו ששאלתי אותה פעם אם הן אוכלות), והיא יכולה להשכיב אותן לישון (לשנייה, ואז היא אומרת "לקום" ומרימה אותן). אבל אם אני מדברת בתור בובה אחת קשה לה לשחק את הבובה השנייה. 2. לגבי דמיון - הדימויים היחידים שהבת שלי עושה הם צורניים או תנועתיים - מדמה דברים לפרפר, ציפור, מטוס או טיל (ומעיפה אותם / מנופפת בכנפיים - בהתאם לצורה של הדבר), או אומרת שמשהו הוא דומה למשהו אחר אם יש לו צורה דומה (לפעמים גם מתבלבלת בגלל הצורה הדומה). האם התופעה הזו מוכרת לכם? 3. בכל מיני קריטריונים של אבחון כתוב שילדים אמורים בגיל שנה וחצי להביא דברים שמעניינים אותם או להצביע על דברים שמעניינים אותם, בלי לרצות ממך משהו (למשל שתקריא להם את הספר, תפתח את המכסה, וכו'), רק כדי לחלוק את החוויה. זה נשמע לי משונה. ילדים בלי PDD באמת עושים את זה? 4. הבת שלי אף פעם לא פונה אליי (אלא אם היא קוראת לעזרה) - אם היא רוצה לומר משהו היא חוזרת על זה שוב ושוב עד שאני מגיבה. מוכר? מה לעשות? להכריח אותה לפנות אליי כדי שאני אגיב? אגב, לדעתי בגן היא כן פונה לגננות בשם כשהיא רוצה משהו. 5. תופעה משונה - אם אני שמה משהו ביד וסוגרת את היד - היא לא יודעת באיזה יד החפץ נמצא (לקח אפילו זמן ללמד אותה שאם היא רואה חלק מבצבץ מאחת הידיים - החפץ נמצא שם). לדעתי בגילה היא מזמן הייתה אמורה לדעת את זה. מוכר?