כמה רגעים קסומים..
היום היה לא מיוחד כל כך. כי פשוט הוא היה יום רגיל, בכל מובן נתפס. אבל בתכלס הוא לא היה יום רגיל. כי היום חוויתי כמה רגעים שהיו בין המדהימים שחוויתי עד כה.
אפתח בכך שאגיד שהרגשתי כאילו אני בסרט. באמת. ובהתחלה זה לא היה ככה. זה היה נורא רגיל.. נורא שולי.. ואולי זה באמת היה שולי. אבל עבורי זה היה ממש כמה רגעים של קסם...
עמדתי בתחנת אוטובוס. חיכיתי לאוטובוס העירוני האחרון כדי להגיע לפאב לצאת עם חברים. ועמדתי וחיכיתי לאוטובוס. מאחורי ישבה בחורה, שנראית בת גילי. באותו רגע לא התעכבתי כדי לראות בת כמה היא. זה לא היה משנה. הרי אני במילא לא מסוג הבחורים שיתחילו עם בחורה רנדומאלית. אז מה זה משנה באמת בת כמה היא... האוטובוס התעכב. שאלתי אותה אם היא ראתה אולי אם הקו שלי עבר כה (היא חיכתה שם בתחנה לפני). היא ענתה שלא. סבבה, אמרתי... כמה רגעים אחרי מהאוזניות שהיו לה על האוזניים בקע צליל מאוד מוכר. אחד השירים האהובים עליי - Alone again, naturally. חשבתי לעצמי שזה מגניב שמישהי ככה שומעת את השיר המדהים הזה באמצע הרחוב. אבל אז, היא התחילה לזמזם אותו. ממש ככה בקול זייפני וחמוד היא שרה את השיר הזה. חשבתי לעצמי שלמרות שאני לא מסוג הבחורים שעושים דברים כאלה, אני חייב להגיד משהו. אז אמרתי. בהתחלה היא לא שמה לב שאני שואל אותה, כי האוזניות היו על האוזניים שלה והשיר התנגן.. אבל בסוף היא שמה לב. שאלתי אם זה באמת השיר שהיא שומעת, מעין שאלה רטורית כי הרי ידעתי שכן, אבל אתם יודעים. סתם מנסה לפתח שיחה. אז היא ענתה שכן.. ושהיא כנראה לא מודעת לווליום בו היא מזמזמת... עניתי שזה בסדר..
ואז אמרתי לה שיש גרסא ממש יפה של השיר הזה בעברית. אהוד מנור תרגם ותיקי דיין שרה. באמת גרסא יפה. היא אמרה שהיא חושבת שהיא מכירה ואז פשוט חיפשה בסמארטפון שלה והשמיעה את השיר. לי זה עשה אוטומטית אסוסיאציה לשיר Vincent של דון מקלין. גם כן שיר מקסים. אז באותו רגע הזוי כשגם ככה פיתחתי בין רגע שיחה עם זרה מוחלטת, הרגשתי סוגשל בנוח לציין שהשיר הזה (Alone Again) לפעמים עושה לי אסואסיציה לוינסנט של דון מקלין. שהוא גם שיר עצוב כזה, ומלנכולי. ושאם היא אהבה את Alone again, אז יתכן ותאהב גם את וינסנט.
היא הסתכלה עליי וחייכה. אבל היא לא דיברה. לא ידעתי מה לחשוב. ואז היא אמרה שזה מדהים שאני מזכיר את וינסנט, כי זה במקרה אחד השירים האהובים עלייה של דון מקלין. ואני הסתכלתי עלייה בחזרה ולא ידעתי איך לאכול את המצב. לראשונה פגשתי מישהי שהרגשתי שהיא מעין נשמה תאומה שלי. לא חשבתי שקיימת בחורה שההתאמה המנטלית שלי אלייה תהיה כל כך אבסולוטית. וגם אם זה מבוסס על אהבה דומה לשיר וחצי. זה עדיין הקסים והדהים אותי.
בדיוק אחרי זה הגיעו האוטובוסים ועלינו עליהם ובעצם כל אחד הלך לדרכו. אבל אלה היו כמה רגעים קסומים, פשוט רציתי לחלוק את זה איתכם.
דין
היום היה לא מיוחד כל כך. כי פשוט הוא היה יום רגיל, בכל מובן נתפס. אבל בתכלס הוא לא היה יום רגיל. כי היום חוויתי כמה רגעים שהיו בין המדהימים שחוויתי עד כה.
אפתח בכך שאגיד שהרגשתי כאילו אני בסרט. באמת. ובהתחלה זה לא היה ככה. זה היה נורא רגיל.. נורא שולי.. ואולי זה באמת היה שולי. אבל עבורי זה היה ממש כמה רגעים של קסם...
עמדתי בתחנת אוטובוס. חיכיתי לאוטובוס העירוני האחרון כדי להגיע לפאב לצאת עם חברים. ועמדתי וחיכיתי לאוטובוס. מאחורי ישבה בחורה, שנראית בת גילי. באותו רגע לא התעכבתי כדי לראות בת כמה היא. זה לא היה משנה. הרי אני במילא לא מסוג הבחורים שיתחילו עם בחורה רנדומאלית. אז מה זה משנה באמת בת כמה היא... האוטובוס התעכב. שאלתי אותה אם היא ראתה אולי אם הקו שלי עבר כה (היא חיכתה שם בתחנה לפני). היא ענתה שלא. סבבה, אמרתי... כמה רגעים אחרי מהאוזניות שהיו לה על האוזניים בקע צליל מאוד מוכר. אחד השירים האהובים עליי - Alone again, naturally. חשבתי לעצמי שזה מגניב שמישהי ככה שומעת את השיר המדהים הזה באמצע הרחוב. אבל אז, היא התחילה לזמזם אותו. ממש ככה בקול זייפני וחמוד היא שרה את השיר הזה. חשבתי לעצמי שלמרות שאני לא מסוג הבחורים שעושים דברים כאלה, אני חייב להגיד משהו. אז אמרתי. בהתחלה היא לא שמה לב שאני שואל אותה, כי האוזניות היו על האוזניים שלה והשיר התנגן.. אבל בסוף היא שמה לב. שאלתי אם זה באמת השיר שהיא שומעת, מעין שאלה רטורית כי הרי ידעתי שכן, אבל אתם יודעים. סתם מנסה לפתח שיחה. אז היא ענתה שכן.. ושהיא כנראה לא מודעת לווליום בו היא מזמזמת... עניתי שזה בסדר..
ואז אמרתי לה שיש גרסא ממש יפה של השיר הזה בעברית. אהוד מנור תרגם ותיקי דיין שרה. באמת גרסא יפה. היא אמרה שהיא חושבת שהיא מכירה ואז פשוט חיפשה בסמארטפון שלה והשמיעה את השיר. לי זה עשה אוטומטית אסוסיאציה לשיר Vincent של דון מקלין. גם כן שיר מקסים. אז באותו רגע הזוי כשגם ככה פיתחתי בין רגע שיחה עם זרה מוחלטת, הרגשתי סוגשל בנוח לציין שהשיר הזה (Alone Again) לפעמים עושה לי אסואסיציה לוינסנט של דון מקלין. שהוא גם שיר עצוב כזה, ומלנכולי. ושאם היא אהבה את Alone again, אז יתכן ותאהב גם את וינסנט.
היא הסתכלה עליי וחייכה. אבל היא לא דיברה. לא ידעתי מה לחשוב. ואז היא אמרה שזה מדהים שאני מזכיר את וינסנט, כי זה במקרה אחד השירים האהובים עלייה של דון מקלין. ואני הסתכלתי עלייה בחזרה ולא ידעתי איך לאכול את המצב. לראשונה פגשתי מישהי שהרגשתי שהיא מעין נשמה תאומה שלי. לא חשבתי שקיימת בחורה שההתאמה המנטלית שלי אלייה תהיה כל כך אבסולוטית. וגם אם זה מבוסס על אהבה דומה לשיר וחצי. זה עדיין הקסים והדהים אותי.
בדיוק אחרי זה הגיעו האוטובוסים ועלינו עליהם ובעצם כל אחד הלך לדרכו. אבל אלה היו כמה רגעים קסומים, פשוט רציתי לחלוק את זה איתכם.
דין
אולי תנסה להגיע באותה שעה ובאותו יום ותראה אותה?? הסיכוי ממש קטן, אבל אולי? תמיד שווה לנסות!
