כמה קשה לי.....

[M 26]

כמה קשה לי.....

שלום
אני מנסה לסיים קשר מאד מאד מסובך של 3 שנים עם אהבת חיי
אני נשמעת דבילית אבל אני לא מצליחה לסיים אותו
כל פעם שאני אומרת לה שאני רוצה לסיים זה מגיע להסטריה שהיא צורחת "אבל מה איתי?"
יש לה ילדים, אני גם רוצה ילדים אני כבר בת 36
ואני פשוט לא עומדת בפניה שהיא צועקת "אבל מה איתי?"
אני אחרי עוד לילה של בכי וריב
קשה לי
ורע לי
ואני לא מסוגלת יותר

 

[פועל סביבתי]

וואלה

אף אחת לא שווה את החופש שלך
פשוט ככה
אז לא קל לך לעזוב משהו שאת מגדיר שהוא אש של החיים ?
אני מאמינה שזה מתחיל בבפנים להזכר בקור שלך בשקט הפנימי
ולהתנכר לכל מה שהוא לא קשור או חיצוני או פוריטני או דורש ממך מוסריות שלא קשורה אלייך בכלל
אני יודע שאני מדברת מתוך עצמי אבל זה האמת שלי ומנקודות שהייתי קרוב כל הזמן למות ולהקרע בתוך קשר ולהדאיג את כולם בשנים שעברו
תשטפי פנים ותני לזה להיבנות בפנים עד שתוכלי להוציא את זה החוצה לא בגלל הריב כי תבחרי את הזמן שלך וצאי לאור האלימות הזאת פוגעת בכולם וזה לא בית
את יכולה לדבר איתי אם את צריכה מישהי לדבר גם במסר

 

[M 26]

עזרה, בבקשה

עכשיו היא כתבה לי סמס שאם יקרה לה משהו שאני אעזור לאבא שלהם לגדל אותם
אני עכשיו איתה בטלפון, היא אמרה שהיא לא עשתה כלום לפגוע בעצמה
אני דואגת
אני רוצה לסוע עליה לחבק אותה, אבל זה הדפוס שבגללו אני לא יכולה להשתחרר ממנה

 

[פועל סביבתי]

תכלס

את יודעת מה קורה בינכם וכמה היא רגישה כדי לנסות לעזור לה
וחלק מהעניין זה שלא חותכים בריב, אם את יודעת את הדפוס את חלק מהעניין ומזינה אותו. את יודעת מה גבולות האחריות שלך והדאגה שלך.
לנסות לסיים קשר בצורה שמכבדת את שני הצדדים אצל שני אנשים שיודעים מה מפעיל אחת אצל השניה

 

[פאמקי]

שלום לך

אכן, לסיים קשר זה קשה ולא רק בגלל הקושי והתגובה שלה.
זה קשה גם לך כי להיפרד זה כואב, כמה שהיה קשה.
אך כנשארת במקום שלא נעים לך בו או שאינו עונה על צרכייך, זה קשה יותר.

הגעת לשלב שאת חושבת גם על "מה איתך"!
כרגע, אחרי חשיבה עליה, חשיבה משותפת, חשיבה על הילדים...
הגיעה החשיבה על מה נכון לך. ואם נכון לך לסיים קשר,
אל תחכי לריב הבא.
אישית, אני לא מסכימה למניפולציית ה"התאבדות". זה לבדו, יכול לגרום לי לברוח מקשר.
לצערי, מי שרוצה להתאבד לא מודיעה על כך, היא פשוט מתאבדת.
מה שכן, היא זועקת לעזרה, עזרה שמבקשת שתישארי איתה. את רוצה/ יכולה להישאר איתה
ולוותר על רצונותייך? את מוכנה להמשיך ולחיות בדרך זו?

ונניח שהיא מאיימת וגם תבצע- יקרה, היא לא מתאבדת/ חותכת בגללך,
היא עושה את מה שהיא עושה בגללה. וסליחה, אך לא בידייך הטיפול בה.
זה לא אחראי לחשוב שתהיי מסוגלת "להציל אותה". אם היא מטופלת, סמכי עליה שתתמודד
ואם לא פני לחבריה/ משפחתה שתעזור לה לקבל טיפול, עודדי אותה לפנות לעזרה (את יודעת מהי הסביבה התומכת שקיימת מסביבה)
אך בכך שאת נותנת לזה להשפיע על החלטותייך את "שותפה" לדרך בה היא בוחרת.
פשוט בני את ה"קרקע" וצאי בצורה מכובדת, עם כמה שפחות פגיעות (בעיקר בך) כמה שתוכלי בה ובילדים.

וחשוב מהכל, את תעשי זאת, אם את לא באמת מתכוונת להיפרד.
אם תלכי ותחזרי, תלכי ותחזרי, רק תאריכי ותעצימי את הקושי.

בהצלחה. ועדכני.

 

[פועל סביבתי]

כותבת יפה אבל תיקון פשוט חשוב

מתאבדים בהחלט נותנים סימנים הרבה פעמים ומתריעים ולעיתים קרובות יש נסיונות קודמים. זה חשוב ומדאיג.
סיום קשר יכול להיות קשה מספיק וגורם להתאבדויות או לפגיעה עצמית
אם אפשר לא לסיים בריב עדיף ולפתור את העניין בראש קר וצלול

 

[פאמקי]

תודה על הציון...

אך כתבתי מידע אישי/ מקצועי גישתי: "לצערי, (לרוב) מי שבאמת רוצה להתאבד לא מודיעה על כך, היא פשוט מתאבדת.
מה שכן, היא זועקת לעזרה, עזרה שמבקשת שתישארי איתה. את רוצה/ יכולה להישאר איתה
ולוותר על רצונותייך? את מוכנה להמשיך ולחיות בדרך זו?

ונניח שהיא מאיימת וגם תבצע- יקרה, היא לא מתאבדת/ חותכת בגללך,
היא עושה את מה שהיא עושה בגללה (בגלל בעיות נפשיות שלה. ואני לא שופטת,
זה עצוב וכואב, אך זה ממש לא התפקיד של בת הזוג, כי זה עשוי להיות מסוכן לשתיהן).
...וסליחה, אך לא בידייך הטיפול בה. זה לא אחראי לחשוב שתהיי מסוגלת "להציל אותה". אם היא מטופלת, סמכי עליה שתתמודד
ואם לא פני לחבריה/ משפחתה שתעזור לה לקבל טיפול, עודדי אותה לפנות לעזרה"

פיספסתי את המילה 'לרוב' בפיסקה הראשונה
אך התייחסתי למקרים שזה כן קורה.
אף אחת לא אמורה להיות מטפלת של בת הזוג שלה,
לשם כך יש אנשי מקצוע. זה לא הוגן עבור שני הצדדים ועשוי אף להיות מסוכן!
בבעיות נפשיות בנות זוג לא יכולות לטפל. הן יכולות לתמוך,
להכיל, לאהוב, לעודד... אך לא לטפל.

מקווה שהבהרתי.

 

[כלעוד]

פאמקי תראי, לפי מיטב ידיעתי בנושא,

שאינו מרכז הדיון כאן, אך כבר עלה, אכן רוב אלו שמתכוונים ממש להתאבד לא מודיעים, אלא מבצעים, השם ישמור.

והשאר, בגדר מקרים של מה שהרופאים מכנים "בליתי" בליתי כדורים. יענו: מתאבדים מאיימים ומניפולטיביים, ו/או זועקים לעזרה.
יודעת כי אני הייתי בצעירותי מקרה כזה. לקחתי כדורים, ניקיתי את הבית, התלבשתי נחמד, הזמנתי בעצמי אמבולנס, דאגתי שחבר שלי ידע, והוא הזעיק את הורי. הזעקה שלי לעזרה היתה אותנטית, הסבל והכאב - מוחשיים, אך הדרך להתמודד איתם - מניפולטיבית בעליל.

בס"ד יחד אם זאת לדעתי אסור להקל ראש בשום איומי התאבדות. ולו רק כי הם עלולים בטעות להצליח למאיים.
היתה לנו בחבר'ה בחורה יפיפיה, מדהימה ומוכשרת. היא לקחה כדורים והשאירה מכתב אחריה, ברור שהתכוונה שיעצרו בעדה. אך נרדמה באיזה שיחים בירקון, ומצאו אותה רק אחרי כמה ימים, מאוחר מדי.

 

[פאמקי]

מסכימה בהחלט!

זה יכול להיות על רצף ומרצון לזעקה לעזרה להגיע להצלחה.
ואכן, אסור להקל ראש, ויש לתת לאנשי מקצוע לטפל בכך.

 

[פועל סביבתי]

אוקיי

בסהר הם חושבים אחרת. ואני יודעת את זה מעצמי, לא מתאבדת מקצועי, אבל לפעמים אנשים רגישים ברגעים קשים לא חושבים שמחר יהיה בסדר. ולפעמים מחר לא בסדר. אז בבקשה לא להפיץ עוד מה שנחשב מיתוס.
וכהבהרה - לא מחלקת ציונים ומדברת תכלס, כתבת יפה על המקום האישי שצריכה לדאוג לעצמה ועדיין יש לה אחריות לפעולות שלה בתוך הקשר, אנשים שמושכים אחד את השני לקצוות בריב יכולים גם לקחת אחריות. אולי זה יתפש כאן לא פוליטיקלי קורקט באיזה אופן, וחבל, כי אם אפשר למזער נזק למישהי שאת אוהבת אז זה הדדי.

הנה מה שחושבים בסהר בצירוף הלינק

$"מיתוס: אנשים שמדברים על התאבדות אינם מתאבדים, מלבד מקרים נדירים.




זה לא בהכרח נכון. אנשים שמתאבדים בדרך כלל נותנים רמז או אזהרה לפני המעשה, דרך אמירות כמו: "הלוואי שלא הייתי כאן יותר", "כבר אין ערך לחיים בעיניי". יש להתייחס תמיד ברצינות רבה גם לאיומים הקטנים והמרומזים ביותר. מרבית המתאבדים מגיעים מסיבות שונות לבדיקה אצל רופא משפחה בחודשיים-שלושה האחרונים לחייהם. מכאן שעירנות המשפחה, החברים והרופאים עשויה לעצור את התהליך שמביא להתאבדות. למרות זאת, רבים לא יודו שיש להם מחשבות או תוכניות התאבדות, ויסתירו את ייאושם ואת כוונותיהם ההרסניות מתחת לחזות נעימה.


מיתוס: המתאבדים באמת רוצים למות, לכן איש אינו יכול לעזור להם.


לא נכון. אנשים בעלי נטיות התאבדות בדרך כלל אינם משוכנעים ברצונם למות ולמעשה לרוב אינם רוצים למות. הם רוצים רק לעצור את הסבל הרגשי הנורא שהם חווים. למעשה הם מהמרים על החיים או על המוות מתוך תקווה שמישהו יציל אותם ברגע האחרון. לכן, שיחות עם מישהו שאכפת לו בהחלט יכולות לעזור."

http://www.sahar.org.il/?categoryId=63071&itemId=129668

 

[כלעוד]

בס"ד שיחות עם מישהוא שבאמת איכפת לו

בהחלט יכולות לעזור - המשפט האחרון בכל מה שכתבת, (שמעניין מאד דרך אגב ואעיין בלינק) זה כל כך נכון! בכל מצוקה רגשית, דבר ועניין.
הנה למשל אני מתמודדת עכשיו עם בעיית בריאות שמאיימת עליי, ובגלל שיש לי יחס חם ואנושי מהפרופסור שמטפל בי ואשתו - הסבל הרגשי ב"ה מצטמצם, ולפעמים כמעט שוכחת מזה בכלל.

קראתי גם שנמצא במחקרים שלילדים במצבי סיכון, משפחות הרוסות וכו', אם היה מבוגר אחד תומך בסביבה - מדריך אהוב, דוד חביב , וכו' - חלקם ניצלוו מהתוצאות האופייניות של נסיבות ילדותם, וגדלו להיות בסדר פחות או יותר.

נראה לי שלפעמים המדיום של הפורום הזה ודומים, נותן מענה חלקי לפחות לפונקציה הכל כך חשובה הזו של שיחה מעודדת, מיידי ובזמן אמת של עת דחק וייסורין ל"ע.

 

[פועל סביבתי]

כלעוד

האופן בו את כותבת ומגשרת פעמים רבות כל כך . וגם אני שותפה לתחושה שיש בפורומים מענה כזה ויכולת הבנה אובייקטיבית מכוונת, דברים צפים מעלה ברורים עוד יותר...

 

[כלעוד]

פועל, תודה רבה, וגם שאלה: האתר הזה

בלינק סהר, הוא כמו "ער"ן" כזה ברשת? ידוע לך אם הם עוזרים בזמן אמת?

שלא יקרה, אך אם מגיעה אליי חברה או מכר עם דיבורים אבדניים עכשויים או מתמשכים, האם כדאי להפנות אותה/ו לשם והם יכולים לעזור לה/ו?
כי כבר היו לי מצבים כאלה, ובאמת לא ידעתי לאן להפנות. חוץ מב"ה רבנים, וכו', שאנשים לא תמיד פתוחים לזה במיידי.

כמובן אם ידועה לך התשובה לשאלתי...

 

[פועל סביבתי]

סה"ר

עונים בצט בין השעות תשע בערב עד חצות ויש להם בנוסף אפשרות לשליחת מסר עם פרטי הזדהות דרך דף צור קשר והם חוזרים.
כדאי שאנשים יכירו אותם, כדי שיוכלו לפנות ברגעי קיצון כשהם לבד, אבל לדעתי אין תחליף לתמיכה ולמציאת טיפול מתאים לאורך זמן.
בריאות שלמה

 

[כלעוד]

בס"ד תודה רבה על האינפומאציה, תראי כמה אנשים

טובים ב"ה יש במדינה הזו! זה פשוט לא יאומן. בכל מקום ניתן לראות חסד עצום של אנשים. בבתי רפואה, בבתי תמחוי, ביום יום. אנשים שנותנים מזמנם וממרצם ומכישוריהם ומכספם למען הזולת, בקטנה, ובגדולה. בקבוע או בארעי. רק כדי להושיט יד, רק כדי להקל על הזולת מעט מסבלו. זה בכלל לא מובן מאליו.

אצלנו בחסידות אומרים: "מעט אור דוחה הרבה חושך".

וביום חגו של צדיק יסוד עולם ר' שמעון בר יוחאי אין דבר יותר נכון לדעתי מלשים שם את תשומת הלב - בטוב העצום הזה. גל של טוב עצום ששוטף את ארץ ישראל. לצד הסערות כמובן, שלא נכחיש את קיומן. אך את יתד האמונה נתקע בקב"ה ובביטייו הנעלים אצל אנשי החסד, כי שם האמת. השאר הוא שקר מתועב שמנסה רק לייאש ח"ו.

 

[פועל סביבתי]

תודה רבה לך

 

[אלפא המכשפה]

 

[פועל סביבתי]

..

http://www.youtube.com/watch?v=zZyBSQC1RZI

 

[פאמקי]

כל מה שכתבת וציטטת

אינו סותר את דבריי.
זה אכן לא בהכרח נכון, ולא כל המקרים דומים,
אך שוב- גם אם זה נכון וגם אם זה לא, צריך להתייחס לזה כהבטחה ולא איום,
ולהפנות אותה למי שאמור לטפל בה. לא בגלל זה מישהי צריכה להישאר בקשר.
להיפך, אם היא נשארת בגלל האיום הזה, היא תורמת לחוסר ההתמודדות במידה וזו לא מניפולציה.

 

[פועל סביבתי]

.

הנקודה לא היתה לטעון אלא לא להתעלם ממצוקה. צורך בתשומת לב צומי בכל אופן ביטוי שלו הוא *צורך בתשומת לב*. צורם לי לקרוא לו מניפולציה כשאדם בצד השני עסוק בפגיעה עצמית או מתעסק בכוונות לפגיעה עצמית, וצריך את הטיפול, המקצועי, שהפנית אליו.

לגמרי נכון שלא בגלל זה מישהי צריכה לסבול בתוך קשר, בשום מקרה. גם לשחרר צריך להתחשב ביקרים לך

תודה יקרה