כמה פעמים ביקשתי
שתעשו דיאטה! (או - כך חסכתי לי מנוי לחדר כושר)
(הערה - ההודעה היא הודעה סאטירית ואינה מיועדת לפגוע באיש. כל האירועים בהודעה, מלבד אלה שהתרחשו במציאות, בדויים) שבת ערב, כרגיל. בחוץ גשם, רוחות ושאר איכס. בפנים מנסים לאכול ארוחת צהריים. יתנו? למה שיתנו? נסיעה. השעה 16:00 בערך, והחולה הראשונה עם כאבים בחזה. נו מה, עם 200 ק"ג שיושבים עליו, שלא יכאב? כואב. ועכשיו גם לנו יכאב. חצוף, ומזל שיש אט"ן בדרך (שאני אשפשף? סליחה, פרסומת אחרת). עד שאנחנו מחברים את החמצן ומגלגלים את הגברת באיטיות (מאאאאוד באיטיות... ) אל הכיסא (שהתחיל לחרוק, ומשום מה, גם אנחנו..) האט"ן מגיע (למען האמת כבר יכלו להספיק שבע הקפות) ואנחנו מקבלים סיוע מבורך בהורדת החולה. הנהג שלנו (חברמ'ן
) ונהג האט"ן מורידים את החולה במדרגות (5 היו שם), עדיין לחות מהגשם. מורידים? מה זה מורידים... שתיים הם עוד הספיקו...
אחריהן - הנהג (שהתמזל מזלו להיות האחורי...) מרביץ פליק-פלק באוויר, אחד שלא היה מבייש את הגברת נאדיה קומנצ'י, ונוחת עם ישבנו וגבו על גבי המדרגות. כחצי שניה אחרי נוחתים ומתיישבים עליו (בסדר הנ"ל) כסא מתקפל להורדת חולה, חולה במשקל חורג ו-1 בלון חמצן נייד (+מסיכה, אבל זה נראה לי די זניח...)... למתעניינים, שלומו טוב (למרות שהתלונן אחר כך במשך כל הערב כי רטוב לו שם, מאחור...), כל האיברים במקום ואפשר להמשיך (לנוכח הסיכון הוחלט כי מעתה שכר המתנדבים יוכפל והוא יועמד מעתה על סך של.. אההם, 0 ש"ח). החולה, אדישה בינתיים, עוברת לאט"ן, ואנחנו כבר במסלול המהיר לפיזיותרפייה. בחזרה בתחנה, מסיימים לאכול. יופי, טעים לנו, חצי שעה והנסיעה הבאה. חולשה, נדמה לי שגם זה היה דחוף. שוב צעירה (80+), ושוב עם דלקות חוזרות בדרכי השתן (השתחררה שלשום מבית החולים) וחום גבוה. כנראה שנבקר שם שוב. אחרי שאני מסיים לתדרך את החולה (מה, זה מה שאמרו שצריך לעשות בבה"ד 10, לא?
) אנחנו מפנים, כשבדרך אחת המתנדבות מבררת איתי את הקוד הרפואי, לטפסים. מסתכל שניה (את הפיצולים של ה-Subclavian, לדיסקציה ביום ראשון אני לא זוכר, אז את זה?...) ואומר לרשום 231, חום גבוה. מגיעים, מעבירים, חוזרים, כשבדרך מישהו דואג לברר איתי איזה קוד רשמנו לחולה - 231, חום גבוה. "מה 231? אז מה זה 230??". רגע, מסתכלים. אופס... כן, 230 זה חום גבוה. "אז מה זה 231??"..... מסתכל.. "אהה... חום קצת יותר גבוה
" "מה???!" ובלוק הטפסים נחטף לי מהיד... ולמי שעדיין לא ניחש, קוד 231 הוא למכת חום............. שוב חוזרים, שוב נחים, שוב נוסעים. נו אי אפשר גשם בלי תאונות דרכים, נכון? יפה. ועוד איפה, בחצי הדרך לתרינטינטן. תאונת חזית צד בכביש מהיר, באופן מפתיע עם פצועה קל וביטוחיטיס כרונית. מיס ביטוחיטיס (המתגלה כנאה שבין שתיהן, ואף קשישה למדי, בת 20..) מסרבת פינוי. ארררג.... מישהו אמר פה מרפי?! נו טוב, באין ציפור שיר גם עורב הוא זמיר..
מפנים את נערת החן (הסגנית הראשונה). ושוב הדיונים במהלך הנסיעה (הארוכה, יש לציין).. * "הרסה לי את החיים זאתי, אני אומרת לך" (שברה את היד ושפשפה את הצלעות..) * "איך מגדירים פצועים בתאונות דרכים? אני למשל, עכשיו, נחשבת פצועה?" (אההם.. לא, זה סתם האמבולנס, והקרש, וכל האורות מסביב. זה במקום דיסנילנד) * "תאמין לי שאם היה כואב לי שם, היית יודע" (משום מה לרגע לא חשבתי אחרת...
) לסיכום - בפעם הבאה שאתן מתכננות תאונת דרכים - נא להוריד שערות, לאסוף את השיער ולהתלבש יפה (וכן, שרון, היא לבשה הכל. תרגעי...
). חכה חכה, לחשו לי מהמוקד - חשבת שזה יעבור לך בשתיקה.. ההברזות מחדר הכושר באוניברסיטה. רק חכה... משום מה יש להם נטייה לקיים, בזמן האחרון. נסיעה. העברה הביתה. הביתה be קומה רביעית, ללא מעלית (זאת אומרת דווקא יש מעלית, תודה, אלא שמלבד הפיר אין בה שום חלק מועיל לאנושות, או לנו, וכל הכבוד לצה"ל). לפחות החולה קלה. הפעם רק 190 ק"ג. את מסע ההעפלה למצדה מלווה מופע סטנד אפ בכיכובה של המועברת, בתה בעלה ונכדה שדואגים לספר לנו הכללל... על השכנים (חרא), הבנין (חרא), הקבלן (חרא), הרופאים (כן, ניחשתם, חרא..) וכן... על צוותי מד"א השונים הפועלים בגזרתנו (יבורכו
) (ומה תעשו כשהחולה מכירה את הסידור טוב יותר מכם?...). רק אם אפשר בפעם הבאה את להקת בת-שבע במקום. תודה. אחרי שהרמנו, סחבנו (ושוב נזכרנו במורה בוריס...), חזרנו לתחנה עייפים אך עייפים. מאוחר יותר עוד עשינו כמה נסיעות, כולל אחת לאחת מהערים בפריפריית האיזור שלנו, שם גילינו תופעה חדשה - מכירים את הרחובות שממוספרים בצורה מעגלית? נניח. ואת אלה שממוספרים סתם בצורה אקראית לחלוטין? גם כן.. אבל רחוב המכיל שני בתים מס' 37, כל אחד בקצה השני של הרחוב??!... ולעיריית א"י פתרונים...
בכתובת הנ"ל אדון עם קוצר נשימה מזה מספר ימים. במבט ראשוני האבחנה שלו קצת שונה משלנו - "אני הולך למות" הוא מספר לנו (ברוגע מוחלט, דרך אגב). נו, קפה, משהו, לפני? לא צריך, ומסתכלים במכתב השחרור (מלפני שבוע). אחרי שעובר לי השחור בעיניים (גם בגלל האבחנות וגם בגלל הפלאש-בק למבחן בהמטולוגיה) אני כבר מסכים עם הבחור.. למרות שנדמה לי שקיימת איזו אבחנה אחת (מקסימום שתיים) בהאריסון שלא הצלחתי למצוא בגליון... פאנציטופניאה (חוסר תאי דם מכל השורות), MDS (שינוי דיספלסטי בתאי הדם, טרום לוקמי במקרים רבים), בלסטים בדם פריפרי, הגדלת בלוטות לימפה, Cardiac Hypertrophy, אי ספיקה לבבית, אי ספיקה כלייתית, הגדלת כבד וטחול, סטיית ציר הלב, Gout... נוסעים לבית החולים. צריך להתרגל, בשנה הבאה פנימית... (את הקבלות, בפעם הבאה, בבקשה לשכוח במוקד)
שתעשו דיאטה! (או - כך חסכתי לי מנוי לחדר כושר)
