לא מבינה על מה את מדברת
ומי זה הטרול הדגיגי אבל בלי קשר, כשכתבת את "הנחש השיאני ואחטא", פתאום הבנתי שחווה אמנו היא זו שלימדה אותנו להאשים אחרים במקום לקחת אחריות על מה שעשינו. היא לא יכלה להגיד לאלוהים, וואלה, סליחה, טעיתי. אבל התפוח הזה כל כך נצץ, כל כך משך אותי לטעום ממנו, ואני הייתי כל כך רעבה, אז לקחתי ביס, והביס היה טעיםםםםםםםםםםםםםםםםם יאמי יאמי... ותראה איזו טובת לב אני. נתתי לאדם שגם הוא יהנה מהטעם האלוהי הזה של התפוח. וחוצמיזה, אלוהים, התפוח זה דיאטטי. במילא לא הייתי משמינה מביס אחד קטן. מה את אומרת? איך לדעתך אלוהים היה מגיב לטיעון הזה? אההההההההההה?