כמה עצוב... כמה עצוב...
אתמול, בלילה, כתבתי דברים מצחיקים
שיכולים לקרא רק במשפחות גדולות עד ענקיות...
לא סיימתי... פשוט נרדמתי על המקלדת...
וכשאישי קרא לי עזבתי ככה... ולא זוכרת איך
הגעתי למיטה... נרדמתי בהליכה...
והנה יום שישי... גולש בקר אם תפוחי אדמה...
כרוב מומלא בבשר טחון של בקר וכבש באורז...
מתבשלים להם עדיין... איזה ריחות איזה...
והסלטים מוכנים ברובם... חלקם מחכה לתבלון...
ובערב כשנשב לשולחן השבת... הרמטכ"ל שלי
(הם עדיין בדרכים...) יאמר לחברה שלו, שאם תחכה לו עד שישתחרר
אז... (אמר לי את הסוד במהלך השבוע... איזה ילד כפרה של אמא איזה ילד...)
ובבוקר אני מקבלת טלפון מבת דודה שלי, מספרת שאבא
שלה נמצא במצב של קריסת מערכות. יעני זהו.
ר' אליהו היית קוראת לאיש הגדול הזה... האיש הענק הזה...
הבנימין של מש' לוי. אחריו לא נותר דוד בחיים...
דוד ר' אליהו... הוא האיש שפתח לי את הדלת אל העולם...
פתח ואמר 'עופי מכאן... וחפשי לך חיים טובים'... כמה
כמה שאני חייבת לו לר' אליהו אין לכך שיעור. אין.
כן אני יודעת. מצבו של ר' אליהו הדרדר מאוד מיום שרעייתו
כל השנים הלכה לעולמה, לא צעירה כבר... להיפך באה בימים.
כל כך הצטער עד כי היה חשש שימים לאחר הלוויה יעבור הוא
מהעולם... אך שרד. לא חיי יותר. שרד.
ומכיוון שדוד ר' אליהו פתח לי את הדלת אל העולם...
ומכיוון שהציפור לא כל כך יודעת כיצד לעוף...בתחילה...
היה הוא ר' אליהו מקפיד עלי... ומדריך אותי... בעיקר
מכוון בין 'העולם הגדול' ומנהגיו והדרך לנהוג שם לבין...
המשפחה, השכונה הבית...
יום יום, שעה שעה בכל מהלך חיי דוד ר' אליהו הולך אתי...
לא יעברו 48 שעות... בכל השנים האלה שלא שוחחתנו טלפונית...
לא היה שבוע שלא קופצת אל הדוד הביתה... לשבת
איתו לשוחח איתו כדרך השיחה ורק בלב עמוק בלב...
אני רק אומרת לו 'תודה תודה תודה תודה'...
כל כך כל כך כואבת הבשורה... נורא.
לפני שנים... לפני שנים שאלתי את דוד ר' אליהו
'דוד' כך לעולם כיניתי אותו... שם ששמור רק לאדם אחד אצלי
שם של כבוד גדול...
'למה בחרת דוקא בריקי... מכל הבנות במשפחה?'
ומכיוון שהייתי אשה בוגרת. אומנם אם חד הורית... אבל אמא לארבע ילדים - מקסימים.
עושה חייל בכל בעסקים וכו'.
הביט הדוד בעייני ואמר בדרכו השקטה
בדרכו האיטית משהו ולחש לי 'ידעתי...'
???????
'אבל דוד...' ניסיתי לדעת... רוצה לפענח שהרי אחיניות לו
הרבה לדוד ר' אליהו... ששניים עשר אחים ואחיות לו...
ולכל אחות או אח לפחות לפחות ששה ילדים... ואם נאמר
שתשעה ילדים בממוצא ולא הגזמנו... ואם הטבע בורא אותנו
חצי זכרים וחצי נקבות אז...
צחק דוד ר' אליהו ואמר לי האותו הטון לא מסתיר דבר...
'אותך? כי את היית בתחתיתו של הבור... וידעתי של תאכזבי...
שתדעי לקחת את המתנה ולעוף גבוה גבוה גבוה...'
והסיפור (הערב אספר אותו לילדים ואישי יגחך מהצד...) בנערה
בת 19 מהבלוק הצדדי כניסה ג' קומה שניה...
שסיימה את לימודיה התיכוניים... לא גויסה לצבא בטעמי דת כמובן...
יושבת בבית הוריה ומחכה שיבוא איזה חתן... יקח אותה
להתגורר בבלוק אחר... כניסה אחרת אולי גם קומה אחרת...
יעשה לה ילדים ואינשאללה שתהיה פרנסה...!
כבר לא ילדה שיוצאת אם אמה בבקרים לעבודות הספונג'ה... לא יאה.
בין לבין.
המצב הכלכלי בבית? קטסטרופה זו מילה עדינה...
השכנים כבר יודעים שאין פרעון חובות בעבור מים או חשמל...
רק שבאותם הימים הפחד מבני לוי הוא הוא זה שסיפק פה ושם...
וכשיושבים היו בבתי הכלא... איש לא פחד... איש לא נתן...
אבא ז"ל לא הסכים לקבל עזרה . הוא בעצמו חולה מאוד משתעל שיעול אכזרי...
עד שכמעט מאבד נשימה... בכל כמה דקות... צורח בין לבין
מקלל את עצמו ואת העולם ואת רעייתו וילדיו...
וכאן... במקום הזה נכנס הדוד ר' אליהו שצעיר הוא מבין אחיו...
ואחיותיו אך מילה שלו??? כמעט כמעט כמו מילה שרשומה בתורה. כמעט.
חכם הוא האיש... והמצליח מכל האחרים להסתגל למדינה החדשה...
לאורחותיה.
הדוד והדודה פתחו משרד להנהלת חשבונות בבית דירות אחד ישן...
מתקלף ברח' לוינסקי בתל אביב.
עובדת היתה הדודה ועובד היה הדוד ועוד עובדת אחת בוגרת קורס
של הנהלת חשבונות.
בעיקר עסק המשרד במתן שירותים לעסקים קטנים בדרומה של העיר.
לא משהו משהו... אבל פרנסה בכבוד? בהחלט.
וכך אני זוכרת את דוד ר' אליהו כאשר לא התגורר הוא ובני ביתו ב'בלוקים'...
שידרגו עצמם אל העיירה פנימה... אל דירה בבית דו משפחתי... ממש!
באו הדודה והדוד אצל הורי... בקשו לתת כסף בכדי שיחברו את המים והחשמל...
ואבא סרב ואמר לדוד שהוא משפיל אותו...
אז העלה הדוד רעיון מבריק...
'בבנין בלוינסקי פתחו משרד חדש... הם זקוקים למזכירה...'
האמת שלא הבנתי באותם הרגעים שדוד ר' אליהו מתכוון אלי...
אבא התנגד בתוקף. אמא היתה בעד... האחים שנכחו שאלו שאלות...
כמובן... שאלות בענייני כבוד המשפחה...
אמר והבטיח הדוד 'עלי'.
ועוד הוסיף 'אני לוקח אותה בבוקר ומחזיר אותה אחר הצהריים'.
כל הלילה שבין לבין לא ישנתי.
אמורה הייתי לעמוד בתחנת האוטובוסים בשעה 06.30???
אני חושבת שבארבע בבוקר כבר עמדתי בתחנה מחכה לאוטובוס...
הרגליים רעדו לי כשעליתי אל האוטובוס... בפעם הראשונה...
שבוע ראשון למדתי את רזי ההנלת חשבונות... איך להוציא חשבונית...
הפקדות לבנקים 'דואר נכנס' 'דואר יוצא', איך מדברים בטלפון מול לקוחות ובכלל...
וגם כמובן הברקתי את המשרד המעופש... שאיש לא נתן דעתו מידי בנושאי נקיון...
וכך הכרתי בחור צעיר... יפה. חתיך. גברי ... ופשטתי כנפיים ועפתי...
כמה כמה עצוב.
אתמול, בלילה, כתבתי דברים מצחיקים
שיכולים לקרא רק במשפחות גדולות עד ענקיות...
לא סיימתי... פשוט נרדמתי על המקלדת...
וכשאישי קרא לי עזבתי ככה... ולא זוכרת איך
הגעתי למיטה... נרדמתי בהליכה...
והנה יום שישי... גולש בקר אם תפוחי אדמה...
כרוב מומלא בבשר טחון של בקר וכבש באורז...
מתבשלים להם עדיין... איזה ריחות איזה...
והסלטים מוכנים ברובם... חלקם מחכה לתבלון...
ובערב כשנשב לשולחן השבת... הרמטכ"ל שלי
(הם עדיין בדרכים...) יאמר לחברה שלו, שאם תחכה לו עד שישתחרר
אז... (אמר לי את הסוד במהלך השבוע... איזה ילד כפרה של אמא איזה ילד...)
ובבוקר אני מקבלת טלפון מבת דודה שלי, מספרת שאבא
שלה נמצא במצב של קריסת מערכות. יעני זהו.
ר' אליהו היית קוראת לאיש הגדול הזה... האיש הענק הזה...
הבנימין של מש' לוי. אחריו לא נותר דוד בחיים...
דוד ר' אליהו... הוא האיש שפתח לי את הדלת אל העולם...
פתח ואמר 'עופי מכאן... וחפשי לך חיים טובים'... כמה
כמה שאני חייבת לו לר' אליהו אין לכך שיעור. אין.
כן אני יודעת. מצבו של ר' אליהו הדרדר מאוד מיום שרעייתו
כל השנים הלכה לעולמה, לא צעירה כבר... להיפך באה בימים.
כל כך הצטער עד כי היה חשש שימים לאחר הלוויה יעבור הוא
מהעולם... אך שרד. לא חיי יותר. שרד.
ומכיוון שדוד ר' אליהו פתח לי את הדלת אל העולם...
ומכיוון שהציפור לא כל כך יודעת כיצד לעוף...בתחילה...
היה הוא ר' אליהו מקפיד עלי... ומדריך אותי... בעיקר
מכוון בין 'העולם הגדול' ומנהגיו והדרך לנהוג שם לבין...
המשפחה, השכונה הבית...
יום יום, שעה שעה בכל מהלך חיי דוד ר' אליהו הולך אתי...
לא יעברו 48 שעות... בכל השנים האלה שלא שוחחתנו טלפונית...
לא היה שבוע שלא קופצת אל הדוד הביתה... לשבת
איתו לשוחח איתו כדרך השיחה ורק בלב עמוק בלב...
אני רק אומרת לו 'תודה תודה תודה תודה'...
כל כך כל כך כואבת הבשורה... נורא.
לפני שנים... לפני שנים שאלתי את דוד ר' אליהו
'דוד' כך לעולם כיניתי אותו... שם ששמור רק לאדם אחד אצלי
שם של כבוד גדול...
'למה בחרת דוקא בריקי... מכל הבנות במשפחה?'
ומכיוון שהייתי אשה בוגרת. אומנם אם חד הורית... אבל אמא לארבע ילדים - מקסימים.
עושה חייל בכל בעסקים וכו'.
הביט הדוד בעייני ואמר בדרכו השקטה
בדרכו האיטית משהו ולחש לי 'ידעתי...'
???????
'אבל דוד...' ניסיתי לדעת... רוצה לפענח שהרי אחיניות לו
הרבה לדוד ר' אליהו... ששניים עשר אחים ואחיות לו...
ולכל אחות או אח לפחות לפחות ששה ילדים... ואם נאמר
שתשעה ילדים בממוצא ולא הגזמנו... ואם הטבע בורא אותנו
חצי זכרים וחצי נקבות אז...
צחק דוד ר' אליהו ואמר לי האותו הטון לא מסתיר דבר...
'אותך? כי את היית בתחתיתו של הבור... וידעתי של תאכזבי...
שתדעי לקחת את המתנה ולעוף גבוה גבוה גבוה...'
והסיפור (הערב אספר אותו לילדים ואישי יגחך מהצד...) בנערה
בת 19 מהבלוק הצדדי כניסה ג' קומה שניה...
שסיימה את לימודיה התיכוניים... לא גויסה לצבא בטעמי דת כמובן...
יושבת בבית הוריה ומחכה שיבוא איזה חתן... יקח אותה
להתגורר בבלוק אחר... כניסה אחרת אולי גם קומה אחרת...
יעשה לה ילדים ואינשאללה שתהיה פרנסה...!
כבר לא ילדה שיוצאת אם אמה בבקרים לעבודות הספונג'ה... לא יאה.
בין לבין.
המצב הכלכלי בבית? קטסטרופה זו מילה עדינה...
השכנים כבר יודעים שאין פרעון חובות בעבור מים או חשמל...
רק שבאותם הימים הפחד מבני לוי הוא הוא זה שסיפק פה ושם...
וכשיושבים היו בבתי הכלא... איש לא פחד... איש לא נתן...
אבא ז"ל לא הסכים לקבל עזרה . הוא בעצמו חולה מאוד משתעל שיעול אכזרי...
עד שכמעט מאבד נשימה... בכל כמה דקות... צורח בין לבין
מקלל את עצמו ואת העולם ואת רעייתו וילדיו...
וכאן... במקום הזה נכנס הדוד ר' אליהו שצעיר הוא מבין אחיו...
ואחיותיו אך מילה שלו??? כמעט כמעט כמו מילה שרשומה בתורה. כמעט.
חכם הוא האיש... והמצליח מכל האחרים להסתגל למדינה החדשה...
לאורחותיה.
הדוד והדודה פתחו משרד להנהלת חשבונות בבית דירות אחד ישן...
מתקלף ברח' לוינסקי בתל אביב.
עובדת היתה הדודה ועובד היה הדוד ועוד עובדת אחת בוגרת קורס
של הנהלת חשבונות.
בעיקר עסק המשרד במתן שירותים לעסקים קטנים בדרומה של העיר.
לא משהו משהו... אבל פרנסה בכבוד? בהחלט.
וכך אני זוכרת את דוד ר' אליהו כאשר לא התגורר הוא ובני ביתו ב'בלוקים'...
שידרגו עצמם אל העיירה פנימה... אל דירה בבית דו משפחתי... ממש!
באו הדודה והדוד אצל הורי... בקשו לתת כסף בכדי שיחברו את המים והחשמל...
ואבא סרב ואמר לדוד שהוא משפיל אותו...
אז העלה הדוד רעיון מבריק...
'בבנין בלוינסקי פתחו משרד חדש... הם זקוקים למזכירה...'
האמת שלא הבנתי באותם הרגעים שדוד ר' אליהו מתכוון אלי...
אבא התנגד בתוקף. אמא היתה בעד... האחים שנכחו שאלו שאלות...
כמובן... שאלות בענייני כבוד המשפחה...
אמר והבטיח הדוד 'עלי'.
ועוד הוסיף 'אני לוקח אותה בבוקר ומחזיר אותה אחר הצהריים'.
כל הלילה שבין לבין לא ישנתי.
אמורה הייתי לעמוד בתחנת האוטובוסים בשעה 06.30???
אני חושבת שבארבע בבוקר כבר עמדתי בתחנה מחכה לאוטובוס...
הרגליים רעדו לי כשעליתי אל האוטובוס... בפעם הראשונה...
שבוע ראשון למדתי את רזי ההנלת חשבונות... איך להוציא חשבונית...
הפקדות לבנקים 'דואר נכנס' 'דואר יוצא', איך מדברים בטלפון מול לקוחות ובכלל...
וגם כמובן הברקתי את המשרד המעופש... שאיש לא נתן דעתו מידי בנושאי נקיון...
וכך הכרתי בחור צעיר... יפה. חתיך. גברי ... ופשטתי כנפיים ועפתי...
כמה כמה עצוב.