כמה עוד אפשר לסבול
יש לי 45 דקות בשבוע שבהם אני נפגש עם הפסיכולוג שהם הזמן היחיד שטוב לי בשבוע (גם הנסיעה הלוך מאוד רגועה יחסית וטובה) בשאר הזמן אני סובל, אבוד.לא מפסיק לחשוב על היום שלי בתל אביב, על כמה כיף היה לי, על החלומות שהיו לי, על זה שהייתי "בחוץ" וסוף סוף מצאתי את מקומי בעולם, וכמובן על איך קלקלתי את הכל.
וכרגע אני כל כך אבוד, בחרדות, כל דקה שעוברת, ואין פתרון.
יש לי 45 דקות בשבוע שבהם אני נפגש עם הפסיכולוג שהם הזמן היחיד שטוב לי בשבוע (גם הנסיעה הלוך מאוד רגועה יחסית וטובה) בשאר הזמן אני סובל, אבוד.לא מפסיק לחשוב על היום שלי בתל אביב, על כמה כיף היה לי, על החלומות שהיו לי, על זה שהייתי "בחוץ" וסוף סוף מצאתי את מקומי בעולם, וכמובן על איך קלקלתי את הכל.
וכרגע אני כל כך אבוד, בחרדות, כל דקה שעוברת, ואין פתרון.