כמה מילים על Vampire

[Serpent Axis]

כמה מילים על Vampire

מאחר ועלו פה מספר הודעות בפורום שהביעו כמה אי הבנות בקשר לVampire: The Masquerade, אני רוצה להבהיר את העניין. קודם כל, לפני שנתחיל, בואו נעשה קצת סדר בבלאגן בדיסקליימר קצר - אני לא דובר חברת White Wolf, אני לא משווק את המשחק ומנסה לדחוף לכם אותו, אני מדבר בשם עצמי בתור שחקן. אני לא פוסל משחקים אחרים ואם אני משווה בין משהו ממשחק X למשחק Y לצורך הדגמה אני לא קורא תיגר על אותו משחק, על ההנאה ממנו או עליכם באופן פרטי. כמו כן, אני מצפה מהקוראים להבין שאני מדבר על משחק. כמו כן, בכתיבת ההודעה הזו אני לא "פוסל את הביצועים" שלכם או מתנשא מעליכם, אני גם לא טוען שV:TM היא הדרך היחידה לשחק ערפדים בהנאה או שאני מחזיק בידע בלעדי איך לשחק משחק תפקידים בהנאה (רק למקרה ומישהו חשב אחרת).

הלאה לV:TM

כמה מילים על Vampire לפני שאני אגש לדברים אחרים. Vampire הוא משחק קצת שונה, הוא שונה ממשחקי תפקידים שמספקים רק מערכת חוקים או בעלי תמה קלילה שמתרכזים בדמויות עוצמתיות שהולכות ונהיות עוצמתיות יותר או פשוט בסגנון משחק אחר. הוא שונה מהם לאו דווקא כי הוא טוב יותר או כי החוקים שלו פשוטים יותר, הוא גם לא שונה מהם רק בכך שהוא המשחק בו אנחנו משחקים את המפלצת (למרות שמאז יציאתו יצאו כמה משחקים שעושים טוויסט דומה ומציעים מפלצות כדמויות שחקן). Vampire הוא משחק שונה כי הוא משחק מאוד ממוקד, הוא משחק של סיפורי אימה אישית. זה לא משחק שרק יחידי סגולה יכולים לשחק - הוא כתוב בצורה ברורה, בשפה יפה. הוא לא אזוטרי ומי שישב ויקרא אותו, יבין במה מדובר (בתנאי כמובן שהמישהו הזה לא יחליט לפסוח על פרקים או לרפרף בלבד), אבל זה לא משחק שנועד לכולם, בהחלט לא לכל שחקני התפקידים בעולם. לאנשים שמעדיפים משחקים קלילים, שנקשרים לדמות וחפצים רק בהעצמתה או לאנשים שמצפים לסוף טוב. Vampire מתרכז במאבק הפנימי שבין אדם למפלצת. הוא משחק של סיפורים שבהם הדמויות ארורות מהרגע שהן הפכו לערפדים. #1 - סטריאוטיפים? הטענה הגדולה ביותר שצרמה לי הייתה הטענה שV:TM (קיצור לשם המשחק) מעודד סטריאוטיפים או מגביל את משחק הדמות לפי השבט שלה (בVampire, הערפדים מחולקים למספר שבטים) בגלל שהשבטים מתוארים כקבוצות החולקות תכונות ומאפיינים דומים ושהם בעלי יחס קבוע לבני שבטים אחרים. אמת, הערפדים של שבט X נוטים "לאמץ" (להפוך אדם לערפד - הערפדים של V:TM היו בני אדם לפני הפיכתם, פחות או יותר) אנשים מסויימים בעלי תכונה או מאפיין מסויים יותר מאחרים. בפרק הדן בשבטים, בעמ' 64 של ספר הליבה (מהדורה שלישית) כותבים לנו שמייסדי השבטים ("אלו ששרדו את המבול", 13 ערפדים שנוצרו על ידי שלושת "ילדיו" של קין התנ"כי) אימצו "צאצאים בצלמם כדמותם". בדפי השבטים עצמם מספרים לנו כיצד חברי השבט נוטים לאמץ אנשים מסויימים אלו או אחרים המדגימים תכונה מסויימת או מאפיין מסויים. אבל הספר חוזר ומדגיש שלא מדובר בסטריאוטיפ מחייב, למעשה, לאחר שאנו קוראים כיצד חברי שבט ברוחה ידועים (בקרב הערפדים) כמורדים אלימים וכאוטיים וערפדים אחרים נוטים לצפות שהרסנות ואלימות ישמשו את הברוחה כדרך להציג את עמדתם - נכתב שחור על גבי לבן שרבים הם הברוחה שהם דווקא אנשי שיחה ממולחים שאין להם צורך לפנות לאלימות כדרך להציג את טיעוניהם והם פשוט נוטים לנצל את הסטריאוטיפ הזה. התכונה היחידה שבאמת משותפת לכל הערפדים משבט זה או אחר היא החולשה. החולשה היא קללה עתיקה שבאופן מיסטי פוקדת את כל הערפדים. לכל שבט יש חולשה ייחודית משלו - המלקוויאנים, ללא יוצא מן הכלל, מטורפים ללא היכולת לרפא את מחלת הנפש שלהם (מה שמפחיד זה גם שברוב המקרים קשה לדעת מה מחלת הנפש של מלקוויאן מסויים - זה יכול להיות כל דבר החל מפוביות, דרך סכיזופרניה וכלה בדחפים רצחניים). הונטרו יכולים להזין את גופם רק מסוג דם של אנשים מסויימים (זה מיסטי, לכן לא מדובר דווקא בסוג דם A+ או B-, זה גם יכול להיות רק בתולות, גברים אנגליים, מוזיקאים או כמרים קתוליים. הם יכולים לשתות דם ערפדים באופן רגיל). התשוקות של הטוריאדור הן המלכודות שלהם, הם מוקסמים מדברים יפים במיוחד (זה יכול להיות צליל או מוזיקה, יצירת אומנות מרהיבה או זריחה יפה במיוחד...), הנוספרטו מעוותים למראה מפלצתי מחריד, התשוקה של הברוחה מביאה אותם לזעם, הגנגרל נהיים חייתיים יותר ויותר עם כל פעם שהחיה משתלטת עליהם וכן הלאה. זו התכונה שבאמת משותפת לכל חברי שבט X. למעשה, עוד לפני שהם מציגים לנו את השבטים, הכותבים מסבירים (בעמ' 64) שחוץ מכמה יוצאי דופן (הטרמר, הג'ובאני והאסמייתים - שלושתם שבטים עם היסטוריה ייחודית ומבנה מאורגן והיררכי קבוע), 13 השבטים המודרניים הם בסך הכל קבוצות שחולקות דם והיסטוריה משותפת - לא פחות ולא יותר. בחירת שבט לא מגדירה - ולא צריכה להגדיר - את אישיות הדמות שלך (וזה נכון גם לגבי היוצאי דופן) ואת היחס שהיא תיתן לדמויות אחרות. הספר חוזר ומבהיר שהClan Templates שבאים אחר כך הם בגדר קווים מנחים. שימו לב גם לשפה שהכותבים משתמשים בה כשהם מתארים מנהג או מאפיין משותף לשבט כלשהו, הם אומרים שחברי השבט נוטים לאמץ אנשים כאלו או אחרים, אבל שזה לא כלל ברזל. כך, הכותבים מספרים לנו שהנוספרטו נוטים לאמץ משולי החברה האנושית: אנשי רחוב, מסוממים, חולי נפש ואנשים אנטי-חברתיים. אבל שגם אנשים יפים ומצליחים עלולים להגיע לשבט נוספרטו (במיוחד אם הערפד עשה את זה מתוך אכזריות כדי לצפות בהם מתעוותים במשך השבוע שבו נוספרטו מאבדים את צלם האנוש החיצוני שלהם). חשוב להבין עוד משהו בקשר לשבטי הערפדים, הם לא כמו גזעים שמונים מספרים עצומים ומאפיינים מוגדרים מראש באופן שחקוק בסלע, הם מזכירים יותר משפחות מורחבות או חברות סודיות ומספרם קטן (במקרה הטוב, שבט גדול מונה כמה אלפים המפוזרים ברחבי העולם), בעיקר הערפדים של השבת. האנטי-שבטים הם קטנים באופן משמעותי וכל אחד מהגדולים שבהם מונה רק כמה מאות (גם מפוזרים ברחבי העולם). כדוגמא, הHarbingers of Skulls מונים בערך 40 ערפדים, הSalubri antitribu מונים פחות מ100. לפני היעלמותם של הTremere antitribu הם גם מנו בסביבות ה100 - ואל תשכחו שהשבת היא הכת הערפדית השנייה בגודלה. לצורך השוואה, מקסיקו העיר (בירת מקסיקו) נחשבת למעוזה של השבת והיא מקום עצום (אחת הערים הגדולות ביותר בעולם, אם לא הגדולה ביותר), היא מונה למעלה מ20,000,000 תושבים (ואלה רק המספרים שהממשלה מודעת אליהם, האוכלוסייה עברה את המספר הזה בשנת 1990 ומספר מדוייק לא באמת ידוע - זה לא ממש אפשרי למנות את כל תושבי העיר), אבל רק בסביבות 500 ערפדים (לפי הספר Mexico City by Night). --> המשך בהודעה הבאה -->

 

[Serpent Axis]

חלק ב'

בסופו של כל Template מוצגים לנו מעין טבלאת "סטריאוטיפים", שהיא רשימה של שמות השבטים האחרים ולצדם ציטוט של ערפד מתוך השבט שאנו קוראים עליו שמדגים מה הערפד חושב עליהם ואמור לשקף פחות או יותר את היחסים בין השבטים או לפחות את הדעה הרווחת בקרב ערפדים משבט X על ערפדים משבט Y. שוב, זה לא כלל ברזל שכופה את עצמו על השחקנים (מנסיון, שיחקתי בעברי ערפד משבט נוספרטו שהייתה לו הרבה אינטרקציה עם ערפדים אחרים, משבטים שונים. אחד מהם היה נסיך משבט טרמר שהתעקש על כל הגינונים הטכסיים שהוא יכל ביחסו החברותי והמכבד לדמות שלי. כמו כן, ראש משפחת ג'ובאני המקומית הפגין יחס של כבוד לא פחות ואף התעקש ללחוץ את ידה של הדמות שלי - לחרדתם וסלידתם של ערפדים משבטים ששחקנים בד"כ חושבים עליהם כעל "הנאורים והפלורליסטים"). הדעות הללו מוצגות לנו בחטף כאן, במוצרים שיצאו מאוחר יותר - ספרי השבטים (Clanbooks, ספרים העוסקים כל אחד באופן אקסקלוסיבי בשבט אחד. למשל, Clanbook: Brujah), בעלי נספח שמרחיב את הדעות הנ"ל, כשהם מציגים אותם דרך דמות אחת. במקרה של שבטים מסויימים הם מציגים שתיים או שלוש דעות שונות. מן הסתם, זה לא חקוק בסלע. בעיקר כי רוב הערפדים לא פוגשים בערפד אחר רוב חייהם והם מתקיימים כטורפים בודדים. אחרי שכל זה נאמר - ישנה אפשרות לשחק ערפד חסר שבט. לערפד זה כנראה אין מושג מי היה הערפד שהפך אותו לאחד והוא לא מדגים תכונות או מאפיינים שמסתדרים עם אף אחד מהשבטים הקיימים. המשחק לא מכתיב לכם איך לשחק את דמויותיכם (וכן, החכמולוגים שרוצים לשלוף את הארכיטיפים כקלף כאן - אתם אלה שבוחרים אותם וכתוב בספר שאתם יותר מרשאים ליצור ארכיטיפים בעצמכם אם שום דבר שאתם רואים לא מתאים לכם, או לייחס לארכיטיפ קיים משמעות שונה או לשנות ארכיטיפים קיימים. בV:TM אף אחד לא מכריח אתכם לשחק משהו שאתם לא רוצים). כמה ספרים צריך כדי לשחק? נתקלתי לא פעם בדעה משונה שמי שעורם יותר ספרי V:TM יודע יותר טוב משחקנים אחרים, או שמי שרוצה לשחק V:TM "כמו שצריך", מוטב לו שירכוש ערמות של הרחבות ויקרא את כולן. בעוד שספרי ההרחבה של V:TM מעשירים את עולם האפלה ושופכים אור (או חושך?) על דברים שנגעו בהם בספר הליבה ומרחיבים אותם, הם לא נחוצים. הספר היחיד שמי שרוצה לשחק V:TM אי פעם יצטרך כדי לשחק V:TM הנו ספר הליבה של המשחק. מעבר לזה, כל השאר הם בגדר המלצה. הספר הבסיסי ביותר של V:TM מספק את כל מה שצריך לדעת כדי לשחק את המשחק. בסופו של דבר, הוא הספר שמסביר את המשחק הכי טוב. באופן אישי, אני אהבתי את ההרחבות. עם השנים, התאספו לי על המדף כ40 מוצרי Vampire: The Masquerade, Vampire: The Dark Ages ו-Wraith: The Oblivion. מתוכם רק אחד נחוץ למשחק V:TM - ספר הליבה. ספרי הרחבה עלולים להתייחס לנושאים ספציפיים בהרחבה, כגון, כיצד ערפדים משיגים השפעה בחברה האנושית ואיך הם בעצם שולטים בה? כיצד ערפדים נלחמים זה בזה תחת עלטת ההתחזות (Masquerade)? מיהם בעצם מועצות הPrimogen האניגמטיות? וכדומה. מוצרים אחרים (ספרים, כמובן) כגון הBook of Nod המסתורי, נועדו לשימוש כאביזרים שניתן להציג בזמן משחק (אחת הדמויות מוצאת עותק ישן ומאובק של ספר מסתורי והמנחה מגיש לשחקן שלה את הספר) או כקריאה. אחרים, כמו הLaws of the Night מהווים ספרי חוקים למשחק-חי (מה שנקרא Live Action Role Playing או בקיצור - LARP), לא שולחני. באופן אישי, אני לא מעריץ גדול של משחקים חיים, אולי בגלל שלא השתתפתי באחד מימיי (מממ, המסיבה ההיא של How to host a Murder נחשבת, דני?) ואולי בגלל שהכרתי כמה אנשים שמשתתפים במשחקים כאלה והתרשמתי מהם לשלילה. על כל פנים, V:TM תומך הן במשחקים שולחניים והן במשחקים חיים (וגם אין חובה לרכוש את ספרי החוקים למשחק חי. יש הנחיות למשחק חי בספר הליבה גם ככה). מה שמצחיק, הוא שזה בעצם טיעון שמשמש שחקני V:TR שרוצים להצביע על יתרונות השיטה "החדשה". הטענה המקורית היא שV:TR יצא כדי לחסוך לשחקנים חדשים את הצורך לרכוש עשרות ספרי הרחבה בנסיון להישאר מעודכנים עם המשחק או משהו כזה. כן, זו אחת הסיבות המקוריות שעולם האפלה החדש יצא. מעניין, אם כך, שפחות משנה אחרי יציאתו כבר היו כ15 מוצרי V:TR על המדפים - כל אחד מהם עולה פי שניים מהספרים הישנים. האם הם שווים את זה? השיקול שלכם. אני הולך לתת לערפדים החדשים צ'אנס... חוקים המכניקה של V:TM היא דבר שולי, פשוט וגולמי. מדובר בשיטת כשרונות (אין מקצועות ודרגות בV:TM) מבוססת ק10, שניתן להשתמש בה כדי לשחק משחק שיתאים לסגנון שהשחקנים שלך יאהבו. בקלות אפשר לטוות סיפורים שידגישו אלמנטים אלו או אחרים בעולם האפלה או ידברו לסגנון מסויים. ניתן להעביר ערב של מסתורין ותעלומות, כמו שניתן להעביר סצנות אקשן סטייל בלייד או וין-דיזל-פוגש-את-דרקולה. מאידך, ערב תככים מקיווליאניים יכול לעבור באותה קלות עם המכניקה של V:TM. זה אפשרי בהחלט גם לקחת את המכניקה בלבד - בלי המשחק עצמו, בלי התמה, בלי שום דבר שקשור באמת לV:TM - כדי להשתמש בה כמערכת חוקים למשחק אחר. מאידך, המשחק לא מחייב אותך לציית בעיוור לחוקים שלו, שחקנים זוכים לעידוד אינסופי מהספר לזכור שבV:TM ההנאה מהמשחק נמצאת במקום ראשון, הסיפור במקום שני והחוקים במקום שלישי. אגב, זה אולי המקום להזכיר שהשחקנים לא חייבים בהכרח לשחק ערפדים. המכניקה מאפשרת גם לשחק את הGhouls, המשרתים הרנפלידיים של הערפדים (זה יכול להיות דווקא מהנה לשחק בקבוצה בה אחד השחקנים הוא הערפד והשאר הם המשרתים שלו - בתנאי שזה לא שחקן על אגו טריפ). ------------------------------------------------- לסיכום, Vampire: The Masquerade הוא משחק ככל המשחקים, אין לו יתרון מיוחד על משחקים אחרים כי הוא לא מנסה להשיג יתרון כזה. הוא נועד לשחקנים שאוהבים אימה אישית. האם כל מי שמשחק VAMPIRE הוא בהכרח שחקן טוב? שחקן עומק? אדם בוגר? אדם טוב יותר? לא בהכרח. כמו שמי שקורא את "דרקולה" הוא לא בהכרח משכיל יותר ממי שהולך לצפות בסרט או מי שמעדיף גלידת שוקולד לא בהכרח אנין טעם יותר ממי שמעדיף גלידת וניל. שחקנים ואנשים טובים יש גם מחוץ לVampire ולצערי, יש גם אנשים שמשחקים V:TM שהם לא בדיוק מושלמים. כן, חנן ואני סיכמנו בעבר שמאנצ'קינים (לא, לא, הוא לא אמר "כולם מאנצ'קינים" וצחק - זה היה ברצינות כחלק משיחה רצינית... ברובה) ניתן למצוא משחקים בכל משחק. בכל מקום יש אנשים שיכולים להעביר לכם משחק שיהרוס לכם את כל החוויה. בכל מקום יש אנשים שהם לא שחקני תפקידים טובים ואנשים לא בוגרים שנדחפים למקומות שהם לא צריכים להידחף אליהם. --> המשך בהודעה הבאה (נכון שאתם אוהבים את מגבלת התווים?) -->

 

[Serpent Axis]

חלק ג' - אחרון חביב

שחקני Vampire לא חסינים מנוכחותם! Vampire: The Masquerade הוא משחק והספר לא יכול ולא נועד להכתיב לכם את המשחקים, את סגנון המשחק שלכם או את מה שתאכלו מחר בבוקר. וכן, נתקלתי בבחור משעשע שטרח לצעוק כמה שVAMPIRE הוא משחק רק לגותים מא-גניבים כי כתוב בספר שהעולם (הוא התכוון לעולם המשחק) הוא "גותי פאנקי". כן, רק שכמה אנשים שיחזרו אחריו ישכחו לספר לכם שGothic Punk בV:TM מתאר את אווירת העולם, האלמנט הגותי מתייחס לארכיטקטורה שרודפת אותו מאשר לסגנון הלבוש או החיים של רוב האנשים בעולם האפלה. אלמנט הפאנק הוא לא רק סגנון מוזיקלי משנות השבעים, הוא מתייחס לסגנון החיים (לאו דווקא ביגוד) ולאישיות של הרבה אנשים בעולם האפלה, שלשווא מנסים להיאבק ברקבון הקודר סביבם... זה עולם אלים יותר, עם מוזיקה רועשת יותר ופחות אנשים לסמוך עליהם. בקלות אפשר לעוות את מה שכתוב בספר אם לא קוראים מעבר לשורה הראשונה או את ההסבר שמתחת לכותרת. באותה קלות, אנשים שפוסחים על פרקים שלמים או קראו את הספר לפני 15 שנה כשהוא יצא לראשונה, נוטים שלא להבין כמה דברים בסיסיים לגבי V:TM - וזה לא שזה מדע טילים או צורך לימוד מתמיד ומעמיק. V:TM הוא משחק מהנה יותר אם טורחים לקרוא את ספר הליבה שלו. זה כל מה שרציתי להגיד.

 

[Serpent Axis]

נ.ב - חנן

אם זה נראה לך מתאים בתור מאמר או משהו...

 

[DDN]

גם אם הוא רואה את זה מתאים בתור

מאמר, כתבת את זה בתפוז קודם! אני ד.א, אשמח לצרף את זה לטאגליינז.

 

[Serpent Axis]

מממ, צודק בהחלט

מצטער דני, לא חשבתי על זה

טגליינס, מאמרי הפורום - מה שנראה לך מתאים. נ.ב חנן אמר שאי אפשר כבר לצרף את זה בתור מאמר לISF כי זה שרוף, אבל אני לא מריח כלום...

 

[DDN]

שאלה:

הוא אמר "כי זה שרוף", "כי VTM שרוף" או "כי אתה שרוף"? חנן מטורף, אני לא אתפלא אם אתה זה שעלית באש. . .. .

 

[Serpent Axis]

הוא ניסה

אבל שכחת את הנשק הסודי שלי... ברגע שאמרתי V:TM מספיק פעמים הוא היה חייב לייצר מספיק נוזלים כדי לירוק וניצלתי את העובדה הזו כדי לכבות את האש...