כמה מילים על עצב

דליה ח

New member
כמה מילים על עצב

את העצב אי אפשר לתאר במילים הוא בתוך העיניים,הוא על הפנים בזווית החיוך הוא צץ מאליו רוצה להגיד אני כאן ןעכשיו. את העצב אי אפשר לתאר הוא יושב בבטן,עמוק ונאחז מחכה לאיתות, רוצה להשתחרר לפנות את מקומו למשהוא אחר כי העצב הזה שאי אפשר לתאר הוא חייל של המוח, ממלא פקודות הוא דועך ומתגבר עפ"י צו השעה נכנס בקלות, יוצא בסערה אבל בעצב הזה יש גם משהוא טוב כשהוא בא הוא גורם לנו לחשוב ששום דבר לא מובן מאליו שבכל רגע הוא עלול להופיע שוב כאן ועכשיו.
 

Curious

New member
הוא גם...

מחדד ומעמיק את השמחה שלנו.. כיום יש בשמחה שלנו משהו שלא היה פעם... כיום השמחה שלנו היא מלאה יותר ומחוברת יותר לחיים... אולי סממן של "שרדנו"... סממן של הצלחה מסוימת בהתמודדות... סממן חיים...
 

eaz1514

New member
חולקת עליך, השמחה שלנו ריקה מתמיד

נכון שלמדנו להפיק את המירב מכל מצב, לחיות היום כי לא ידוע מה יביא לנו המחר, אני לא מרגישה ששרדתי, אני מרגישה שיחד עם בני איבדתי לפחות חצי גופי ומליבי. ההצלחה היחידה שאני רושמת לעצמי היא לעבור כל יום בלי להתמוטט ובלי להשתגע. ככה לפחות אני מרגישה.
 

Curious

New member
זו הצלחה מאוד גדולה..../images/Emo201.gif

שאת מצליחה לעבור כל יום בלי להתמוטט ולהשתגע...זהו שלב מן הבסיסיים. אך שלעיתים, לדעתי יש למצוא דרך לפרוק ולהוציא... אם זה בעשיה מסוימת או באמצעות חבר נאמן וקרוב. אני מסכימה איתך בגדול לעניין השמחה... יתכן ובתמונה הגדולה, ישנם סוגים של שמחות שאנו חווים... ישנן שמחות מלאות ושמחות ריקות... ישנן שמחות ריקות, כאשר אנחנו אמורים להיות שמחים, וכולם שמחים, אך לנו ריק, ולא מרגיש כלום... וישנן השמחות הקטנות והגדולות, שלא משנה מה כולם יגידו, לנו הן חשובות, לנו הן משמעותיות, והשמחה שלנו בהן היא השמחה הכי מלאה שיש, והיא סממן של "הישג", "התקדמות" של "שרדנו"... זה כאב קשה, עד כדי בלתי ניתן לנשוא - הכאב של לאבד ילד, בשר מבשרינו, נשמה מנשמתינו...ועל כן, השמחה כאן אינה חטא, אלא שמחה מלאה, כנה ועמוקה המחוברת להתמודדות, שחרור וקבלה...ואף בעיניי הכרחית בתהליך ההשרדות וההתקדמות. לטעמי מדובר אף בעניין של חיים ומוות. מבחינתי, היות וכשאני מצליחה להתחבר באופן מלא, ממלא וכנה לשמחה, הרי שאני חיה, הרי שבחרתי בחיים, הרי שאני נושמת את החיים, הרי שאני מצליחה להתקדם בהתמודדות שלי. ואז אני גאה בעצמי ומתחזקת. ואין זה חטא להתמודד ולהתקדם. אני חושבת שהם שמה למעלה הרבה יותר שמחים לראות אותנו מתמודדים, מצליחים לחוות שמחה ואהבה ומתקדמים, מאשר אבלים, עצובים ופוגעים בעצמינו, עם כל האהבה. אני חושבת שהאהבה והזכרון שלנו אליהם באים לידי ביטוי באמצעות היכולת שלנו לחבור שוב לשמחה ואהבה (עצמית וביחס לזולת). שיהיה לנו ליל שלווה ומנוחה, ושלא נדע עוד צער, ואם נדע - אזי שיעמדו לנו הכוחות להתמודד...
 

yazi22

New member
../images/Emo201.gif

לפעמים נראה לי שלאבד הורה זה כמו שהגג מעל לראשך, זה שמגן עליך, פתאום קורס ונופל עליך וקובר אותך. ואתה צריך לזחול ולצאת מתוך ההריסות. לאבד ילד זה כמו שהרצפה, הקרקע שמתחת רגליך, נשמטת. בניגוד לגג, לריצפה לכאורה אין תפקיד. היא שם. אך כשהיא נשמטת, אתה נופל, ואין מה שיעצור.
 

eaz1514

New member
יש מה שיעצור, הם עוצרים אותנו

באהבתם האין סופית. יום קל לכולנו.
 

דליה ח

New member
דימוי נכון

כל כך יפה וכל כך נכון הדימוי של הקרקע שנשמטת מתחת לגרלינו באיבוד ילד.יש הרגשה של חוסר שליטה וכל הזמן עסוקים בניסיונות להאחז במשהוא ע" מ בכל זאת להציל את עצמנו מנפילה אל התהום שאין ממנה חזרה.
 
למעלה