סמואל ספייד
New member
כמה מילים על מאורת אלכוהול שנסגרה לאחרונה
אמנם זו לבטח לא מסעדה , אפילו לא בר או פאב הגון, זו מין מאורת שתייה עם כמה נשנושים בצד שבה ביליתי תקופה יפה לפני כ-5 שנים, תקופה שהיתה אז מבולבלת והמקום הקטנטן ההוא הדהוי לכאורה העניק והכניס לי המון צבע לחיים.
בכלל הרחוב שבו היא שכנה זה רחוב נורדאו בהדר-הכרמל שעבורי הוא ורחוב בלפור ורחוב הרצל מהווים לאחד שנולד וגדל בחיפה את משולש רחובות הזהב של קום-המדינה.
לפני כמה ימים עברתי שם והבחנתי שהמקום מוגף וסגור ונעול, בעל המקום השתדרג ויש לו חנות ירקות ופירות ענקית ועם סחורה מדהימה ובמחירים נוחים לכל כיס, חנות הירקות שלו שוכנת צמוד לאגאדיר במרכז-הכרמל,
ממליץ בחום על פירות וירקות אצלו, לא כי אני משוחד חלילה, הוא באמת מביא סחורה טובה ומיוחדת,
כעת כמה מילים שכתבתי על המקום, משהו בסגנון :על ברנשים וחתיכות-----
המקום הזה נמצא בעיבורו של רחוב שידע זמנים יפים יותר,הרבה הרבה יותר יפים מימינו אנו.
זה רחוב שבשלטון המנדט החילים הבריטים אהבו לשבת בבתי הקפה שהיו מפוזרים לכל אורכו ולהביט לעבר תלמידות הגימנסייה שזה עתה יצאו לעבר ביתן.
החיילים פשוט הזמינו איזו כוס סודה או סתם ג'ין עם פלח לימון עסיסי ועישנו דנהיל והרגישו
במופע קברטי.
שנים מאוחר יותר שהמדינה כבר הייתה יהודית וציונית הרחוב הזה התמלא בחנויות קטנות של פעם:היה זקן פולני שמכר רק כפתורים,היה את אדון פרנסיס הדקורטור שעיצב וילונות,תמיד היו שם גם חנויות של צורפים ועוסקים זעירים למיניהם בשיבוץ אבני חן.
לקראת סוף שנות השמונים ותחילת התשעים בזמן שגלי ההגירה מברית המועצות שטפו את הארץ כולה הצביון של הרחוב הזה השתנה מעט.
הרבה חנויות של מתורגמנים ושאר מאכרים שתיוכו בין העולים שזה עתה באו ארצה לבין מוסדות השלטון תמורת כמה מעות.
זו הייתה תקופה שבגינה הסמוכה לרחוב הזה בשעת בין ערביים שהשמע נוטה כבר לשקוע והדשא היה מואר באור כתמתם כזה ורך ,כלבי השעשועים נבחו קלות זה על זה וכישכשו בזנבן
ואילו אני שבאותה התקופה גרתי באיזו דירת גג שכורה בסמיכות הייתי רק צריך לבחור עם איזו גברת לסיים את הלילה.
כל מה שנדרש היה מילים ספורות בשפתן ונימוס אירופאי וכמעט שזהו בעצם.
לפני כמה חודשים גיליתי במקרה ברחוב הזה איזו פנינת חן שלא הכי הייתי מודע לקיומה:
מאורת אלכוהול כזו
:
למעשה זה מעין בית קפה מהוגן לכאורה,כיסאות פלסטיק משובצים במדרכה המרוצפת כמו ענק יהלומים על צוארה של אישה,ישנו קיתון מטבח קטנטן עם כיריים מעט מלוכלכות משמן טיגון,שירותים קטנטנים אך נקיים להפליא ואיזו עמדת אינטרנט עם אוזניות ומצלמה קטנטנה.
בחדר סמוך לחדר הזה ישנן עוד כמה שולחנות שמפוזרים כמעט באקראיות במעין חצי גורן כזו.
בסופי שבוע בעיקר וגם ביום א מגיעים לשם אנשים מיוחדים שלא היה לי סיכוי לפגוש בהם במקום אחר.
נשים בעיקר מרומניה וממולדובה שבאות להיפגש ולרכל זו עם זו,ישנן גם מעט הונגריות (שזו שפה שאפילו אחד כמוני עם קליטה מהירה לשפות מתקשה בה)שאוהבות בעיקר ללגום מכוסות"בלון"קוניאק זול(ברנדי84) וישנם הרבה גברים מהמיגזר הערבי.
בעל המקום וחברתו מנהלים את המקום בנעימות ומכירים כמעט את כל הלקוחות לפני ולפנים,יודעים את המשקה האהוב ואת המאכל המתאים וכו'.
שאני חושב על זה אז זה מעין מקום מפגש של נדכאי החברה,מצד אחת אוכלוסייה של נשים שבשאר השבוע מנקות וסועדות ונענות לכל גחמות המעסיק הנודניק ובני משפחתו,מאידך אוכלוסייה של גברים מפזורה של הכפרים באיזור שנתקלים בנשים אירופאיות שחושקות גם הן להרגיש חום אנושי וגברי.
ואילו באשר אליי?..ובכן אני נקלעתי למקום ממש במקרה לפני כמה חודשים ומאז הייתי בו דיי הרבה פעמים.
אני דובר את השפה הרומנית ואוהב בעיקר שאני מבושם לרקוד ריקודים רומניים מזרחיים ,ריקודי עינטוז כאלו.
אחרי כמה כוסות ובמקום כזה רווי הורמונים לפעמים אתה מתפשר על האישה שתגמור איתה את הלילה.
אמנם יש שם נשים שכבר ראו ימים יפים יותר,אבל באותו הרגע שאני מביט לה בעיניים מקרוב ולוחש לה את המילים הנכונות והמתאימות אני ממש ממש חש כיצד אותו אישה כאילו וחוזרת להיות אותה אישה יפה של פעם.
יש את הרגעים הללו של סוף הערב שהמוזיקה נרגעת ונחלשת, האיפור זולג על הפנים, אך עדיין באותו הרגע שאתה לוכד מבט אתה משוכנע שזו האשישה היפה ביקום.
לפעמים אני קצת מרחם עליהן שהן נאלצו לעזוב משפחה במכורתן הרחוקה על מנת לבוא ולהתפרנס בארצנו,אבל לעיתים מגע נכון וריח מסחרר מספיקים כדי שאני אגרש את המחשבה הטורדנית מראשי ואתמכר להנאה של הרגע
למנהלים-שרשרו את זה איפה שבא לכם
אמנם זו לבטח לא מסעדה , אפילו לא בר או פאב הגון, זו מין מאורת שתייה עם כמה נשנושים בצד שבה ביליתי תקופה יפה לפני כ-5 שנים, תקופה שהיתה אז מבולבלת והמקום הקטנטן ההוא הדהוי לכאורה העניק והכניס לי המון צבע לחיים.
בכלל הרחוב שבו היא שכנה זה רחוב נורדאו בהדר-הכרמל שעבורי הוא ורחוב בלפור ורחוב הרצל מהווים לאחד שנולד וגדל בחיפה את משולש רחובות הזהב של קום-המדינה.
לפני כמה ימים עברתי שם והבחנתי שהמקום מוגף וסגור ונעול, בעל המקום השתדרג ויש לו חנות ירקות ופירות ענקית ועם סחורה מדהימה ובמחירים נוחים לכל כיס, חנות הירקות שלו שוכנת צמוד לאגאדיר במרכז-הכרמל,
ממליץ בחום על פירות וירקות אצלו, לא כי אני משוחד חלילה, הוא באמת מביא סחורה טובה ומיוחדת,
כעת כמה מילים שכתבתי על המקום, משהו בסגנון :על ברנשים וחתיכות-----
המקום הזה נמצא בעיבורו של רחוב שידע זמנים יפים יותר,הרבה הרבה יותר יפים מימינו אנו.
זה רחוב שבשלטון המנדט החילים הבריטים אהבו לשבת בבתי הקפה שהיו מפוזרים לכל אורכו ולהביט לעבר תלמידות הגימנסייה שזה עתה יצאו לעבר ביתן.
החיילים פשוט הזמינו איזו כוס סודה או סתם ג'ין עם פלח לימון עסיסי ועישנו דנהיל והרגישו
במופע קברטי.
שנים מאוחר יותר שהמדינה כבר הייתה יהודית וציונית הרחוב הזה התמלא בחנויות קטנות של פעם:היה זקן פולני שמכר רק כפתורים,היה את אדון פרנסיס הדקורטור שעיצב וילונות,תמיד היו שם גם חנויות של צורפים ועוסקים זעירים למיניהם בשיבוץ אבני חן.
לקראת סוף שנות השמונים ותחילת התשעים בזמן שגלי ההגירה מברית המועצות שטפו את הארץ כולה הצביון של הרחוב הזה השתנה מעט.
הרבה חנויות של מתורגמנים ושאר מאכרים שתיוכו בין העולים שזה עתה באו ארצה לבין מוסדות השלטון תמורת כמה מעות.
זו הייתה תקופה שבגינה הסמוכה לרחוב הזה בשעת בין ערביים שהשמע נוטה כבר לשקוע והדשא היה מואר באור כתמתם כזה ורך ,כלבי השעשועים נבחו קלות זה על זה וכישכשו בזנבן
ואילו אני שבאותה התקופה גרתי באיזו דירת גג שכורה בסמיכות הייתי רק צריך לבחור עם איזו גברת לסיים את הלילה.
כל מה שנדרש היה מילים ספורות בשפתן ונימוס אירופאי וכמעט שזהו בעצם.
לפני כמה חודשים גיליתי במקרה ברחוב הזה איזו פנינת חן שלא הכי הייתי מודע לקיומה:
מאורת אלכוהול כזו
:
למעשה זה מעין בית קפה מהוגן לכאורה,כיסאות פלסטיק משובצים במדרכה המרוצפת כמו ענק יהלומים על צוארה של אישה,ישנו קיתון מטבח קטנטן עם כיריים מעט מלוכלכות משמן טיגון,שירותים קטנטנים אך נקיים להפליא ואיזו עמדת אינטרנט עם אוזניות ומצלמה קטנטנה.
בחדר סמוך לחדר הזה ישנן עוד כמה שולחנות שמפוזרים כמעט באקראיות במעין חצי גורן כזו.
בסופי שבוע בעיקר וגם ביום א מגיעים לשם אנשים מיוחדים שלא היה לי סיכוי לפגוש בהם במקום אחר.
נשים בעיקר מרומניה וממולדובה שבאות להיפגש ולרכל זו עם זו,ישנן גם מעט הונגריות (שזו שפה שאפילו אחד כמוני עם קליטה מהירה לשפות מתקשה בה)שאוהבות בעיקר ללגום מכוסות"בלון"קוניאק זול(ברנדי84) וישנם הרבה גברים מהמיגזר הערבי.
בעל המקום וחברתו מנהלים את המקום בנעימות ומכירים כמעט את כל הלקוחות לפני ולפנים,יודעים את המשקה האהוב ואת המאכל המתאים וכו'.
שאני חושב על זה אז זה מעין מקום מפגש של נדכאי החברה,מצד אחת אוכלוסייה של נשים שבשאר השבוע מנקות וסועדות ונענות לכל גחמות המעסיק הנודניק ובני משפחתו,מאידך אוכלוסייה של גברים מפזורה של הכפרים באיזור שנתקלים בנשים אירופאיות שחושקות גם הן להרגיש חום אנושי וגברי.
ואילו באשר אליי?..ובכן אני נקלעתי למקום ממש במקרה לפני כמה חודשים ומאז הייתי בו דיי הרבה פעמים.
אני דובר את השפה הרומנית ואוהב בעיקר שאני מבושם לרקוד ריקודים רומניים מזרחיים ,ריקודי עינטוז כאלו.
אחרי כמה כוסות ובמקום כזה רווי הורמונים לפעמים אתה מתפשר על האישה שתגמור איתה את הלילה.
אמנם יש שם נשים שכבר ראו ימים יפים יותר,אבל באותו הרגע שאני מביט לה בעיניים מקרוב ולוחש לה את המילים הנכונות והמתאימות אני ממש ממש חש כיצד אותו אישה כאילו וחוזרת להיות אותה אישה יפה של פעם.
יש את הרגעים הללו של סוף הערב שהמוזיקה נרגעת ונחלשת, האיפור זולג על הפנים, אך עדיין באותו הרגע שאתה לוכד מבט אתה משוכנע שזו האשישה היפה ביקום.
לפעמים אני קצת מרחם עליהן שהן נאלצו לעזוב משפחה במכורתן הרחוקה על מנת לבוא ולהתפרנס בארצנו,אבל לעיתים מגע נכון וריח מסחרר מספיקים כדי שאני אגרש את המחשבה הטורדנית מראשי ואתמכר להנאה של הרגע
למנהלים-שרשרו את זה איפה שבא לכם
