רונית ולגרין
New member
כמה מילים אישיות מהלב...
זזתי אחורה כמה צעדים. אחרי ליווי של הפורום הזה במהלך כמה שנים טובות, אחרי ניסיון לענות על כל שאלה שהופנתה אלי, לתת התייחסות לכל נושא שלדעתי נמצא בתחום הידע והיכולות המקצועיות שלי, אחרי שעות של תשובות בטלפון לכל אלו שהתקשרו, שאלו, התלבטו, התייעצו, אחרי שעות של תשובות להרבה מאד מסרים אישיים, אחרי פעילות ארוכה שבמהלכה שמחתי שמחה אמיתית לכל סיטואציה בה הצלחתי לעזור קצת, להבהיר קצת, לסדר קצת את הראש לכל הפונים שחלקם נמצאים בכאוס לא קטן, הגיעה נקודת השבירה. וזו באה דווקא ממקום די צפוי, והיו סימנים מקדימים, ולמה בעצם הגבתי כל כך קשה? ואיפה אני השקולה תמיד, האופטימית תמיד, המבוקרת תמיד? השבירה הגיע אחרי המסר האישי שהיגיע ובישר לי שבעצם בראש מעייני זה חשבון הבנק שלי, והמניעים שלי הם בהחלט נובעים מאינטרסנטיות ולא מרצון לעזור ולא טובת הילדים לנגד עיני. מסתבר שאף אחר לא חסין ירי. אני חטפתי את זה לא כסטירת לחי אלא יותר כהרגשה של נבוט בראש. לא, לא גביתי כסף על השתתפותי בפורום/תשובות במסר/צלצולי טלפון/וכדומה. לא. אני לא גובה תשלום על הרצאות בכנסים, עזרה מעשית, ועוד. כן. בהחלט עשיתי ועושה את זה כי הילדים ואתם יקרים לליבי. וכן. חשבון הבנק שלי בסדר, למרות שתמיד יש מקום לשיפורים. וזזתי אחורה.. ולקחתי מירווח נשימה ולמען האמת הרגשתי חנוקה לחלוטין. אז רק רציתי לומר לכולכם- אני עדיין פה, למרות ההרגשה של שק חבטות. למרות השכל הישר שאומר לי שלא מוכרחים לחטוף, שלא מוכרחים להשקיע זמן פרטי, שלא מוכרחים. חוזרת למצב שפוי. ואשמח לענות שוב ולהתייחס לכל המבקשים התייחסות. רונית ולגרין קלינאית תקשורת
זזתי אחורה כמה צעדים. אחרי ליווי של הפורום הזה במהלך כמה שנים טובות, אחרי ניסיון לענות על כל שאלה שהופנתה אלי, לתת התייחסות לכל נושא שלדעתי נמצא בתחום הידע והיכולות המקצועיות שלי, אחרי שעות של תשובות בטלפון לכל אלו שהתקשרו, שאלו, התלבטו, התייעצו, אחרי שעות של תשובות להרבה מאד מסרים אישיים, אחרי פעילות ארוכה שבמהלכה שמחתי שמחה אמיתית לכל סיטואציה בה הצלחתי לעזור קצת, להבהיר קצת, לסדר קצת את הראש לכל הפונים שחלקם נמצאים בכאוס לא קטן, הגיעה נקודת השבירה. וזו באה דווקא ממקום די צפוי, והיו סימנים מקדימים, ולמה בעצם הגבתי כל כך קשה? ואיפה אני השקולה תמיד, האופטימית תמיד, המבוקרת תמיד? השבירה הגיע אחרי המסר האישי שהיגיע ובישר לי שבעצם בראש מעייני זה חשבון הבנק שלי, והמניעים שלי הם בהחלט נובעים מאינטרסנטיות ולא מרצון לעזור ולא טובת הילדים לנגד עיני. מסתבר שאף אחר לא חסין ירי. אני חטפתי את זה לא כסטירת לחי אלא יותר כהרגשה של נבוט בראש. לא, לא גביתי כסף על השתתפותי בפורום/תשובות במסר/צלצולי טלפון/וכדומה. לא. אני לא גובה תשלום על הרצאות בכנסים, עזרה מעשית, ועוד. כן. בהחלט עשיתי ועושה את זה כי הילדים ואתם יקרים לליבי. וכן. חשבון הבנק שלי בסדר, למרות שתמיד יש מקום לשיפורים. וזזתי אחורה.. ולקחתי מירווח נשימה ולמען האמת הרגשתי חנוקה לחלוטין. אז רק רציתי לומר לכולכם- אני עדיין פה, למרות ההרגשה של שק חבטות. למרות השכל הישר שאומר לי שלא מוכרחים לחטוף, שלא מוכרחים להשקיע זמן פרטי, שלא מוכרחים. חוזרת למצב שפוי. ואשמח לענות שוב ולהתייחס לכל המבקשים התייחסות. רונית ולגרין קלינאית תקשורת
