כמה מחשבות...

other journey

New member
כמה מחשבות...

זוכרת את הצעד האחרון שעשיתי בגיל 14. מאותו מבנה שנקרא בית ספר. זוכרת את הידיעה המקילה שלא אדרוך שם לעולם. טוב... הייתי צריכה להצביע לכנסת שם פעם ולא רציתי לפספס... לא היה לי סיכוי בבית הספר. סיכוי קלוש יש למי שאין לו אף אחד. שנתיים לפני כניסתי למוסד טרגדיה משפחתית פירקה את המשפחה, נשארתי לבד. ואכן הייתי "נחשלת" מסוגרת. לא הייתה לי הגנה מפני בית הספר. האלימות האדישות,התוויות. פעם הייתה איזה מורה לציור שהייתה מספרת לילדים סיפורים על חוויות אותם צריך אח"כ לצייר. והיה איזה "מסע" שהכיתה השתתפה בו והייתה ילדה אחת מפגרת שהקשתה על המסע. הילדים שאלו מי זו. המורה הצביעה במהירות לכיווני. אני כותבת את זה כיוון שהסיפור שלי הינו הסיפור של כל כך הרבה אנשים. ובעצם שאני מתבוננת,ולמדתי גם חינוך באוניברסיטה (לא, לא כדי להיות מורה) המערכת לא השתנתה. צריך הגנה מפני בית הספר...כמה עצוב. אין לי ילדים עדיין, אבל בתכנון ואני כבר חושבת על אלטרנטיבות. הבעייה עם בתי ספר היחודיים שהם אליטיסטיים. לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. ואז שמעתי על החינוך הביתי... אכנס מדי פעם לפורום ללמוד יותר. מסע אחר
 
../images/Emo24.gif ברוכה הבאה לפורום! ו../images/Emo51.gif

תודה על השיתוף מהבטן. למרות גילו הצעיר של הפורום, שמענו כאן כבר כמה סיפורים די מזעזעים. מה לעשות? המורים בבית הספר לא פחות מתוסכלים מתלמידיהם
ככה נראים פני הדור
 
למעלה