כמה מחשבות שיש לי
שאולי חלק מכם יזדהה או ירגיש שזה אפקטיבי עבורו.. איך שאני היום רואה את האמת.. את המציאות.. היא רק דברים שקורים בפועל. מחשבות כמו זה לא היה צריך לקרות או זה היה אמור להיות אחרת - לא קיימות אצלי מכיוון שהן גם סתם ויכוח מיותר עם המציאות וגם גורמות לי סבל ובנוסף, כשאני מתמקדת במה צריך היה לקרות ולא במה שקורה, אני לא מאפשרת למה שאני כן רוצה שיקרה לקרות. בסופו של דבר הדברים הם מאוד פשוטים. אנחנו רוצים להיות מאושרים, שמחים שלווים.. אין אחד שבסופו של דבר המטרה שלו זה לא להיות מאושר, או שהמשפחה שלו תהיה מאושרת.. החברה, או הרבה אנשים מגדירים את האושר בדברים חיצוניים כמו בן הזוג שלי יעשה אותי מאושרת, הקריירה שלי תעשה אותי מאושרת..בעוד שאנחנו מחכים לאושר הזה והוא לא מגיע, תמיד יש עוד משהו לחכות לו שיעשה אותי ממש מאושרת.. כשיהיו לי ילדים, ואז שכשהילדים יגדלו, וזה לא מגיע. ולמה זה? כי האושר בא ממני החוצה ולא מבחוץ פנימה. יש לי את הבחירה להיות מאושרת מראש. איך אני מביאה את עצמי למצב שעם כל הנסיבות וכל האתגרים אני בכל זאת מאושרת? כשאני לוקחת נשימה ואני ממוקדת במה שכן קורה, ולא מתווכחת עם מה היה צריך לקרות, אני משחררת את כל ה"אם" למינהם ופועלת קדימה.. אלו הנסיבות, מה אני רוצה? ומה אני עומדת לעשות. בנוסף, עוד מפתח שחשוב ביותר הוא הערכה והוקרה - על כל מה שכן יש לי עכשיו. כשאני נמצאת במצב של הודיה - ואני מתמקדת במה שיש לי, קודם כל אני מרגישה טוב. פתאום אני יכולה למנות כל כך הרבה דברים שיש לי וכל מה ש"אין" לי לא מעניין כי יש לי הרבה.. אני לא מרגישה את החסר.. ואני מרגישה טוב. וכשאני מעריכה באמת ומוקירה את מה שיש לי וסביבי וזה החל מהדברים הכי קטנים כמו העיניים לראות(קטן או גדול?? לא מובן מאליו) אני מתחילה להבין שאני עשירה מראש, וכל האנרגיה שלי משתנה. ומתוך זה אני רק מושכת אליי עוד סיבות ועוד אנשים ועוד דברים להוקיר ולהודות להם. וזה הופך להיות כדור שלג קסום. הכל קשור להערכה. זה מה שאנחנו רוצים לדוגמא מהבן זוג שלנו.. וזה מה שהוא רוצה מאיתנו בסופו של דבר. כי כשבן אדם ממוקד במה טוב בך, את רואה רק את זה וזה עושה לך טוב ואת רוצה להשאר במקום הזה. אז האחריות היא שלי להביא את עצמי להיות מאושרת ולמצוא את מה טוב בי ובאחרים זה להסיר כל אגו ולהכיר את המושג ענווה- והוא מתחיל בזה שאני לא אתיימר אף פעם להניח מה מישהו אחר חושב - עליי ועל בכלל.. כי ממילא זה רק הסיפור שלי ואין לי מושג אם זה אמת. אז נותר לי לשאול את עצמי מה האמת שלי. מה אני חושבת, מה אני מרגישה. וככל שאת ממוקדת יותר ברצונות שלך ובמה שאפקטיבי לך, ההערכה לעצמך גדלה, ופתאום את מבינה מה זה אהבה עצמית, ופתאום את מושכת אלייך אנשים שעושים לך עוד יותר טוב- כי טוב לך. לא משנה מה. וכשטוב לי, לכל מי שמסביבי טוב. וזו מתנה. והנה מתנה - http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao חן
שאולי חלק מכם יזדהה או ירגיש שזה אפקטיבי עבורו.. איך שאני היום רואה את האמת.. את המציאות.. היא רק דברים שקורים בפועל. מחשבות כמו זה לא היה צריך לקרות או זה היה אמור להיות אחרת - לא קיימות אצלי מכיוון שהן גם סתם ויכוח מיותר עם המציאות וגם גורמות לי סבל ובנוסף, כשאני מתמקדת במה צריך היה לקרות ולא במה שקורה, אני לא מאפשרת למה שאני כן רוצה שיקרה לקרות. בסופו של דבר הדברים הם מאוד פשוטים. אנחנו רוצים להיות מאושרים, שמחים שלווים.. אין אחד שבסופו של דבר המטרה שלו זה לא להיות מאושר, או שהמשפחה שלו תהיה מאושרת.. החברה, או הרבה אנשים מגדירים את האושר בדברים חיצוניים כמו בן הזוג שלי יעשה אותי מאושרת, הקריירה שלי תעשה אותי מאושרת..בעוד שאנחנו מחכים לאושר הזה והוא לא מגיע, תמיד יש עוד משהו לחכות לו שיעשה אותי ממש מאושרת.. כשיהיו לי ילדים, ואז שכשהילדים יגדלו, וזה לא מגיע. ולמה זה? כי האושר בא ממני החוצה ולא מבחוץ פנימה. יש לי את הבחירה להיות מאושרת מראש. איך אני מביאה את עצמי למצב שעם כל הנסיבות וכל האתגרים אני בכל זאת מאושרת? כשאני לוקחת נשימה ואני ממוקדת במה שכן קורה, ולא מתווכחת עם מה היה צריך לקרות, אני משחררת את כל ה"אם" למינהם ופועלת קדימה.. אלו הנסיבות, מה אני רוצה? ומה אני עומדת לעשות. בנוסף, עוד מפתח שחשוב ביותר הוא הערכה והוקרה - על כל מה שכן יש לי עכשיו. כשאני נמצאת במצב של הודיה - ואני מתמקדת במה שיש לי, קודם כל אני מרגישה טוב. פתאום אני יכולה למנות כל כך הרבה דברים שיש לי וכל מה ש"אין" לי לא מעניין כי יש לי הרבה.. אני לא מרגישה את החסר.. ואני מרגישה טוב. וכשאני מעריכה באמת ומוקירה את מה שיש לי וסביבי וזה החל מהדברים הכי קטנים כמו העיניים לראות(קטן או גדול?? לא מובן מאליו) אני מתחילה להבין שאני עשירה מראש, וכל האנרגיה שלי משתנה. ומתוך זה אני רק מושכת אליי עוד סיבות ועוד אנשים ועוד דברים להוקיר ולהודות להם. וזה הופך להיות כדור שלג קסום. הכל קשור להערכה. זה מה שאנחנו רוצים לדוגמא מהבן זוג שלנו.. וזה מה שהוא רוצה מאיתנו בסופו של דבר. כי כשבן אדם ממוקד במה טוב בך, את רואה רק את זה וזה עושה לך טוב ואת רוצה להשאר במקום הזה. אז האחריות היא שלי להביא את עצמי להיות מאושרת ולמצוא את מה טוב בי ובאחרים זה להסיר כל אגו ולהכיר את המושג ענווה- והוא מתחיל בזה שאני לא אתיימר אף פעם להניח מה מישהו אחר חושב - עליי ועל בכלל.. כי ממילא זה רק הסיפור שלי ואין לי מושג אם זה אמת. אז נותר לי לשאול את עצמי מה האמת שלי. מה אני חושבת, מה אני מרגישה. וככל שאת ממוקדת יותר ברצונות שלך ובמה שאפקטיבי לך, ההערכה לעצמך גדלה, ופתאום את מבינה מה זה אהבה עצמית, ופתאום את מושכת אלייך אנשים שעושים לך עוד יותר טוב- כי טוב לך. לא משנה מה. וכשטוב לי, לכל מי שמסביבי טוב. וזו מתנה. והנה מתנה - http://www.youtube.com/watch?v=Cbk980jV7Ao חן
