כמה כסף לדעתכם מקבל האיש הזה
ממשרד התעמולה של הרשות הפלשתינית? איש לא ישאל אחר כך מאת גדעון לוי צעיר פותח את דלת ביתו, לאחר שניעור משנתו, אשתו ובתו התינוקת במטבח. הבית מוקף מכל עבריו, השעה שעת צהריים והצעיר רק במכנסיו הקצרים, לא חמוש. רגע אחר כך שרוע הצעיר על האדמה שבפתח ביתו, מתבוסס בדמו, כדור בגופו. אשתו והתינוקת צופות בגסיסתו, עד שמת. הן מורחקות מיקירן באיומי רובים. התמונה הזאת לא נלקחה מסרט מאפיה, אלא על פי כל עדי הראייה הפלשתינאים, מגבעות הכפר עאנין שבשומרון. ככה חיסל כוח מג"ב ביום שני לפני שבועיים את מוסטפה יאסין, שהשב"כ אומר כי היה קשור לפיגוע ההתאבדות שנמנע בחיפה, ודוברת מג"ב אמרה שניסה להימלט ונורה על פי "נוהל עצירת חשוד". העובדה שאיש לא טוען שהיה חמוש, ושגם נתיב הימלטות לא היה לו - שכן הבית המבודד היה מוקף אנשי מג"ב, גם לפי גרסת מג"ב עצמו, והכל קרה לאור היום - לא שינתה את הגרסה הרשמית. ספקות כבדים התעוררו גם בעניין זהותו. מוסטפה יאסין נעצר ושוחרר יום קודם לכן על ידי המשטרה בעכו כשוהה בלתי חוקי ובעאנין טענו שההורגים חיסלו את היאסין הלא-נכון: סוחר העופות מוחמד יאסין הוא פעיל הג´יהאד האיסלאמי בכפר והוא מתחבא מאז, ואילו את כרזות האבל על החלל מוסטפה יאסין, רוכל בגדים לא מורשה ברחובות ישראל, פירסמה בכלל תנועת הפתח. כך נורה למוות אדם בפתח ביתו, הסימנים מעוררים ספק אם היה האדם המבוקש, ואיש לא מחויב בדין וחשבון על מעשה ההרג, שלא לומר הרצח. מלחמה, אתם יודעים; המאבק בטרור, אתם מבינים. די בהודעת דוברת מג"ב בשביל לנקות את ההורגים, די בהודעת יועץ התקשורת של ראש הממשלה בשם השב"כ בשביל לנקות את המזהים. השב"כ רוחץ בניקיון כפיו: דוברו מסתפק בכך ש"הכוח מסר כי החשוד ניסה להימלט", אף שמותר להניח כי נציגו נכח במקום בעת פעולת החיסול. איש גם לא יכול להתמודד עם טענתו ש"בתקופה האחרונה הצטבר מידע חד משמעי ומהימן" על ההרוג, אף שהוא נעצר רק יום קודם לכן כשוהה בלתי חוקי ושוחרר, באישור אותו שב"כ (את השוהים הלא-חוקיים המשטרה משחררת אחרי אישור השב"כ). האם מוסטפה יאסין נהרג לשווא? האם אכן היה איש החוליה שרצתה לבצע פיגוע בחיפה? האם באמת לא היה אפשר לעוצרו? ואם כבר לירות, למה לא ברגליו? השאלות המעיקות הללו יישארו כנראה נחלת ההיסטוריה. איש לא יטרח לבדוק אותן. למרבה התדהמה מסתבר שהמחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים כלל לא חוקרת מעשי הרג של מג"ב בשטחים, כאומרת שמבחינתה שם הכל מותר, אלא מותירה זאת לצה"ל. צה"ל מצדו כמעט לא חוקר באינתיפאדה הנוכחית מעשי הרג: מאז תחילת האינתיפאדה נפתחו רק שישה תיקי חקירה. פלשתינאי צעיר נהרג, מותיר אלמנה ויתומה וכפר שהיה שליו יחסית, הלום וממורמר, ואיש לא יחקור. גם הלחץ הציבורי, מבית ובעיקר מחוץ, לחקור את מקרי ההרג שעננה כבדה רבצה עליהם, ושהביא באינתיפאדה הקודמת כמה חיילים למשרדי החקירות של מצ"ח ואפילו לבית המשפט ולכלא - נעלם. חיילי האינתיפאדה הזאת שוב לא נזקקים ל"פרקליט צמוד", כפי שהיה מקובל לומר, בהגזמה אמנם, באינתיפאדה הקודמת. הם יודעים שכמעט הכל מותר להם, כל רע לא יאונה להם, גם אם יהרגו ויפצעו לשווא. לאדישות הממסדית והציבורית הזאת יהיה מחיר כבד, לא רק מבחינת הקורבנות הפלשתינאים. ראשית, ההרג בלא פיקוח לא ייעצר בגבעות עאנין. מי שמחסל כך בעאנין, עלול מחר לחסל כך גם באום אל-פחם; ובעצם זה כבר קרה - באוקטובר. ומי לידינו יתקע שזה ייעצר באום אל-פחם? אם בשם הביטחון מותר לחסל בעאנין ובאום אל-פחם גם כשאפשר לעצור, למה אי אפשר לעשות זאת במקומות אחרים? ודרך הפעולה הזאת גובה מחיר נוסף, גבוה לא פחות: מה עובר בראשו של צעיר שנשלח כך להרוג מישהו? בין שקיבלו שוטרי מג"ב הוראה מראש לחסל את יאסין ובין שהחליטו בעצמם לחסלו, בשבריר השנייה כאשר פתח את הדלת - מה עושה להם הקלות הזאת שבה הם הורגים? עם מה הם חוזרים הביתה? מה יספרו להוריהם ולחבריהם, ובבוא העת לילדיהם? שבאינתיפאדה הזאת הכל הותר להם והם ירו והרגו וקיפדו, לפעמים, גם חיים של חפים מפשע? שאיש לא חקר ולא שאל אחר כך? שבשם המלחמה בטרור אפשר לחסל צעיר בפתח ביתו, או להרוג נוסעת במכוניתה, כפי שקרה בשדות בית דג´אן? שאפשר לירות טילים או פגזים, בלחיצת כפתור, ובלי לראות ובלי לדעת ובלי לתת את הדין - לפגוע בילדים ובנשים?
ממשרד התעמולה של הרשות הפלשתינית? איש לא ישאל אחר כך מאת גדעון לוי צעיר פותח את דלת ביתו, לאחר שניעור משנתו, אשתו ובתו התינוקת במטבח. הבית מוקף מכל עבריו, השעה שעת צהריים והצעיר רק במכנסיו הקצרים, לא חמוש. רגע אחר כך שרוע הצעיר על האדמה שבפתח ביתו, מתבוסס בדמו, כדור בגופו. אשתו והתינוקת צופות בגסיסתו, עד שמת. הן מורחקות מיקירן באיומי רובים. התמונה הזאת לא נלקחה מסרט מאפיה, אלא על פי כל עדי הראייה הפלשתינאים, מגבעות הכפר עאנין שבשומרון. ככה חיסל כוח מג"ב ביום שני לפני שבועיים את מוסטפה יאסין, שהשב"כ אומר כי היה קשור לפיגוע ההתאבדות שנמנע בחיפה, ודוברת מג"ב אמרה שניסה להימלט ונורה על פי "נוהל עצירת חשוד". העובדה שאיש לא טוען שהיה חמוש, ושגם נתיב הימלטות לא היה לו - שכן הבית המבודד היה מוקף אנשי מג"ב, גם לפי גרסת מג"ב עצמו, והכל קרה לאור היום - לא שינתה את הגרסה הרשמית. ספקות כבדים התעוררו גם בעניין זהותו. מוסטפה יאסין נעצר ושוחרר יום קודם לכן על ידי המשטרה בעכו כשוהה בלתי חוקי ובעאנין טענו שההורגים חיסלו את היאסין הלא-נכון: סוחר העופות מוחמד יאסין הוא פעיל הג´יהאד האיסלאמי בכפר והוא מתחבא מאז, ואילו את כרזות האבל על החלל מוסטפה יאסין, רוכל בגדים לא מורשה ברחובות ישראל, פירסמה בכלל תנועת הפתח. כך נורה למוות אדם בפתח ביתו, הסימנים מעוררים ספק אם היה האדם המבוקש, ואיש לא מחויב בדין וחשבון על מעשה ההרג, שלא לומר הרצח. מלחמה, אתם יודעים; המאבק בטרור, אתם מבינים. די בהודעת דוברת מג"ב בשביל לנקות את ההורגים, די בהודעת יועץ התקשורת של ראש הממשלה בשם השב"כ בשביל לנקות את המזהים. השב"כ רוחץ בניקיון כפיו: דוברו מסתפק בכך ש"הכוח מסר כי החשוד ניסה להימלט", אף שמותר להניח כי נציגו נכח במקום בעת פעולת החיסול. איש גם לא יכול להתמודד עם טענתו ש"בתקופה האחרונה הצטבר מידע חד משמעי ומהימן" על ההרוג, אף שהוא נעצר רק יום קודם לכן כשוהה בלתי חוקי ושוחרר, באישור אותו שב"כ (את השוהים הלא-חוקיים המשטרה משחררת אחרי אישור השב"כ). האם מוסטפה יאסין נהרג לשווא? האם אכן היה איש החוליה שרצתה לבצע פיגוע בחיפה? האם באמת לא היה אפשר לעוצרו? ואם כבר לירות, למה לא ברגליו? השאלות המעיקות הללו יישארו כנראה נחלת ההיסטוריה. איש לא יטרח לבדוק אותן. למרבה התדהמה מסתבר שהמחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים כלל לא חוקרת מעשי הרג של מג"ב בשטחים, כאומרת שמבחינתה שם הכל מותר, אלא מותירה זאת לצה"ל. צה"ל מצדו כמעט לא חוקר באינתיפאדה הנוכחית מעשי הרג: מאז תחילת האינתיפאדה נפתחו רק שישה תיקי חקירה. פלשתינאי צעיר נהרג, מותיר אלמנה ויתומה וכפר שהיה שליו יחסית, הלום וממורמר, ואיש לא יחקור. גם הלחץ הציבורי, מבית ובעיקר מחוץ, לחקור את מקרי ההרג שעננה כבדה רבצה עליהם, ושהביא באינתיפאדה הקודמת כמה חיילים למשרדי החקירות של מצ"ח ואפילו לבית המשפט ולכלא - נעלם. חיילי האינתיפאדה הזאת שוב לא נזקקים ל"פרקליט צמוד", כפי שהיה מקובל לומר, בהגזמה אמנם, באינתיפאדה הקודמת. הם יודעים שכמעט הכל מותר להם, כל רע לא יאונה להם, גם אם יהרגו ויפצעו לשווא. לאדישות הממסדית והציבורית הזאת יהיה מחיר כבד, לא רק מבחינת הקורבנות הפלשתינאים. ראשית, ההרג בלא פיקוח לא ייעצר בגבעות עאנין. מי שמחסל כך בעאנין, עלול מחר לחסל כך גם באום אל-פחם; ובעצם זה כבר קרה - באוקטובר. ומי לידינו יתקע שזה ייעצר באום אל-פחם? אם בשם הביטחון מותר לחסל בעאנין ובאום אל-פחם גם כשאפשר לעצור, למה אי אפשר לעשות זאת במקומות אחרים? ודרך הפעולה הזאת גובה מחיר נוסף, גבוה לא פחות: מה עובר בראשו של צעיר שנשלח כך להרוג מישהו? בין שקיבלו שוטרי מג"ב הוראה מראש לחסל את יאסין ובין שהחליטו בעצמם לחסלו, בשבריר השנייה כאשר פתח את הדלת - מה עושה להם הקלות הזאת שבה הם הורגים? עם מה הם חוזרים הביתה? מה יספרו להוריהם ולחבריהם, ובבוא העת לילדיהם? שבאינתיפאדה הזאת הכל הותר להם והם ירו והרגו וקיפדו, לפעמים, גם חיים של חפים מפשע? שאיש לא חקר ולא שאל אחר כך? שבשם המלחמה בטרור אפשר לחסל צעיר בפתח ביתו, או להרוג נוסעת במכוניתה, כפי שקרה בשדות בית דג´אן? שאפשר לירות טילים או פגזים, בלחיצת כפתור, ובלי לראות ובלי לדעת ובלי לתת את הדין - לפגוע בילדים ובנשים?