כמה כוח יש

[s h i r a n 2 0]

כמה כוח יש

לדעתכם למודעות פנימית ? אם אדם מודע לחולשות שלו, למניעים שלו, לדרכי חשיבה שלו, לדרכי פעולה שלו, לרצונות שלו, לגבולות שלו, ליתרונות שלו, לחסרונות שבו.. כמה כוח המודעות הזאת נותנת ? מה המרחק בין המודעות ליצירת חיים אמיתיים ומשמעותיים ? אם אדם יודע למשל את החולשות שלו אז יהיה לו יותר קל לגבור עליהן.. ? אם אדם יודע את הכמיהות והרצונות האמיתיים שלו האם זה יתן לו את הכוח לקחת סיכון ולא להסתפק בחיים טובים אבל עם ביטחון ( ביטחון כלכלי, חברתי וכו..) עד כמה המודעות באמת יכולה לזנק אותנו כמה צעדים קדימה לעבר הגשמת החלומות שלנו ? האם יש לה באמת המון כוח ? אני חושבת שכן. אני חושבת שברגע שאדם מודע לעצמו ( עד כמה שאפשר כמובן, ב- 100% לעולם לא נוכל להיות מודעים לעצמינו), אז הוא ידע איך להתמודד עם החולשות שלו ולגבור עליהן , וכך להתחזק מהן. אם אדם מודע לעצמו באמת אז הוא לא ישקר לעצמו ויסתפק במעט.. הוא יעשה הכל בשביל להגשים את עצמו... אבל מודעות לא מספיקה. מודעות זו חצי הדרך בלבד. מה נדרש עוד חוץ ממודעות לדעתכם ? לדעתי נדרשת תשוקה לחיים. תשוקה לחיים ביחד עם מודעות זו הנוסחה ליצירת חיים אמיתיים. ונדרשת שליטה עצמית. שליטה עצמית שתהיה אחראית על כל החישובים הלוגיסטים: מה דרוש לי לעשות כדי להשיג את שליטה מלאה על חיי. כדי להגשים את עצמי..

 

[בדיחהקוסמית]

מה דרוש

וואו, נגעת בכל כך הרבה נקודות שביחד יוצרות שאלה אחת מהותית אני אנסה להתייחס לחלק בלבד מודעות פנימית היא אחד המרכיבים הדרושים צריך לדעת מה קורה בפנים דרושה גם הבנה של התהליכים, של איך הגענו למצב בו אנו היום לטוב ולרע. חוויה שלהם בהווה נגיד אני מודע לכך שאני מדוכא, אז מה? נגיד יש בי כוח רצון ותשוקה ושליטה עצמית, אבל איך אלה יתמירו את הדיכאון? זה לא מתג שמדליקים ומכבים בכוח יש כאן מין אלכימיה מנטלית/רוחנית לי נראה ששלב הכרחי הוא לחוות בצורה מודעת אי-הזדהות בין מצב, רגש, מחשבה, יחסים, נסיבות - לבין משהו עמוק יותר בתוכנו שהוא טהור. הרעפת עלינו הרבה מושגים - חיים אמיתיים ומשמעותיים, שליטה מלאה על חיי, הגשמה עצמית, לא להסתפק בחיים טובים, רצונות אמיתיים לא כל כך ברור לי מה אמיתי ומה לא ואיך יודעים את ההבדל? למשל, ניסיון לשליטה מלאה על החיים עלול להסתיים בסבל גדול הרבה יותר מאשר חיים נוחים ובטוחים. חיפוש אחר משמעות לחיי יכול להיות עקר. אפשר לזרוק חלומות עכשוויים לטובת חלומות ורצונות חדשים שנראים לנו אמיתיים, ובעוד שנה לגלות שגם הם היו כוזבים. משמעת ושליטה עצמית עלולה להסתיים בהדחקות. השאלה שלי היא למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים? מהם המניעים האמיתיים? כל עוד אנחנו מונחים ע"י תשוקות ופחדים אגואיסטים ונלחמים בחיים, לא נתקדם אלא נלך במעגלים סביב עצמנו לדעתי, היעד הוא פנימי והמדד הוא פנימי ולא חיצוני (הגשמה, משמעות, צורת חיים הם בבחינת חיצוניים למהות הפנימית - תוצר שלה) המדד הוא איכות השלווה, האושר, האהבה, השלמות, האיזון, הקבלה הפנימיים יכולת הזרימה עם החיים בהרמוניה אלה בפני עצמם הם לדעתי הגשמה עצמית וחיים אמיתיים. מאלה ינבע כל השאר בטבעיות - מי אני בחיים האלה? מה אני רוצה לעשות? מאלה ינבעו תשוקה לחיים, התגברות על חולשות ופחדים, נשירת רצונות אנוכיים לסיפוק אושר רגעי מה דעתך?

 

[s h i r a n 2 0]

מהחוויה הסוביקטיבית שלי

ראשית, אגיד שמה שאני חושבת אולי לא נכון לכולם - כי אני לא יכולה לדבר אלא מהחוויה הסוביקטיבית האישית שלי. אני אתחיל בתחושות. דיכאון. דיכאון זה מצב ריגעי. ברגע שמבינים את זה, אין צורך לכבות את התחושות האלה- של עצב, דיכאון, או לחלופין תחושות של התלהבות ושמחה. לא צריך להילחם בעצמיך. לפעמים האנרגיות יורדות. פשוט לא צריך להתרכז בזה שאני מדוכא ולהמשיך לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר. לא לשקוע בדיכאון. להבין שאני זה לא הדיכאון - אני דינמי - עוד שעה אני יכול לפגוש חבר מהילדות ולהרגיש אחרת, או לרוץ חצי שעה - וההדרופינים - הסמים של הטבע- ישכיחו מימני כל תחושה של דיכאון. לא תמיד אני ארגיש שלווה ומאושרת. ברגע שמבינים את זה, הרבה דברים מסתדרים. מה לעשות, קצב החיים לפעמים מטורף- אז לפעמים אני מרשה לעצמי להיות "בדיכאון" כי אני יודעת שכרגע אני צריכה להספיק לעשות כל כך הרבה דברים שלא כל כך כיפים אבל הכרחיים ( כמו פסיכומטרי..), אבל אני לא שוקעת בזה וממשיכה לעשות דברים שעושים לי טוב - ספורט למשל. לגבי מה אמיתי ומה לא ? אני חושבת שאתה כן יכול לדעת את זה. עמוק בפנים אתה יודע אם בחרת במשהו מתוך התפשרות , או משום שאלו באמת היכולות שלך וזה באמת מספק אותך.. עמוק בפנים אתה יכול לדעת מתי יש לך הזדמנות לקחת סיכון- שיכול להיות שעוד שנה יהיה כוזב.. בהחלט יכול להיות.. כי שוב.. האדם הוא יצור דינמי.. אבל אם לא תיקח את הסיכון לא תדע זאת.. וחוץ מיזה- אין שום דבר כוזב בחיים! מכל חוויה אתה לומד משהו, גם אם יתברר שזהו לא המקום בשבילך בסופו של דבר. יש מה שנקרא "נכון לעכשיו".. אתה מבין ? שליטה. חלק מהעניין של שליטה זה לדעת את הגבולות שלך. זה לדעת להרפות. זה לדעת להיות גמיש עם עצמיך כשצריך, ולחילופין קשה עם עצמיך כשצריך. אני כן חושבת שצריך לשאוף לשליטה על החיים, גם אם זה יביא לסבל- האלטרנטיבה האחרת ניראת לי גרועה יותר- לא להיות זה שיוצר את חייך... מה אתה חושב ? למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? כי אנחנו פה. ויש בנו כמיהה לחיות. ויש לנו תשוקות לגלות עולמות חדשים, ויש לנו פחדים שכמו שהם יכולים לעצור אותנו, הם יכולים גם לדחוף אותנו לאתגרים.. אבל אתה צודק לגבי השלווה, השלמות והאיזון והקבלה הפנימיים. אני פשוט חושבת שקבלה פנימית , איזון ושלמות אמיתיים יכולים להתגשם אצלי לפחות אחרי הגשמה חיצונית. קשה לי לחלק את האדם לשני חלקים - גוף ונפש. הנפש מושפעת מהגוף ולהפך. וכך גם החוויות שלנו משפיעות על המודעות שלנו והפנימיות שבנו וההתפתחות הרוחנית ולהפך. אני לא מסכימה איתך לגמרי לגבי דבר ספציפי מאוד. הסדר שלך הוא כזה: קודם הרמוניה, שלמות, איזון, שלווה ואושר..ו "מאלה ינבעו כל השאר בטבעיות- מי אני בחיים? מה אני רוצה לעשות".. אני חושבת שזה נעשה במקביל. החיפוש אחרי "מי אני" מביא את השלמות.. והשלמות מביאה את שאר התשובות.. אבל זה מתחיל מהחיפוש.. השלמות והאיזון זה שני דברים שאצלי לפחות לא באים בקלות. אני לא יודעת.. מה אתה אומר? לעזוב את הכל לנסוע להודו ולחפש אחר השלמות והאיזון בפנים ? לא מסתדר לי ...

 

[s h i r a n 2 0]

ובעצם

סקרנות זה מה שמשאיר אותנו פה.. למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.. ס ק ר נ ו ת

 

[בדיחהקוסמית]

לעזוב הכל

טוב, כבר למדת חלק מהאלכימיה בדרכך שלך אני מכיר הרבה אנשים במצב של תקיעות - בדיכאון, עצב, כעס, פחד את כבר למדת את הדינמיות והזרימה והזמניות והמעבר הטבעי מאחד לשני לא צריך לפחד מהפחד, לכעוס על עצמנו כי כועסים, וכו לכל דבר יש זמן ומקום משלו את למדת להקשיב לקול פנימי עמוק שידריך אותך - מה אמיתי, איזה כיוון לקחת (סיכון=סיכוי אגב) אמיתי אולי = הצו הפנימי מעבר לאגו שתמיד רוצה להיטיב איתנו ועם אחרים אני מסכים, כל דבר, כל כיוון שלוקחים בסופו של דבר מלמד אותנו משהו ייחודי שלא היה יכול לקרות אלמלא הלכנו בכיוון הזה. לומדים הרבה, גם מסבל. לפעמים, בעיקר מסבל. אבל יש כאלה שימשיכו לדפוק את הראש בקיר. בהחלט הכל מתחיל מחיפוש, סקרנות, רצון לדעת ולחקור את האמת והמציאות, תחושה שמשהו חסר לנו נסיעה להודו משונה, אם את תצטרכי גם שם להסתכל פנימה, כי שם המקור שלך אם במילא את לוקחת את עצמך לכל מקום, מה הטעם לרוץ מסביב לעולם

"שליטה" עדיין לא הבנתי מה זה בדיוק מבחינתי יש אחריות, לוקחים אחריות על החיים, על הבחירות והמעשים שלנו, בצורה אקטיבית יחד עם זאת, אם לומדים לוותר על שליטה, הכל זורם יותר בקלות. אי אפשר לשלוט בכוח. אם מנסים להכתיב את המציאות, והיא תתנגש בנו, מה נרגיש? יש כוח יותר גדול שפועל גם עלינו, ובאמצעות התכווננות אליו והרמוניה איתו דברים קורים מאליהם לטובה. בעצם המושג "לטובה" מתרחב מעצם הויתור והקבלה של כוח אינסופי מעבר לנו. אבל אולי את אינך מכירה בכוח אינסופי שכזה אלא רק בכוחך שלך? התפתחות הרוחנית היא בהחלט רב-מימדית, גוף/נפש/רוח, עולם פנימי מושפע ומשפיע על החיצוני. הכל במקביל. עדיין, מה שאני אומר הוא - בהתחלה יש חיפוש, בהמשך יש ניסיון להגשמה בחוץ. עד אשר מכוונים את החץ פנימה, ההשפעה של אירועים חיצוניים דועכת, ההזדהות של ה"אני" לפחדים ורצונות של האגו נמסה, נוצר קשר עם הרוח שלנו, והרוח שלנו (בבסיסה אוהבת, טובה, שלמה, שלווה) מקרינה מהליבה שלנו דרך כל הרמות בחזרה החוצה. ואז כל הגשמה חיצונית מקורה באותו מרכז. בסופו של דבר כל התשובות מסתתרות בפנים. אבל כל אחד הולך בדרך שלו, וכל דרך היא ייחודית

עדיין, יש דמיון ומכנה משותף לכולנו דומני, שהיכולת להשתחרר או לעזוב הכל, כל מה שכובל אותנו או מגביל אותנו, היא מפתח לכל מה שדיברנו עליו עד עכשיו

 

[s h i r a n 2 0]

אהבתי

" יש דמיון ומכנה משותף לכולנו..היכולת לעזוב הכל, כל מה שכובל אותנו או מגביל אותנו " . ושוב חוזרים ליכולת.. ולבפנים ולבחוץ.. אני בטוחה שבסוף יהיה טוב

 

[s h i r a n 2 0]

בסופו של דבר

אני חושבת שחשוב להיות ישר עם עצמיך.. מצאתי את הדרך של כתיבה עוזרת לי מאוד. כשאני מרגישה שאני כועסת, מדוכאת, או סתם מלאת תוכניות שאני רוצה ליישם אבל פוחדת לשכוח.. אני רושמת.. אין לי שעות קבועות.. מעין כתיבה זורמת כזאת.. מודעות עצמית. אני מבינה עכשיו את הכוח שלה. אני לא חושבת שאפשר לדעת מה יהיה בעתיד.. אפשר לעשות את המיטב - אחריות- בשביל להגיע למירב.. אבל אין שליטה מלאה.. אתה צודק בנקודה הזאת. ולגבי אלה שדופקים את הראש.. בסופו של דבר הם יתעייפו.. יעצרו.. ויגיעו למודעות מדוע הם הולכים באותה דרך מכאיבה שוב שוב.. ואולי הם ימשיו לדפוק את הראש בקיר עד שהקיר ישבר.. ואז הם ישתחררו מהקיר.. מטאפורה מוזרה. ואולי זה קיר.. ואי אפשר לשבור אותו.. אתה אוהב לשבור חומות ?

 

[בדיחהקוסמית]

קירות וחומות

כן, מאוד קריטי להיות ישר וכן עם עצמנו, אחרת לא נוכל לשבור שם קיר

אני לא אוהב לשבור כלום אני אוהב כשזה נופל לבד כמו שסובבו את העיר יריחו, תקעו בשופר, והכל התמוטט ואולי סתם היתה רעידת אדמה בסביבה?

אם מצאת מה מתאים לך, תתמידי, ואם את רואה שינוי אמיתי לטובה בחיים, אז סימן שזה כיוון טוב ומועיל. כתיבה זה נשמע מעניין. כי אם את כועסת, ורושמת את הכעס על נייר, פתאום רואים משהו אחר. איפה הכעס? של מי הוא? עצם זה שעצרת באמצע סערת רגשות לכתוב, כבר מוכיח שפיתחת מודעות עצמית. אה! אם הסערה כבר לא שולטת בנו, ומצאנו עוגן של יציבות, יש בכך עוצמה רבה הסערה תחלוף עד מהרה