ביקשתי מאבא שלי כל כך הרבה פעמים לא לבקר את זה שאני רוב הזמן סגור בחדר, כי זה גורם לי מחשבות טורדניות וסבל עצום. אבל בפעם האחרונה שהוא ביקר אותי (אני מאושפז) הוא אמר לי שהוא ישמח לראות אותי מחוץ לחדר משוחח עם אמא שלי. מאז שזה קרה אני חווה סבל עצום וייאוש אדיר. אשמח אם תעודדו אותי קצת או אם תתנו לי כלים להתמודדות.
ואני כמובן לא רוצה לחזור לשוחח עם אמא שלי שעות ארוכות כמו פעם, כי זה היה סיוט. היא לא הפסיקה לבכות, השהות שלי מחוץ לחדר גרם לי הרבה מחשבות טורדניות, וכמעט כל דבר קטן הקפיץ אותי..
