אז גם אצלי שנים....ועדיין לא טוב. אבל לא מאף אחת מהסיבות שרשמת. אצלי זה לא עניין של התאוששות מהפרידה ולא תחושה לא טובה לגבי ההחלטה.
רוב הקושי שלי הוא מהלבד. ומחוסר ידיעה מה צופן העתיד ומה בכלל לצפות ממנו...
הרגשתי מיד.
וגם לא היו לי חששות.
כאב על הילדים שלי שעוברים סוג של משבר בגלל ההורים שלהם - זה לקח לי זמן ועדיים פה ושם יש הבזקים של כאב עליהם.
 
אני כל כך חיכיתי לפרידה שלא היה לי שום כאב. רק הרגשה שסוף כל סוף החיים שלי הולכים לכיוון טוב.
לזה שיוזם את הגירושין
זה מרגיש מצויין כבר כשהדלת ניסגרת בפעם האחרונה כשבן הזוג עוזב
לשני זה לוקח זמן וזה כבר תלוי באופי (וגם במזל)
וכמו במודעות "דרושים" תגובה זו פונה לשני המינים