my light fairy
New member
כמה זמן זה ימשך?!
אלוהים, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אבל לפני אתן לכם קצת רקע- אני ויקירי חברים שנתיים וחצי ואנחנו מתמודדים עם משפחתו מהחודש הראשון ביחד. כ"כ קשה לי שלפעמים אני חוששת שאני אקבל התמוטטות עצבים מהם. חבר שלי כ"כ מסכן בבית הזה, מקניטים אותו, מעליבים אותו, מתגרים בו וכו'.. הם מחפשים על מה להעיר לנו, למרות שאנו לא הזוג היחיד בבית.. אני יכולה להתמודד עם מה שהם עושים לנו (אומנם אני מתעצבנת בטירוף אבל כעבור שעה זה חולף) , לכן עם מה שקשה לי להתמודד זה עם מה שקורה עם חבר שלי, אלוהים, כמה הוא יכול לסבול, אני כבר גמורה בשבילו, כ"כ בא לי להגן עליו, כ"כ בא לי להוציא אותו משם, כ"כ בא לי לחיות בשקט, אני לא מסוגלת יותר. שלא תחשבו שחבר שלי שותק ולא מגיב, הוא מקים מהומות בבית וכתוצאה מכך לא מתייחסים אליו כי הוא צועק, הרבה פעמים ביקשתי שידבר בשקט כדי שיקשיבו אבל באיזה מקום אני מבינה אותו קשה לדבר איתם אחרת. אנחנו לא יכולים לעזוב את הבית אין לנו את האמצעים, והוא לא יכול לעבור אליי כי שנינו יודעים שאמא שלו לא תקבל את זה. הם גידלו את ילדיהם שיהיו תלויים בהם, שיתחשבו בכל מה שהם רוצים, והחבר שלי מחפש קירבה אצלם, ורוצה להיות בבית וכואב לי הלב לראות את היחס הקר שלהם. לי יותר קשה לסבול את זה מאשר לו. הרי זאת המשפחה שלו, ככה גידלו אותו. הוא בין גילי והוא עובד עם אביו, ואביו הוא הבן אדם הכי אנטיפט שיש בעולם. כ"כ קשה לחיות עם בן אדם כזה שאני ממש לא יודעת הם הם חיים איתו. מהבוקר עד הלילה הוא רוטן, הוא לא מתייחס לחברי יפה, הוא עונה לו בצורה מגעילה על כל דבר, ואני רואה עד כמה חברי רוצה איזה קשר חם איתו, איזה ליטוף, וחשוב להבין שמתייחסים רק לחבר שלי כך בבית למרות שיש לו עוד אחים בבית. לכן ההפליות נורא מורגשות בבית. אני כ"כ רוצה שהוא יעזוב את העבודה עם אביו, הוא לא מוכן בגלל גובה המשכורת, אבל אני מעדיפה שירוויח אפילו פחות משכר מינימום העיקר שיהיה מאושר ויהיה לו טוב ולא יחזור לי כל יום הביתה מדוכא ועצבני. לפעמים אני ממש לא מבינה כמה הוא יכול לספוג, אבל חיפשנו המון פתרונות וכל מה שמצאנו קשור בכסף ואין לנו תקציב כזה כרגע ואנחנו גם חושבים על העתיד ורוצים לחסוך בשביל זה. לכן אם כל הצער והכאב אני אמשיך לסבול את זה.... והיא כואב לי הוא שיקירי ימשיך עם זה גם... הוא בן אדם כל כך נפלא, אין אחד שלא אוהב אותו או אחד שיגיד עליו מילה רע חוץ ממשפחתו כמובן. הוא כ"כ מעניק להם ואף אחד שם לא מעריך ומתייחס. את האמת אני לא יודעת עוד כמה אני אוכל לספוג את זה. אני ממש חוששת שאם אשאר ואבנה את עתידי עם יקירי אני אסבול ככה כל החיים הרי הוא רוצה בקירבתם לכן אם אתחתן איתו, אתחתן גם עם כל משפחתו. אבל לא מגיע לו שאחשוב על זה, אני לא צריכה להוסיף לו גם, אני לא רוצה שיסבול גם מהצד שלי. הלוואי ומישהו יוכל להבטיח לי שזה רק עניין של זמן.... ולהכל בסופו של דבר יסתדר... אני רוצה ממש להתנצל על ההודעה הארוכה שרשמתי אני פשוט כ"כ כואבת ומתוסכלת כרגע, שהוצאתי כמעט את הכל החוצה. מתנצלת אם העצבתי גם אתכם, תודה רבה על ההקשבה.
אלוהים, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אבל לפני אתן לכם קצת רקע- אני ויקירי חברים שנתיים וחצי ואנחנו מתמודדים עם משפחתו מהחודש הראשון ביחד. כ"כ קשה לי שלפעמים אני חוששת שאני אקבל התמוטטות עצבים מהם. חבר שלי כ"כ מסכן בבית הזה, מקניטים אותו, מעליבים אותו, מתגרים בו וכו'.. הם מחפשים על מה להעיר לנו, למרות שאנו לא הזוג היחיד בבית.. אני יכולה להתמודד עם מה שהם עושים לנו (אומנם אני מתעצבנת בטירוף אבל כעבור שעה זה חולף) , לכן עם מה שקשה לי להתמודד זה עם מה שקורה עם חבר שלי, אלוהים, כמה הוא יכול לסבול, אני כבר גמורה בשבילו, כ"כ בא לי להגן עליו, כ"כ בא לי להוציא אותו משם, כ"כ בא לי לחיות בשקט, אני לא מסוגלת יותר. שלא תחשבו שחבר שלי שותק ולא מגיב, הוא מקים מהומות בבית וכתוצאה מכך לא מתייחסים אליו כי הוא צועק, הרבה פעמים ביקשתי שידבר בשקט כדי שיקשיבו אבל באיזה מקום אני מבינה אותו קשה לדבר איתם אחרת. אנחנו לא יכולים לעזוב את הבית אין לנו את האמצעים, והוא לא יכול לעבור אליי כי שנינו יודעים שאמא שלו לא תקבל את זה. הם גידלו את ילדיהם שיהיו תלויים בהם, שיתחשבו בכל מה שהם רוצים, והחבר שלי מחפש קירבה אצלם, ורוצה להיות בבית וכואב לי הלב לראות את היחס הקר שלהם. לי יותר קשה לסבול את זה מאשר לו. הרי זאת המשפחה שלו, ככה גידלו אותו. הוא בין גילי והוא עובד עם אביו, ואביו הוא הבן אדם הכי אנטיפט שיש בעולם. כ"כ קשה לחיות עם בן אדם כזה שאני ממש לא יודעת הם הם חיים איתו. מהבוקר עד הלילה הוא רוטן, הוא לא מתייחס לחברי יפה, הוא עונה לו בצורה מגעילה על כל דבר, ואני רואה עד כמה חברי רוצה איזה קשר חם איתו, איזה ליטוף, וחשוב להבין שמתייחסים רק לחבר שלי כך בבית למרות שיש לו עוד אחים בבית. לכן ההפליות נורא מורגשות בבית. אני כ"כ רוצה שהוא יעזוב את העבודה עם אביו, הוא לא מוכן בגלל גובה המשכורת, אבל אני מעדיפה שירוויח אפילו פחות משכר מינימום העיקר שיהיה מאושר ויהיה לו טוב ולא יחזור לי כל יום הביתה מדוכא ועצבני. לפעמים אני ממש לא מבינה כמה הוא יכול לספוג, אבל חיפשנו המון פתרונות וכל מה שמצאנו קשור בכסף ואין לנו תקציב כזה כרגע ואנחנו גם חושבים על העתיד ורוצים לחסוך בשביל זה. לכן אם כל הצער והכאב אני אמשיך לסבול את זה.... והיא כואב לי הוא שיקירי ימשיך עם זה גם... הוא בן אדם כל כך נפלא, אין אחד שלא אוהב אותו או אחד שיגיד עליו מילה רע חוץ ממשפחתו כמובן. הוא כ"כ מעניק להם ואף אחד שם לא מעריך ומתייחס. את האמת אני לא יודעת עוד כמה אני אוכל לספוג את זה. אני ממש חוששת שאם אשאר ואבנה את עתידי עם יקירי אני אסבול ככה כל החיים הרי הוא רוצה בקירבתם לכן אם אתחתן איתו, אתחתן גם עם כל משפחתו. אבל לא מגיע לו שאחשוב על זה, אני לא צריכה להוסיף לו גם, אני לא רוצה שיסבול גם מהצד שלי. הלוואי ומישהו יוכל להבטיח לי שזה רק עניין של זמן.... ולהכל בסופו של דבר יסתדר... אני רוצה ממש להתנצל על ההודעה הארוכה שרשמתי אני פשוט כ"כ כואבת ומתוסכלת כרגע, שהוצאתי כמעט את הכל החוצה. מתנצלת אם העצבתי גם אתכם, תודה רבה על ההקשבה.