כמה וכמה שאלות..

LiveInACloud

New member
כמה וכמה שאלות..

שלום. אני אדם דתי, אבל לצערי אני מגלה לעיתים שיש לי בורות בכל מיני עניינים דתיים די בסיסיים שקשורים להלכה ובעיקר למשמעות או רעיון המצווה. לכן, לקחתי לאחרונה דף ורשמתי את כל השאלות שעלו לי, אך אני בטוח שיש לי עוד. הבעיה היא שאני לא יודע איזה ספרים יענו לי שאלות כאלה, אז אשמח אם תענו על מה שתוכלו ואולי תפנו גם לספרים. השאלות הם בנושאים שונים. אז ככה: 1. מה התפקיד של ה"בשמים" בהבדלה? מה הרעיון? 2. מהם בדיוק תאריכי כל הצומות ומדוע צמים בכל צום? (התשובה הידועה לי היא חלקית ואני רוצה לדעת אותה באופן מסודר..) 3. מה מברכים על כל דבר? (אני מחפש בעצם מעין הגדרה למה מברכים על כל מאכל או שתייה) כנ"ל לגבי ברכות אחרונות. 4. מדוע התפילין נראות איך שהן נראות (רצועות של עור)? מה המקור לזה? 5. למה חלק כ"כ מרכזי בתפילה הוא שיבוח והילול של הקב"ה? 6. למה שלוש תפילות? (והאם נכון שהרמב"ם סבר שלכאורה היה צריך להתפלל רק מתי שהורגש צורך בכך? מדוע לא קיבלו זאת?) 7. למה נוטלים ידיים בבוקר? (האם יש לכך משמעות בכיוון הקבלי? כלומר, טומאה מסוימת? איזו מן טומאה זאת?) 8. למה הנטילה היא דווקא בידיים? מה יש דווקא בידיים שאותן "נוטלים". 9. למה דווקא על לחם נוטלים ידיים? (ולא על כל מאכל אחר..) 10. מה הרעיון של הזימון אחרי האוכל ומדוע דווקא בשלושה? יש לי עוד שאלות אבל אולי לא כדאי לשאול את כולן ביחד.. מקווה שעל אלו אוכל לקבל תשובה. תודה רבה!
 

asaf2000

New member
חלק מהתשובות

1. מתוך אתר ישיבת בית אל: תקנו חכמים לברך על בשמים ולהריחם במוצאי שבת, מפני שאחר שהשבת יוצאת - מסתלקת הנשמה היתירה, והנפש דואבת על כך, וכדי להשיב את רוחה, מריחים בשמים, שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהם. ואף אדם שאינו חש כאב בנפשו על צאת השבת, על ידי תקנה זו יתן אל ליבו את מעלת השבת, שהיה ראוי לו להיות מיצר על צאתה ולהשיב את רוחו בריח טוב. 2. הצומות הם ביום כיפור, י"ז בתמוז, ט' באב,ג' תשרי (צום גדליה), י' בטבת ותענית אסתר (הבכורים מתענים גם ב"תענית בכורות"). תוכל לקרוא על הצומות יותר בהרחבה באתר של חב"ד - כאן. צום יום כיפור הוא היחיד שהוא מהתורה. את שאר הצומות תיקנו חז"ל, את עיקר מטרת הצום כותב המשנה הברורה: "וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'. 3. כנס להודעה שכתבתי פעם, מקווה שזה מספיק. 4. כל ההלכות שקשורות בתפילין הן הלכה למשה מסיני, הכוונה שהם לא נכתבו בפירוש בתורה רק הועברו בתורה שבעל פה. 7. מתוך אתר ישיבת בית אל: לדעת הרא"ש, הואיל והידיים עסקניות הן, קרוב לוודאי שבמשך השינה נגעו במקומות המכוסים שבגוף, וכדי לטהרן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים. ולדעת הרשב"א, בכל בוקר נעשה האדם כמי שנברא מחדש, שנאמר (איכה ג, כג): "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". אדם הולך לישון עייף, ומוסר את נשמתו לבוראו, ובבוקר קם עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה' על ידי נטילת הידיים בשחרית. במילים אחרות, לדעת הרא"ש נטילת ידיים של שחרית מהווה הכנה לתפילה, ואילו לרשב"א נטילה זו מהווה הכנה והתקדשות לתפילה ולעבודת ה' שבכל היום. בנוסף לטעמים שלמדנו, אמרו חכמים בתלמוד (שבת קח, ב), שיש להזהר לפני נטילת ידיים שחרית שלא יגעו ידיו בפה, בחוטם, בעין ובאוזן, מפני שרוח-רעה שורה על הידיים לאחר השינה, והיא עלולה להזיק לאותם האברים. ורק לאחר שיטול האדם את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, תסתלק אותה רוח-רעה מידיו, ושוב אין סכנה אם יגע בידיו באחד מפתחי גופו. 8. הטעם על פי הקבלה, הרוח רעה נמצאת בקצוות של הגוף, תראה בבן איש חי פרשת תולדות אות א'.
 
5:בשביל מה נבראנו הרי?

בס"ד להלל ולשבח את הקב"ה.....
ולעשות רצונו לא ???
 

LiveInACloud

New member
האמת היא שזה יוצר לי קושי מסוים

(ואני מבין שהפורום לא נועד לכאלה דיונים אבל אני רק רוצה להסביר את כוונתי) הרי הקב"ה הוא מופשט, אין לו גוף ואין לו תכונות חיוביות שאפשר להגיד עליו. כלומר, אפשר, אבל זה רק "בשפת בני אדם", והרי הוא לא "חכם" ו"חנון" במידה שאני או החבר שלי כזה. לכן אני לא מבין למה יש לדבר על הקב"ה כ"כ הרבה. ולחזור שוב ושוב על כך..
 
ברור שיש לו::::חן וחסד אל רחום

וחנון,......ארך אפיים וגדל חסד הקדוש-ברוך הוא------>הוא מלך מלכי המלכים....אנחנו צריכים להלל אותו ולשבח אותו תמיד ! כי הרי הוא שולט על העולם. _טוב נחכה לעוד תשובות:)_
 

אופירA

New member
מנהל
הקושי הוא בגלל תפיסה אנושית

אתה תופס את הקב"ה במושגי האנוש שלך, ומבין שהוא לא דמות אנושית, ולכן אינו קשור בכלל למושגי בני האדם. זה נכון בתחום אחד - והוא חוסר היכולת השכלית של האדם לתפוס את מהותו של הקב"ה. אבל זה לא נכון בתחום התכונות והמידות. משום שעליך להבין ש"אתה" זה מהות רוחנית שהיא חלק בלתי נפרד מהקב"ה, חלק אלוק ממעל, ושהולבש עליה בעולם הזה גוף גשמי כדי שתעשה את תפקידה ותו לא. במהות האמיתית שלך אין לך קשר לגוף, ואתה נשמה אלוקית השייכת לעולם העליון. מי שחנון ורחום וחכם זה לא הגוף שלך, תאי המוח שלך וכו', אלא המהות האלוקית שלך. בעלי החיים הם גוף בלבד, ללא נשמה אלוקית. אמנם אנו אומרים עליהם "מרחם" או "חכם" אבל זה רק בהשאלה ממושגי בני האדם, ולא שייך לבעלי חיים באמת, כי אין להם בחירה או תכונות שהם מעצבים אותם באישיותם, אלא תכונות מולדות. המושגים של "חכם" או "חנון" יותר שייכים במהות רוחנית בעלת בחירה כמו האדם, והם מגיעים מהתבונה האלוקית העליונה. כמו כן, הקב"ה אמנם לא חבר שלך, אבל הוא בהחלט קשור אליך, בבחינת אבא שלך. ויותר מכך - התפקיד של הנשמה בעולם הזה זה להכיר את הקב"ה בצורה הנכונה יותר ממה שהכירה אותו משחר היווצרה ושהותה מתחת לכסא הכבוד, להשלים את ההיכרות עם הקב"ה ובכך להיות חלק מושלם ממנו, ולחזור אליו שלמה בידיעתה אותו. הדרך לכך היא ע"י החלק הטכני המבדיל בין האדם לבעה"ח - המדבר שבו, כוח הדיבור. כל ההילולים והשיבוחים הם אחד הדרכים להידבק בקב"ה ולדעת אותו נכונה בדרך הנחוצה לנשמה. תפקיד נוסף יש לאדם, שההילולים והשיבוחים הם אחת הטכניקות להגיע למטרה זו - להידמות לקב"ה במידות שלו: מידת הנותן והמעניק שהיא ההיפך מהנטייה האנושית להיות מקבל (התינוק נולד מקבל בלבד), מידת האהבה ללא תנאי וכדומה.
 

אופירA

New member
מנהל
נושא נטילת הידיים

פרט להסברים שקיבלת, יש רעיון בבסיס נטילת הידיים - הידיים הן כלי המעשה - הכלים שבהם אנו עושים את המעשים המטפלים בעולם החומר. היות שתפקידו של היהודי הוא לקדש את החומר, הרי שמובן שבבוקר לפני שאנו עושים את מעשינו, אנו מקדשים את הידיים, את כלי המעשה, ע"י נטילתם במים - שזו פעולת טהרה, עפ"י ההסברים שקיבלת. גם הלחם מבטא את מזונו הבסיסי של האדם, ומסמל גם את העניין של הרבה טרחות שהאדם צריך לטרוח עד שהחיטה תהיה ראויה למאכל אדם, ומשמעות הדבר שהרבה פעולות של קדושה נעשו עד שהופיע מהחיטה לחם, ולכן זה מאכל חשוב יותר משאר המאכלים.
 
למעלה