מילים
Breaking free
My mind, your words
Holding back my desires
My fear, your looks
Keeping me from trying something else
My dreams, my thoughts
Keep filling up my head
My love, my anger
Still burning inside me
My mind, your words
Will keep me going
My fear from ending up like you
From seeing no change
Makes me wanna break down all the walls
Redefine everything
And never give up hope
עוד שיר
עוד יום שחוזר על עצמו
באותה שגרה באותה שממה
לעבור את היום מאחורי מסכה
להשתלב בחברה שמנוכרת מעצמה
עוד יום שחוזר על עצמו
להתחיל שוב הכל מההתחלה
להיכנס לתפקיד בלי מחשבה
רק לא להביט במראה
אשליה של חוסר ברירה
דיכוי עצמי מאחורי כל מחשבה
להמשיך לשתוק
להמשיך לחכות
נורא קל להתעלם מערכים
להתעלם ממה שמרגישים
כשהם מפריעים לבילוי, לדיכוי
כשהם מפריעים להעמדת הפנים
לא להסתכל פנימה ולא לראות
שהסכנה לא אורבת בחוץ
אלא היסודות נרקבים מבפנים
אותו דיכוי
אותו ניצול
אותם שירים מאה פעמים
ההרגשה ששום דבר לא משתנה
רק הגיל והאנשים סביבך
וזה לא משנה מה אתה חושב
וזה לא משנה מה אתה לא מבין
אולי זה לא המקום, אולי זה לא הזמן
ואולי הדברים ישתנו מעצמם
אבל בלי עימות אין התקדמות
שתיקה
שתקתי
כי לא היה עוד מה לומר
שתקתי
כי המגע הפך לזר
מה אני יכולה לבטא
שלא נמצא בדממה
ומה אני יכולה לבטא
כשהמבט הפך למנוכר
שתקתי
בכדי להסתיר סימני חולשה
שתקתי
בכדי להסתתר בחשכת השכחה
השתיקה מנחמת
והיא מענה
היא מדחיקה
והיא מכחישה
והיא שומרת עלי
הודפת את כל מה שבחוץ וגלוי
מחביאה ומטפחת את כל מה שנשאר את כל מה שיקר
והיא תיתן את כל הכוח להמשיך הלאה
ואני מרגישה שיום אחד השתיקה תהפוך לצעקה
עייפות
שכחת כבר מה זה לחלום
נעלמה לך התשוקה
לא מוצאת עניין בכלום
לא רוצה לחשוב
כי לחשוב זה מפחיד
והעולם מכיל יותר מידי כאב
זה לא שלא איכפת לך
פשוט מעדיפה לרכך
זוכרת את הניצוץ בעיניים ואת ההתלהבות
אבל הכול שקע כשהבנת שאין מילוט
והעולם הזה מביס, דווקא את אלה שמרגישים
העולם הזה מכופף, דווקא את היצירתיים
רדום, מתנדף בעש
מרכך הכול עם בקבוק
עוד קורבן של תרבות שמביאה לתשישות
אני רוצה להרוס בשביל ליצור
לקחת חזרה את החיים
שפעם היו מלאים בהתנגדות ואהבה
שעל עוולות הייתה תגובה
והמשמעות של חברות הייתה תמיכה
הבורגנות שפעם עצבנה אותך הופכת לחלום
עכשיו זה רק ללכת על בטוח, לוותר על הכול
לכבות את עצמך
להיעלם
זוכרת את הניצוץ בעיניים ואת ההתלהבות
אבל הכול שקע כשהבנת שאין מילוט
והעולם הזה מביס, דווקא את אלה שמרגישים
העולם הזה מכופף, דווקא את היצירתיים
בהסתר פנים
לשפתון יש צבע של דם
הצללית מסתירה כאב
כל-כך הרבה זוועה ומבחוץ הכל נראה שליו
תאגידי ענק ממסחרים את הגוף שלנו ושל החיות
אותן כולאים בכלובים, אותנו בתוך דימוי איך להיראות
הופכים את החיות למוצר, לאובייקט בלי רגשות
אבל את לא רואה, שטפו לך את המוח
את רק רוצה להיראות כמו בפרסומות
מסתנוורת מהאשליה, לא מצליחה לראות
מה מסתתר מאחורי האריזות הנוצצות
תאוות בצע, סדיזם, סקרנות או מדע
לפגיעה בבעלי-חיים אין שום הצדקה
הם חותכים, מרעילים, מנתחים ורוצחים חיות
ורוצים שנשלם להם בשביל להרגיש יפות
מדי שנה נרצחים חצי מיליון בעלי-חיים במעבדות ניסויים בישראל
ובשביל מי אנחנו עושות את זה?
אולי עם פחות איפור בעיניים נצליח לראות
שהם משתמשים בכסף שלנו בשביל לפגוע באחרות
לא משנה אם בשביל שמפו, ליפסטיק, מחקר או תרופות
לסגור את כל המעבדות, לשחרר את כל החיות
רק על הקווים
לא, לא רוצה להיות ישרה
על התבנית המשעממת בנאליות במיטבה
חברה חיוורת שאין לה תוחלת
משעממת, מוגבלת, בינאריות מוחלטת
לא, לא שייכת
לא רוצה להיות חלק
אצלי הכל עקום
מעוותת, אני נחנקת
לא, לא שייכת
הכל שקרים, הכל ריק
חסר תוכן מטילה ספק
אני רוצה לראות יותר
לא, לא שייכת
לא רוצה להיות חלק
אצלי הכל עקום
מעוותת, אני נחנקת
לא, לא שייכת
רק על הקווים
קהילה
תסמונת כל-כך אופיינית של איך להתמודד עם משברים
(לא מתמודדים)
לסגור את העיניים ולצפות שמחר יהיה יותר טוב
שהמלחמה הבאה תהיה האחרונה
שההופעה הבאה תהיה יותר טובה
שהשלום יבוא והפאנק ינצח
עוד מראה חיוורת
שמשקפת את המציאות שבה נוצרה
כל-כל הרבה אנרגיה בכדי ליצור קהילה שונה
רק בשביל לגלות שהיא נגועה באותה מחלה
הקונפורמיזם חוגג
הפחד שמאחד
כולם אאוטקסט אבל בו-זמנית מפחדים לבטא את מה שמייחד
עוד סוג של תת-תרבות
שמחקה את תכתיבי השוק
הגדרות חלולות שמגדירות את עצמן
לצו האופנה עד לדבר הבא
וכשהדברים לא מסתדרים ומרגישים נבגדים
קל לוותר ולשכוח למה אנחנו בכלל מתאמצים
כי ברגעים הקשים יש מעט שמעיזים
ביחד להגן על מה שיקר מבפנים
מלחמות מבחוץ
קרבות מבפנים
כולם קורסים תחת אינספור לחצים
סוחבים מטען צד שמתים לפרוק
אבל שוכחים מה הן המטרות
יש אינספור דרכים להראות שאכפת לך
רק אל תקשיבי לאלו שלא נותנים לך
משחקי הכוח רק כובלים אותך
יש כל-כך הרבה מה לעשות
אבל מפחדים לטעות
ולנסות
מצפון
יורים אבל לא בוכים
נותנים לדובר צה"ל לכבס את המילים
קל לומר סליחה
כשאין בידה כל השלכה, כל חובה
לעצום את העיניים
לכסות את העקבות
שלא יהיו שום ספקות
אנחנו הם הקורבנות
מאחורי מסכת אבלים
לא מרגישים אשמים
וכשנופלים הטילים
נישאר צדקנים
וכל החומות והגדרות לא מסתירים
את הריקבון שמתפשט מבפנים
אבל מתנהגים כאילו ששולטים בעניינים
כשאנחנו לא יותר מאשר בובה על חוטים
המסכה מתקלפת מראה את מה שכולם כבר יודעים
שדיכוי וגזענות הם כבר מזמן חלק מהזהות
מחסומים, ניתוק חשמל, סגר, הרס אוכלוסיה
מחיר השליטה הוא בדיכוי והפחדה
ועל כל קשר שנוצר עם הצד השני
נחוקק חוק שיגן על הצביון הלאומי
כי הביטחון היחיד הוא מתכון למלחמה
ודמעות תנין הן סוג של נחמה
הרבה יותר קל לשעבד את אלו שהפכו לנזקקים
לממן וילה שנייה לחברים
לשרוף את השמיים ברעל התאגידים
לתת לכמה משפחות לשלוט בעניינים
לחזק את הקו בין שולטים לנשלטים
כשברקע נשמעים קולות התותחים
אבל אנחנו חייבים לקטוע את השידור
איתכם הצופים סליחה
כי המצפון הנקי שלכם הוא רק אשליה
מטען
ראיתי איך חיילים
הורסים בתים, הורסים חיים
ואחר-כך רק צוחקים
ראיתי איך חברים
נפגעים מכדורים
ואיך שכולם שותקים
בלי חמלה ובלי זהות
כולם בגיל צעיר איבדו כל אנושיות
בלי אחריות ובלי מצפון
כולם חיים פה על זמן שאול
כולם עסוקים במיליון ואחד דברים
וסוגדים לאותם שקרים
מעדיפים להתעלם ולשכוח
שהם חיים על סבלם של אחרים
מסרבת להיות חלק
גלות מתוך בחירה
מסרבת לשתף פעולה
רוצה לנפץ את הבועה
להכות בכל העוצמה
אפילו שנדמה שאין תקווה
אני לא יכולה לשתוק
ולא רוצה לחכות
מסרבת להיות חלק
אבל לא מתכוונת ללכת
מסרבת לשתף פעולה
מעדיפה לחבל במכונה
