כל כך שמנה אבל.......................... יחסית ימים עברו אז.............. דבה זאת ההרגשה שלי, חוץ מי זה שנכון להיום צריך לשמור בשביל הבריאות, כולסטרול,,,,,,,, לחץ דם ..............
כך שלפחות חמישים אחוז מהנוכחות שלי כאן לגיטימית: אני חושבת שענייני משקל הם אינטימיים. לא רק בזכות מודל היופי, בוודאי שלא בגלל הבושה. אלא מכיוון שמדובר בנתון אישי,שלא אמור להיות נתון המשפיע לרעה או לטובה. לאף אחד אין אינטרס לדעת כמה אני שוקלת, אלא אם הוא חטטן נוראי, אידיוט, מופרע אכילתית, או הרופא שלי.
התפיסה שלנו לגבי המשקל היא תפיסה מעוותת (שלנו=החברה הישראלית, החברה המערבית, החברה הליברלית כביכול). אנחנו כל כך שבויים בתפיסה ש"רזה הוא יפה, שמן הוא מכוער", עד כדי כך שמרבית המשתתפות בשרשור הזה חוששות לספר על משקלן, משל היה פשע, חטא גדול ובושה איומה. הדבר הנורא הוא שהורים מעבירים את התחושות הללו הלאה לילדיהם, ואין ממש לאן לברוח מהתחושה האיומה. צריך להבין, להבהיר ולהפנים: המשקל שלנו הוא מספר, בדיוק כמו תעודת הזהות, בדיוק כמו מידת הנעלים או המשקפיים, בדיוק כמו רוחב החיוך. כמו שאנחנו לא מתביישים בכל המספרים האחרים שלנו, לא צריך להתבייש ולהרגיש רע בגלל המספר שמראה כמה חזק כדור הארץ מושך אותנו אליו. אחת הדרכים להפסיק להרגיש רע עם עצמך היא להבין שהמשקל הוא רק מספר. לפני דיאטה, אחרי דיאטה, בדיאטה השלישית והרביעית והעשירית - תמיד צריך לזכור שהמספר הזה הוא לא משהו שצריך להתבייש בו ולהסתירו כסוד אישי או משפחתי. זה פשוט מספר. המספר הזה לא צריך להרתיע, בדיוק כפי שמספר הטלפון שלנו לא מרתיע. נכון, זה סתם מיותר ללכת עם חולצה שעליה מודפס המשקל שלנו, אבל להשאיר את זה כסוד הגדול - רק גורם לנו להרגיש עוד יותר רע עם המשקל.