כמה אתן חוזרות אחורה?

[אoיה]

הו, וואו,

חלק בדיוק וחלק - נחמץ לי.

 

[גלים גלים]

חושבת מאתמול על השרשור הזה

מי יודע מה הייתי כותבת אז, שש שנים לאחור. הזמן שעבר מאז נראה נצח, החיים כל כך השתנו. לא הייתי חושבת בכלל לאחל לעצמי את החיים שלי היום אבל היום שהם שלי אני אוהבת אותם מאד

כנראה שלא הייתי כותבת "בעוד שש שנים אהיה בת 40, התינוק שעכשו בבטני יגדל לבחורון הכי מצחיק ביקום, ואני והוא נעשה בעיטות קונגפו להנאתנו; הקטנטונת שבגן תהיה ילדונת נהדרת בת 8 שהעבירה לי סדנה קיומית ממושכת בניהול כעסים, בגידול ילדים, בהתמודדות עם רגשות ובסבלנות. אחבב את הכיוון המקצועי שאני כה מהססת בו עכשו, ואף אצליח להתפרנס ולראות בו עתיד; אעבור לתל אביב השנואה ואתאהב בה נגד רצוני; אמצא בעצמי את האומץ והכוח להתגרש מבעלי. שלוש נשים שאני לא מכירה ואחת שאני מכירה עכשו מהעבודה ודי מעצבנת אותי, יהפכו לחברות שלי. שאעבור דכאון שיפיל אותי לקרשים, ואקום. שבעלי האוהב גם יפיל אותי לקרשים, ולא רק שבסוף אקום, אקום וגם ארקוד. שאמא שלי תגיד לי שמזל שהתגרשתי. שאעבור מו"מ וקרב גירושין קשה בהצלחה ואאבד הרבה מהפחד שמצר את צעדי לגבי התמודדויות אחרות. שלמרות חששותי -דוקא כן אמצא עבודה והיא לא רק תהיה בשכר טוב יותר, אלא הדרך שלי למשרה שלא ידעתי שיש בכלל בארץ ולהכרות עם כמה אנשים משמעותיים בתעשייה שנכנסתי אליה רק לפני שנה. שאחרי זה שוב אפול בשכר, אבל כבר אדע שזה זמני ולא אדאג כל כך. שבאופן כללי כבר לא אדאג כל כך. הקשר עם חמי וחמותי יהפוך לקשר משפחתי קרוב ואוהב למרות ובגלל כל הקשיים. אחרי כל המאבקים ,בעלי יתגלה כגרוש לא רע בכלל וכאב מסור. אני שעכשו בקושי רואה את עצמי כאשה בהקשר הזוגי והמיני, אחזור לענייני חיזור בשמחה שלא תאומן, אשמע דברי אהבה מכיוונים לא צפויים ואעבור טלטלות שחשבתי שהשארתי מאחורי מזמן. שבגיל 39,40 אהיה יפה .

 

[גוליגל]

איך מקסים

עזבי, אם היית כותבת את כל זה, זה היה פותח לך עין רעה על כל הטוב

. עדיף לכתוב בדיעבד

 

[צאובר]

מקסים

כל כך כיף לקרוא אותך.

 

[גלים גלים]

תודה לשתיכן .רגע של מבט אופטימי לאחור

למקרה שאני אחפש את זה עוד שש שנים

- חסר בהודעה החלק החשוב הזה-
שאחרי כל הסערות והטלטלות יהיה לי בן זוג כזה וכזה, ונבנה קשר יפה ושונה ומכל שהכרתי בעבר, שיצליח להמיס קצת את לב האבן שלי.

 

[washi tashi]

את מדהימה

 

[אמאדובה]

נפלאה את

 

[Aניס]

איך בא לי להיות חברה שלך

נהנית לקרוא אותך תמיד, כזאת חכמה ומעוררת השראה

 

[lulyK]

 

[לביאה בקיץ]

מצחיק.

זכרתי מהשרשור את ההודעה של מה לבשת

.

 

[ילדונט]

ואני כל כך לא זכרתי

שממש חיפשתי לראות אם דיווחתי מה לבשתי ביום הראשון.
ועכשיו אני אבלה על המכנסיים ההם, שברוב מגושמותי טיפטפתי עליהם טחינה וחרצתי את גורלם לאבדון.

 

[גלים גלים]

בגללך בכיתי מצחוק היום בעבודה! מצאתי את זה

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=973&messageid=142676716

אוי, איזה שרשור הורס. חיפושית , את

.
ושאליונת, אם את כאן בניק אחר, תספרי לי מי את

.

 

[מעיין ברכה]

אני אעביר לה את בקשתך

 

[החיפושית החמישית]

הנה משהו שבטוח לא הייתי חושבת לחזור אליו

.

 

[מיז פמפרנל]

מרגיש לי קצת כמו

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".
היום כבר אין כאן שרשורים כאלה...

ומסתבר שאני ממש סנילית, גם את האפיזודה שכתבתי בשרשור הזה אני בכלל בכלל לא זוכרת.

 

[פלגיה]

באופן כללי ממש לא

כשיש לי אטרף נוסטלגי, וזה קורה לפעמים, זה אומר דבר מאוד לא טוב על ההווה שלי.
כשהתחלתי את סשן תואר שני בפעם השניה, והתהלכתי די בודדה במסדרונות בן גוריון היו לי פלשבקים נוראיים לסשן הראשון ולאוניברסיטה העברית, וזה אמר דברים לא טובים על התחושות שלי במהלך הלימודים.

בדרך כלל אני נמצאת בהווה, ואוהבת את ההווה, ואין לי געגוע לעבר.

 

[דובצוק]

גם אני מאוד לא נוסטלגית.
באופן מאוד מודע ומוצהר, אני בוחרת להנות מההווה שלי, ולא לנסות לחשוב אחורה על מה ואיך היה, או מה ואיך יכל להיות. טוב לי עם העכשיו שלי, וזהו. אם אני נאלצת לברוח לזכרונות אז יש לי כנראה בעיה עם ההווה...

 

[אoיה]

לעתים רחוקות

ועבור עניינים ספציפיים, לרוב ניסוחיים, כאלה או אחרים שלי שאני צריכה להזכר בהם (איפה neo me שתצחק על הספרנית עם הגולגול

).

 

[Neo Me]

אני לא יכולה לשכוח את ההודעה הזו, בגללה

התאהבתי בך, ספרנית מטורללת שכמוך.

(למצוא לך אותה ?)

 

[גוליגל]

אני מאוד נוסטלגית

מגיל צעיר יש לי נטיה לשדר את עצמי קדימה בזמן ואז להיות נוסטלגית להווה

. כולל לשנוא כל רגע בטירונות ולהרגיש עד עצמותיי איך שהזכרונות האלה יהיו יקרים ומגועגעים לי יום אחד (ולצדוק!).
ואולם, בניגוד לנטייתי לקרוא ביומניי העתיקים (ותמיד להצטער שנטשתי אחרי 2-3 רשומות פר תקופה...) ולפתוח כל פתקה בכל ארגז שמא יש בה איזו שטות - התכתבות מהתיכון, ברכת יומולדת ישנה וכו' - (דרושים לי חודשיים בשביל לארוז דירה

), אני לא מחטטת בפורום. תמיד שמחה ומשועשעת למצוא הודעה נשכחת שלי באחד השרשורים החמודים (כמו אלה שהעליתם עכשיו). אבל לא מחפשת. אולי אם היה ממשק כזה כמו הטיימליין, בו אתה מוצא בקלות את ההודעות (המשמעותיות) שלך?
באופן כללי המדיה האלקטרונית פחות מעודדת נבירה ויותר מעודדת מחיקה ללא-משים של אוצרות. אותי זה מצער אבל נכנעתי. מסכנים הארכיאולוגים של העתיד, כשכמה פצצות אטום או איזה עידן קרח ימחקו את כולנו, לא תהיה בכלל עדות לכל מה שהיה כאן החל משנות ה-90 של המאה שעברה.