כמה אפשר

[סאני המצליחה]

כמה אפשר ../images/Emo35.gif

אתמול הייתי מהבוקר בעבודה, ועל הבוקר באו שתי בנות עם התינוקות שלהן (שילדו לא מזמן) להשוויץ לחבר´ה. בהמשך היום באו אלי קבוצת הריוניות לבקש משהו טעים (כי תמיד יש לי, כי אני אוהבת להכין עוגות ועוגיות ותמיד מביאה איתי). אז לא היה לי אפילו אומץ להביט להן בעיניים. אבל נתתי להן ואמרתי לבריאות בצורה הכי מנומסת שאפשר. מקווה שלא שמו לב שלא ממש הסתכלתי, רק בהיתי במסך המחשב או בעוגה שחתכתי להן. (עמדתי בכל האירועים בגבורה

והיום מוקדם בבוקר התקשרה החברה הכי טובה שלי ואמרה לי שילדה בן. וסיפרה לי את כל "חווית" הלידה ואיך היא כואבת ודואבת ואיך התינוק קטן ולא יונק והיא כ"כ רוצה להניק... ואני כ"כ רוצה למות. לא רוצה לזכור את הלידה של התאומים שלי. זה היה בדיוק אותו הדבר. למה אי אפשר לעשות Delete על דברים שלא רוצים לזכור

ואני עדיין שומרת פאסון ולא בוכה. באמת. אבל כאילו יושבת לי אבן ענקית על הלב וקשה לי לנשום. אולי הייתי רוצה לבכות שיוקל לי.

מספיק לי להיום. רוצה להיות שמחה. סאני.

 

[ענת איתן]

כל ההתנהגות הנוכחית שלך , סאני ,

דהיינו: הנדיבות כלפי הבנות בעבודה , ההקשבה הטלפונית לחברה שילדה בן , ההיתקלות היומיומית בהריוניות וכל הדברים שממשיכים לקרות כי עולם כמנהגו נוהג - הכל ייזקף לזכותך כשאת תהיי בהריון. הגלגל מסתובב וגם את תהיי שם "למעלה" , היכן שאת רוצה והיכן שמגיע לך להיות.ואז , כולם יחייכו אלייך , כולם ידאגו ויתנו עצות ויציעו לך עוגיות בארוחת 10:00 , ויכירו לך תודה על האופן בו את התייחסת לחווית ההריון הפרטית שלהם . דעי שזה עוד יקרה. היום את מסבירת פנים על אף הכאב העצום - ומחר תקבלי זאת בחזרה בריבית דריבית.תאמרי לי אז , בבוא הזמן , אם לא צדקתי. ענת.

 

[שמולה]

גם אני...

גם אני רואה את כל עובדי המשרד ממין נקבה - הריוניות או אמהות, וליבי כואב... כל פם שאני בסיטואציה כזו, השכנוע העצמי עובד: ככל שתפרגני יותר - תהיי מהר יותר ג"כ במצב כזה. מקווה שהשכנוע ינצח. תנסי גם. יום טוב ושמח

 

[זוהרה מצליחה החודש]

סאני יקרה

מבינה אותך כל כך אבל כך אכן צריך לנהוג לדעתי. לא בגלל ה"פולניות" אלא בגלל שתינוקות ימשיכו להיוולד בלי קשר אלינו ונשים ימשיכו להרות. הכאב הפרטי שלנו נובע מכך שלנו אין ואנו מאוד רוצות שיהיה לנו, ולא מהיש של אנשים אחרים, שיהיה או לא יהיה להם בלי כל קשר אלינו. אפשר ומותר להיות עצובים, באמת עברו עלייך חוויות קשות, אבל זה לא נותן לנו לגיטימציה "לכעוס" או "להעניש" אנשים שבתחום הזה בחייהם הולך להם טוב יותר. נשיקות זוהרה

 

[סוכריה על מקל]

תבכי, מתוקה

תבכי ותוציאי הכל החוצה. יש ימים כאלה, מגעילים, שבהם כאילו מישהו תכנן איך לעשות לנו הכי רע שאפשר, ואז יצא לבצע את זה ולבדוק אם אפשר לשפר קצת את התוכנית כך שתכאיב יותר. את יכולה לצאת מהעבודה יותר מוקדם היום? אולי תיפגשי עם חברה או עם הבעל, לאיזה כוס קפה או קומדיה מפגרת? קניות של בגדים או סתם להסתובב באיזה קניון (ביום כזה קצת רטוב להסתובב ברחובות אם את לא אוהדת גשם כמוני) ולבהות באנשים ובחנויות... תעשי משהו שטוב לך, סאניקה, ותזכרי שאנחנו תמיד פה בשבילך.

 

[נועם@בת]

אאוץ´, כואב ../images/Emo25.gif

אני כל כך גאה בך שאת עומדת בגבורה מול מתקפת ההריונות והתינוקות הזאת. זה כואב בבטן הריקה כמו ששום דבר אחר לא יכול לכאוב. אבל הבטן הריקה תחזור ותתמלא, ולמרות הפחד האושר לך ימלא אותך כל כולך. מחבקת חזק חזק

נועם

 

[שחר החדשה]

אוי סאני

זה באמת נשמע כמו מתקפה עצבנית... את נהדרת בתגובות שלך ובסובלנות שלך. את יודעת לחברה שלי נולד שילשום ילד הלכתי לאמא שלה בכדי לעזור עם כביסות לתינוק החדש והבגדים הקטנים והמשגעים האלה קרעו לי את הלב. אז הלכתי לשרותים ובכיתי את עצמי למוות. אבל כשיצאתי כבר נגמרה לי הקנאה ואפילו שמחתי בשבילה באמת מהלב כי יום אחד גם לי יהיה. כשהגעתי לבקר אותה הרגשתי כמה לא נעים לה בגלל שלי אין ( והיא התחילה לנסות אחרי) הבהרתי לה שהכול בסדר ואת יודעת מה להפתעתי הכול באמת היה בסדר זה האושר שלהם סאני וברגע שנגייס מספיק כוחות בשביל לזכור את זה ובשביל לעשות את ההפרדה הכול יהיה יותר קל. בכל מקרה מחבקת אותך המון מקווה שבקרוב יהיו לך את התאומים המשגעים שלך ושהחור שיש לך בלב יסתם ולו רק בקצת... אוהבת שחר

 

[מיכל ק-ש]

בשביל מה לשמור על פאסון?

בגלל שאת בעבודה? איך שאת מגיעה הביתה - יאללה להוציא. לשמור בפנים זה לא מועיל. וחוץ מזה, יום כזה חורפי וגשום ממש "מזמין" בכי רציני... אבל אחרי הבכי תזכרי: מחר יום חדש!

 

[סאני המצליחה]

דווקא בכלל לא בא לי לבכות ../images/Emo13.gif

נורא כייף לי בעבודה. האנשים כאן מקסימים ויש כאן בחורה מגניבה שמצחיקה אותי רוב הזמן וזה עושה לי מצב רוח טוב. ועל זה אני מודה. אבל תודה לכולם על התמיכה ועל ההבנה. טוב שאתן כאן. עכשיו אני מתלבטת האם ללכת אליה לבקר את היולדת בבחית החולים או בבית. ואני אסביר למה ההתלבטות: מכיוון שבאותו בית חולים ובדיוק באותה המחלקה אני הייתי עם התאומים שניפטרו, ובאמת לא בא לי להיות שם ולשים לי מלח על הפצעים )-8 זה יהיה נורא אם אני אלך לבקר אותה בבית

כי ממש לא בא לי גם לראות את כל התינוקות המדהימים בתוך העריסות או כאלה ששומרות עם בטן גדולה. לא בא לי. מצטערת. היא תסלח לי אתן חושבות

גם ככה עוד מספר ימים יש לי ברית

ממש מתאים

אבל זה מה יש.... נכון? מה עושים

 

[מיכל ק-ש]

יופי, אז תצחקי! ואל תלכי לבי"ח לבקר

אותה. מה את מזוכיסטית? מה פתאום להכנס למחלקה הזו שבשבילך קשורה בטראומה כ"כ קשה? מה רע בלבקר אותה אח"כ בבית? אני שמחה שטוב לך בעבודה. לפחות בחלק הזה בחייך את "מכוסה" (טפו, טפו, טפו).

 

[סוכריה על מקל]

בשום פנים ואופן אל תלכי לביה"ח!

זה מאוד יפה אם תלכי אליה הביתה, אני בטוחה שהיא תבין. אין שום סיבה בעולם שתקשי על עצמך כך.

 

[סאני המצליחה]

אני לא הולכת

אני בטוחה שהיא תבין. כי גם כשהיא הרתה אז זה היה ממש ימים ספורים לאחר ההפלה/לידה שלי ולא ראיתי אותה איזה חמישה חודשים. אומנם דיברנו בטלפון, אבל היא מעולם לא היזכירה את עניין ההריון ותמיד דיברה איתי על הקשיים שלי ועל הבעיות שלי. היא באמת באמת חברה מקסימה. וגם כשאז אמרתי לה שאני לא יכולה לראות אותה הריונית, ואפילו שעדיין לא ממש רואים אבל אני יודעת מה יש לה בבטן, היא ממש לא כעסה והבינה עד הסוף. כך היא לפחות התנהגה. אוהבת אתכם. סאני.

 

[סוכריה על מקל]

איזה כף שיש חברה אמיתית

שאפשר לסמוך עליה שלא תעשה ענין מכל דבר, שתבין את הקשיים שלך ותעזור להתמודד... בחיי שזכית, סאני.

 

[יונית החיובית]

סאני !!../images/Emo4.gif

אני רואה שזה ממש רודף אחרייך וכל פעם הריוניות חדשות מתקרבות אולי זה בא לרמז משהו? אולי זה בא לרמז שאת הבאה בתור .. תחשבי חיובי ותיהי אופטימית אוהבת יונית החיובית

 

[סאני המצליחה]

אמן ואמן ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

 

[הנחבאת]

אל תלכי! מה חסרים לך קשיים?

אני כמובן הולך להוביל פה קו חתרני של הגנה עצמית. יש כל כך הרבה דברים שחייבים להתמודד איתם - כי אין ברירה (בעיקר במסגרת העבודה) אבל על מה שאפשר לוותר, אז בלי לחשוב פעמיים. עם כל השמחה והסימפטיה, יהיו שם מספיק אנשים בשבילה, אז למה להוסיף על הכאב? בצל של דבש