כמה אפשר לסבול בשביל לשרוד
כאובה אני מאוד על יחסם של משפחתי כלפי
כל התנהגות פוגענית מהם כאילו תוקעת לי סכין בלב
לכל דבר יש להם רק תשובה אחת בכדי להוכיח את צדקתם
שהכל לא בסדר אצלי, על כך שאני כביכול הייתי חולה והם רואים זאת עדיין
על כך שאני לא מסתדרת עם מטפלות ואנשים בחיי
רק היום שאחותי התקשרה, אמרתי משהו קטן על המטפלת הפיליפינית
וישר את תמיד גורמת למריבות, נשאלת השאלה מי רב?
מה את רוצה מחיי? למה את מלינה עלי דברים מופרכים רק כדי שיהיו לך
חיים נוחים ובלי חס וחלילה שיגידו לך שמשהו לא בסדר בנו
כל כך הזוי, בזוי, לא נתפס, כמה אפשר כך לסבול?
מצד אחד כאילו דואגים לי כי הם רואים שאני מסתגרת הרבה בחדר
מאידך כל הזמן עם טענות
אבא שלי אומר שאני לא אתייחס אליה, למרות שהוא בעצמו נוח לו לרדת עלי
מתי שבא לו או משעמם או שהוא מעוצבן
לכן מרגישה כמו מלחמת השרדות
לא מספיק מה שעברתי עם מרכז לבריאות הנפש
עם משרד הבריאות
אולי אצטרך לנוח על משכבי ולא להיות בסבל הזה
לא יודעת אם כדאי להאחז בחיים וללכת עם מה שיש
הכאב הוא כל כך עצום, גם אם לעיתים מצליחה למתן את הכאב
אז באה הזעם ממשפחתי בצורה שכבר לא בא לי לחיות ככה
יתכן זהו רק רגע של כעס והכל יהיה כלא היה
אינני יודעת כבר אם לנוח וללכת לעולם הבא או להלחם בהשרדות קיומית?
אין שום דבר שמשמח אותי, מלבד עבודתי
קשה נורא שכל הזמן צריכה לעבור טלטלות מאנשים הן שטיפלו בי
ומהבסיס שלי בחיים שזוהי משפחתי, לא יודעת כמה אפשר כך לחיות?
כאובה אני מאוד על יחסם של משפחתי כלפי
כל התנהגות פוגענית מהם כאילו תוקעת לי סכין בלב
לכל דבר יש להם רק תשובה אחת בכדי להוכיח את צדקתם
שהכל לא בסדר אצלי, על כך שאני כביכול הייתי חולה והם רואים זאת עדיין
על כך שאני לא מסתדרת עם מטפלות ואנשים בחיי
רק היום שאחותי התקשרה, אמרתי משהו קטן על המטפלת הפיליפינית
וישר את תמיד גורמת למריבות, נשאלת השאלה מי רב?
מה את רוצה מחיי? למה את מלינה עלי דברים מופרכים רק כדי שיהיו לך
חיים נוחים ובלי חס וחלילה שיגידו לך שמשהו לא בסדר בנו
כל כך הזוי, בזוי, לא נתפס, כמה אפשר כך לסבול?
מצד אחד כאילו דואגים לי כי הם רואים שאני מסתגרת הרבה בחדר
מאידך כל הזמן עם טענות
אבא שלי אומר שאני לא אתייחס אליה, למרות שהוא בעצמו נוח לו לרדת עלי
מתי שבא לו או משעמם או שהוא מעוצבן
לכן מרגישה כמו מלחמת השרדות
לא מספיק מה שעברתי עם מרכז לבריאות הנפש
עם משרד הבריאות
אולי אצטרך לנוח על משכבי ולא להיות בסבל הזה
לא יודעת אם כדאי להאחז בחיים וללכת עם מה שיש
הכאב הוא כל כך עצום, גם אם לעיתים מצליחה למתן את הכאב
אז באה הזעם ממשפחתי בצורה שכבר לא בא לי לחיות ככה
יתכן זהו רק רגע של כעס והכל יהיה כלא היה
אינני יודעת כבר אם לנוח וללכת לעולם הבא או להלחם בהשרדות קיומית?
אין שום דבר שמשמח אותי, מלבד עבודתי
קשה נורא שכל הזמן צריכה לעבור טלטלות מאנשים הן שטיפלו בי
ומהבסיס שלי בחיים שזוהי משפחתי, לא יודעת כמה אפשר כך לחיות?
