כמה אני יכולה? (ט)

[someone343]

כמה אני יכולה? (ט)

דיי... גם ריבים עם הפסיכיאטר ( שלא אכפת לי) , גם אמא כועסת
שלא יודעת דבר על כמה שאני מסוכנת, גם סבתא צריכה להתאשפז ( לא רציני.. אני מקווה..)
מהרגע להרגע ואסור להשאיר אותי לבד בבית ( אז חייבים שישאר איתי מישהו..
מרגישה מוגבלת, כמו ילדה קטנה, מופרעת, דייייי אני עצמאית דייי!!! ), אז מה אם אני מפחדת מעצמי. אני בשליטה. די.
גם בלאגן בלימודים, גם כאב חזק בטיפול שיוצא בצורת כעס... אמרתי היום שאילו הייתי יכולה הייתי מעיפה כיסאות
ושוברת הכל, ופורצת בבכי וצורחת ... דייייייייי אני לא יכולה לשאת את זה יותר!!!!!!
ואני לבד... ולא רוצה להטריח אף אחד, ולא לכתוב, אולי לישון, לא להרגיש, לא רוצה יותר כלום..
נמאס לי נמאס לי נמאס לי , רוצה להעלם. פשוט להעלם וזהו.
להסתיר. להראות בסדר.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה מפחיד לכעוס, אה?

אני שמחה שאת נותנת לעצמך לעשות את זה שם.
לפעמים זה כל כך נכון, לכעוס. להוציא את הזעם הזה שהיה מופנה שנים פנימה, החוצה ממך.
זה לא אומר שתכעסי לתמיד. זה שלב כזה. שלב שיכול גם לקחת שנים, כמו ששנים הפנת את הכעס פנימה. אבל טוב שיש לך טיפול לעשות את זה בו.

למה לא משאירים אותך לבד? זה נשמע כמו מחשבה שיש הדרדרות במצב שלך...

ורפואה שלמה לסבתא.

 

[someone343]

תודה..

אני כנראה לא מספיק רואה את זה אבל בעקרון בגלל אובדנות אני בסכנה...
אני יודעת שזה שלב, ואני אפילו מתעצבנת כשאומרים שזה יעבור כי אני לא רוצה... ( ההסבר הלא רציונלי הזה של אהבת החולי..)
בכל אופן, מודה לך על המילים

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שמחה שיש מי ששומר עלייך בזמן כזה.

ובאמת, את צודקת, בתוך הכעס נורא מעצבן לשמוע "זה יעבור".
אז תהיי בזה. יש לך את כל הזכות לכעוס.

 

[Lior Dorenboust]

מבין לגמרי...

הנה טיפ שקיבלתי מהפסיכולוגית האחרונה שלי:
תנסי בתור התחלה שעה ביום לא לחשוב בכלל על כל הצרות שלך.
תעשי משהו שאת אוהבת בזמן הזה.לשמוע מוזיקה,לראות טלויזיה,לקרוא,לשחק במשחק קופסא.

כל כמה זמן תעלי את הזמן הזה.

לי זה מאוד עזר עם המחשבות...

 

[someone343]

תודה

 

[levshavur]

לסמוון

שלום לך
אני חושבת שהדבר הכי פשוט במקום להעיף כיסאות תיקחי דפי נייר ותקרעי אותם
לחתיכות קטנות ...או לקחת דף ולהשפריץ עליו צבעים (אם יש לך צבעים בבית) דבר
אחר שאני עשיתי זה להרביץ לכרית או למזרון של המיטה, זה עוזר לפרוק כעסים
ועשיתי את זה באישפוז...(באישפוז הייתה מישהי עם מניה פעילה שרצתה להראות
לי איך כועסים וזרקנו כיסאות אחת לכיוון השנייה,כמובן בלי לשבור רהיטים אבל עם
הרבה רעש...חחח .סיפרתי לרופאה שזה מה שעשינו אבל היא לא כעסה...בכל אופן אני לא ממליצה לך לעשות את זה...) אם יש לך הרבה כעס שהצטבר למה שלא תכתבי את מה שאת מרגישה (אוליי אחרי שתישני ותהיי יותר רגועה תוכלי לעשות משהו ממה שהצעתי לך כאן...)
למה את פוחדת להיות לבד?מה קשה לך בלבד הזה?
מקווה שתהיי קצת יותר שלווה ושיהיה מישהו איתך...
לבשה.

 

[someone343]

תודה

באמת רעיון מעניין... ומצחיק לשמוע על מה שהיה באשפוז חח
וצדקת, הייתי מאד ישנה וכעוסה ומוצפת כשכתבתי את ההודעה הזו.. אני עכשיו יותר רגועה.. אבל מאד לא רוצה לחשוב על כלום כרגע.. אולי להתנתק..
הלבד הוא משהו שאני רגילה אליו, ובמקרים מסוימים ( כמו עכשיו) רוצה אותו, אני יודעת שאני לא לבד.. אבל כשאת נמצאת בסערה שכזו.. זו ההרגשה לפעמים.
תודה לך יקרה

 

[lital172]

את כועסת

את רוצה להוציא את הכעס. בדיכאון שלי תמיד הפנתי את הכעס כלפי ואני זוכרת שהבן זוג שלי שאל אותי מה את אף פעם לא כועסת? ואז אחרי שעברתי תהליך בטיפול התחלתי לכעוס הכל יצא ברגע. נבהלתי אבל גם הרגשתי הקלה. וכן זה מבורך שהכעס יוצא החוצה. תצעקי. תהפכי אם את צריכה... תוציאי את המועקה הזו. תגידי כל מה שאת חושבת. תזעקי את מה שאת. אני גם זוכרת שהיה לי השגחה כל הזמן והתחרפנתי שאחתי מסתכלת עלי מתקלחת עם הסכין. אבל המחשבות היו מקננות בי בלי סוף. וברור שתא יכולה להיות עצמאית .אבל שהמחשבות לא טובות הכל בסכנה. נסי להבין שאכפת להם. שהם מפחדים ממה שתעשי לעצמך. זה טוב שהם יודעים. שהם שומרים.

מה עם פסיכולוגית? נראה לי כל כל חשוב שתלכי.

 

[someone343]

ליטל

כן.. מכירה את ההרגשה וזה פחות או יותר גם מה שקורה אצלי.. הרצון הגדול להפנות את הכעס אליי.. או לא להפנות בכלל.
אני מבינה שאכפת להם.. אבל לפעמים נדמה כאילו אני יצור חסר שיקול דעת שעלול בכל רגע לעשות משהו.. ואני מאמינה שזה לא ככה.. ואני יודעת שלמי שלא נמצא בתוכי .. מסובך להבין
אני נמצאת בשיחות, זה באמת מה שמחזיק אותי
תודה לך על המילים והיחס

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שמחה ממש לקרוא אותך,

מזכיר לי את התהליך המדהים שראינו קצת ממנו כאן.
איזו דרך ארוכה עברת. מדהימה.