הגירסא הנשית
New member
כל שבת שניה
לפעמים כל מה שהיא מבקשת לעצמה בסוף יום הוא זרוע חובקת עוטפת לפעמים היא מסתכלת על ההורים שבאים לקחת את הקטנים מהגן היא רואה אותם והצביטה הקטנה שנוגעת באותה הנקודה הזעירה לא מאחרת לבוא היא רואה אותם נאספים אל בתיהם זוגות היא רואה אותם נכנסים אל תוך המכונית המשפחתית ומדמיינת לה את ההמשך את הצלחת עם החביתה העגבניה והקוטג' ,שכשוך הרגליים באמבטיה משותפת מגבת חמה רכה ריחנית שעוטפת ,סיפור לפני השינה והרגע החשוב ביותר בעיניה שחסר לה כמו אויר לנשימה הרגע שבו היא חופנת ראשה בכתף המוכרת חיבור משותף על ספה ,חיבוק שאוסף אותה בסוף כל יום . אבל אז היא נזכרת בכל שבת שניה שמגיעה . ההתהוללות ,שכרון החושים ,פריקת הרגשות ,מערבולת התחושות איך ולא תוותר על אחד מאלו גם לא במחיר הכתף החיבוק החיבור היא בד"כ מגיעה אל סופי השבוע הללו מותשת ,הגוף שלה מתחנן לשינה להוריד את הבגדים להיכנס אל תוך אמבטיה רותחת להיכנס אל המיטה המזמינה ולשקוע בתוך כרית רכה . אבל האדרנלין והתשוקה מכבים את מצוקת הגוף מבטיחה לעצמה שבשבת הבאה היא תישן עם הילדה את כל הסופ"ש (שתמיד יוצא ארוך יותר מהסופ"ש לבד ) כבר בערב של יום חמישי מתחיל לו דגדוג קטן שכזה שמבשר את תחילת הסופ"ש דגדוג שמתעצם עם האור הראשון של שישי בבוקר והופך ממשי חי נושם ובועט . היא לא יודעת היכן להתחיל קודם אז תמיד היא מתחילה עם מוזיקה מחרישת אוזניים מהמערכת הישנה והטובה שעומדת על השידה שבסלון . זה עושה שם סדר ואז תמיד המחשבות באופן טבעי זורמות ממנה והלאה צלילים עולים ומרעידים את קירות הבית יש מן שקט כזה שלפני הסערה הראש מפסיק לעבוד הדאגות ממנה והלאה המחשבות על ניוטרל הפטפוט הקבוע של המוח חדל מלהציק היא נשארת לכמה דקות בשקט-רעש הזה לעוד בהייה אחת ארוכה בתקרה . חוסר מעש מכוון ומענג הר הבגדים מסל הכביסה מבצבץ לו בזוית העין ואיתו ערמת הכלים של הערב האחרון חושבת שבאמת ולא יזיק אם תכבד את הרצפה במעט מים רעננים וסבון וכמעט ומתפתה לפצוח במלאכת הניקוי והצחצוח ... יודעת שתשאב לשם עד שהכל יבריק אז היא קמה לא עוד רגע אחד בדירה המאובקת לא עוד רגע אחד במקום בו היא לא רוצה להיות היא אוספת את עצמה ונוסעת לים
הכחול הגדול הוא אף פעם לא מאכזב היא מרימה אליו עיניים המראה הראשון שמשתקף אליה מוציא ממנה קול וגעגוע הכחול הרחב הזה – מזמין אותה אליו להתחיל סופ"ש של כל שבת שניה המשך (אולי ) יבוא
לפעמים כל מה שהיא מבקשת לעצמה בסוף יום הוא זרוע חובקת עוטפת לפעמים היא מסתכלת על ההורים שבאים לקחת את הקטנים מהגן היא רואה אותם והצביטה הקטנה שנוגעת באותה הנקודה הזעירה לא מאחרת לבוא היא רואה אותם נאספים אל בתיהם זוגות היא רואה אותם נכנסים אל תוך המכונית המשפחתית ומדמיינת לה את ההמשך את הצלחת עם החביתה העגבניה והקוטג' ,שכשוך הרגליים באמבטיה משותפת מגבת חמה רכה ריחנית שעוטפת ,סיפור לפני השינה והרגע החשוב ביותר בעיניה שחסר לה כמו אויר לנשימה הרגע שבו היא חופנת ראשה בכתף המוכרת חיבור משותף על ספה ,חיבוק שאוסף אותה בסוף כל יום . אבל אז היא נזכרת בכל שבת שניה שמגיעה . ההתהוללות ,שכרון החושים ,פריקת הרגשות ,מערבולת התחושות איך ולא תוותר על אחד מאלו גם לא במחיר הכתף החיבוק החיבור היא בד"כ מגיעה אל סופי השבוע הללו מותשת ,הגוף שלה מתחנן לשינה להוריד את הבגדים להיכנס אל תוך אמבטיה רותחת להיכנס אל המיטה המזמינה ולשקוע בתוך כרית רכה . אבל האדרנלין והתשוקה מכבים את מצוקת הגוף מבטיחה לעצמה שבשבת הבאה היא תישן עם הילדה את כל הסופ"ש (שתמיד יוצא ארוך יותר מהסופ"ש לבד ) כבר בערב של יום חמישי מתחיל לו דגדוג קטן שכזה שמבשר את תחילת הסופ"ש דגדוג שמתעצם עם האור הראשון של שישי בבוקר והופך ממשי חי נושם ובועט . היא לא יודעת היכן להתחיל קודם אז תמיד היא מתחילה עם מוזיקה מחרישת אוזניים מהמערכת הישנה והטובה שעומדת על השידה שבסלון . זה עושה שם סדר ואז תמיד המחשבות באופן טבעי זורמות ממנה והלאה צלילים עולים ומרעידים את קירות הבית יש מן שקט כזה שלפני הסערה הראש מפסיק לעבוד הדאגות ממנה והלאה המחשבות על ניוטרל הפטפוט הקבוע של המוח חדל מלהציק היא נשארת לכמה דקות בשקט-רעש הזה לעוד בהייה אחת ארוכה בתקרה . חוסר מעש מכוון ומענג הר הבגדים מסל הכביסה מבצבץ לו בזוית העין ואיתו ערמת הכלים של הערב האחרון חושבת שבאמת ולא יזיק אם תכבד את הרצפה במעט מים רעננים וסבון וכמעט ומתפתה לפצוח במלאכת הניקוי והצחצוח ... יודעת שתשאב לשם עד שהכל יבריק אז היא קמה לא עוד רגע אחד בדירה המאובקת לא עוד רגע אחד במקום בו היא לא רוצה להיות היא אוספת את עצמה ונוסעת לים