רוב הספרים המושכים, הם ספרי מתח. ספרים שפשוט אי אפשר להניח את הספר מהיד. יש רצון עז לדעת מה יהיה בהמשך ומה הצעד הבא. כשאני קורא שיר של אש ושל קרח, אני רוצה לדעת מה יהיה בהמשך. אבל אני לא נמתח. אני פשוט נהנה מעצם הקריאה. לקרוא את הספרים, להנות ממה שיש בהם.. אין צורך למהר. כי שם ההנאה הגדולה לא טמונה במה שיהיה בסוף. אלא כל הקריאה היא חויה הנאתית גדולה...
כשאני קורא ששאו"ק, אני קורא כל פרק ועמוד לעומק, מנסה להבין מה קורה, רץ לנספחים בסוף כדי לנסות להבין מי זה טום שבעת נהרות הזה, אולי זה יוצר קריאה יותר ארוכה, אבל אני מרגיש שאני מנצל את הספר עד הסוף.
בפעם הראשונה קראתי יחסית מהר. ואז אחרי זה התחלתי לקרוא את זה הרבה יותר לאט עם הנספחים והכל תיאוריות וכל זה ואז קראתי יותר בעיון. ועכשיו,בעיקר בגלל שאין לי זמן אני קוראת בעיקר פרקים נבחרים וקטעים שאני אוהבת. יכול להיות שזה גם קשור לאיזה pov בגלל שיש כאלה שאצלהם יש יותר 'אקשן' ומלחמה וקרבות בניגוד לpovים אחרים שצריכים להתעמק ולהבין את כל הדקויות שיש אז צריכים להאט את הקריאה.