כל פגישה- ריב

[natallie1]

כל פגישה- ריב

אנחנו כן אוהבים אחד את השניה, אבל כל פעם אין לנו זמן להיפגש, אנחנו רק אומרים שלום ואז הכל קורה מהר מדיי ואנחנו בכלל מתים לישון וקמים ב5 בבוקר כי הוא נוסע לצבא. זה לא ממש תמיד ככה, אבל הרבה פעמים, וכל פעם זה ריב או שאני איכשהו נעלבת ובוכה, והוא מצטער, ואני סולחת לו, והשבוע עובר עליי במחשבות של "הוא לא התכוון, זה כי תכננו את הכל גרוע, פעם הבאה יהיה לנו טוב" זה כאילו יש עלינו קללה או משהו. אני כבר הולכת אליו במחשבה של "איך לעשות שיהיה לנו טוב? הנה, אני ארגע, לזכור לא להעלב ישר מדברים קטנים" פשוט הכל במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ושנינו מצטערים על זה, אבל עדיין לא מצליחים לעשות כלום בקשר לזה...

 

[פרה של שוקולד]

ניסיתם לדבר על זה???

זה יכול להיות תקופות פשוט. חשוב לדבר על זה עם הצד השני לפני שעושים חושבים עם עצמך. מנסיון

 

[natallie1]

סוג של...

קודם כל, לדבר על זה שהכל לא משהו משאיר טעם רע בפה להמשך ורק מקשה (כןכן, אלא אם כן מוצאים פתרון, אבל זה לא המצב) יש לנו פתרונות תאורטיים. אנחנו אמורים לא לפגוש אחד את השני כשיש לנו מעט מדיי זמן, כי אז אנחנו רק אומרים היי ורבים על איזו שטות, וגם אנחנו לא צריכים להיפגש כשאנחנו (אחד מאיתנו או שנינו) עייפים מדי ו\או צריכים לישון בשביל להיות שפויים למחרת. מה שמשאיר לנו.... אפס זמן להיפגש. ואימפירית זה נכון: לא נפגשים=לא רבים. אבל למעשה, ככל שנפגשים לעיתים רחוקות יותר ככה יש יותר סיכויים לריב (אצלנו לפחות. כי זה הקושי להתרגל מחדש לקונצים של הבנאדם השני). אני באמת תוהה איזה פתרון יכול להיות שלא קשור לביטול מסגרת הצבא (ושלי השנת שירות, בקרוב S

 

[פרה של שוקולד]

תראי

אני לא יודעת על מה הריבים שלכם.אז לכל ריב יש את העצה שלו. אני חושבת שאתם צריכים להתפשר אחד עם השני ולמנוע את המריבה. בואי נגיד שמריבה מתפתחת ביניכם,תוותרי או לא משנה מה כדי שהמריבה תפסיק.ואל תיידעי אותו על כך. באיזה שלב גם הוא יעשה זאת כי הוא יראה שאת זאת שמתפשרת. כמובן שזה תלוי בגודל המריבה.אבל הבנת את העקרון של זה אני מקווה.

 

[קרן אור של החיים]

אני חושבת שחשוב שתחשבי מה גורם לריבים.

מה בעצם נמצא מתחתיהם. הם הסימפטום של משהו. קודם תזהי או שתזהו מה הגורם המניע האמיתי שלהם ומשפ הדרך לפתרון תהיה קלה יותר...

 

[Mrs peanut]

הי...

קראתי את ההודעה בעמוד הראשי, והייתי חייבת לומר לך שזה נורמלי. כשהיינו בצבא (אני ומי שהיום בעלי) בילינו כמעט שלוש שנים במריבות טיפשיות. אני בטוחה שאצלך זה לא כל כך נורא, אבל אין ספק שזה קשה. יש תקופות קלות יותר, ויש תקופות קשות, ואין ספק שצבא זו תקופה מאוד מאוד מאוד קשה. זו עובדה ידועה שהרבה זוגות חזקים לא מצליחים לעבור את התקופה הזו. מנסיוני- אל תפגשו כשאתם עייפים רק כדי "לסמן וי". עדיף לישון טוב כשאפשר, ולהפגש לפחות זמן עם חיוך ובנחת, מאשר להפגש עצבניים כשכל מה שבאמת צריך זה פשוט מקלחת ולישון. אין מה לעשות, אי אפשר לתחזק זוגיות מוצלחת כשעייפים. לא לשכח שהעייפות הזו מתווספת לריחוק- אתם מבלים הרבה זמן לחוד, החוויות שאתם עוברים כל אחד לחוד הן מאוד עוצמתיות, ונשאר מעט מאוד זמן לחלקים המשותפים בחיים שלכם. זה יכול לתת תחושה שהקשר פחות משמעותי. אם אתם באמת אוהבים אחד את השני, חזקו את הזוגיות שלכם בדרכים נוספות- כתבו מכתבים זה לזה כשיש זמן פנוי, כך תוכלו לשתף אחד את השני במחשבות שלכם בנחת. אולי כדאי לקבוע תחביב משותף, גם אם תתפנו אליו רק פעם בחודש או פחות- טיול במקום אהוב, לצאת לרקוד ביחד, או לקרוא ביחד איזה ספר. משהו שהוא רק שלכם. בהצלחה...