מהרגע שהבן שלך הפגיש ביננו לא הפסיקתם לדבר על החתונה העתידית שלנו (שבכלל לא עמדה אז על הפרק) וללחוץ עלינו להביא ילדים. והמשפחה הפליאה בתיאורים על כמה תפנקו את הילדים, וכמה תהיו איתם וכמה תקנו להם. בסוף אכן נולדה לכם נכדה/אחיינית נפלאה, הראשונה ונכון להיום גם היחידה (מצב שבטוח לא ישתנה בשנה הקרובה) ו....? איפה אתם? איפה כל ההבטחות האלו? איפה טלפון לשאול לשלומה שבועיים שלמים כשאתם לא רואים אותה? איפה הנכונות להיות איתה קצת? איפה מתנה לרגל היוולדה, מתנת יומהולדת, מתנת חג? איפה ואיפה ואיפה? את יודעת מה, התיאשתי מזמן. אם restart לא היתה שואלת.....
חמותי חרשת לכל דבר ביקורת עליה או על מעשיה. לדעתה יש אדם אחד בעולם שחשוב: היא עצמה וכל מה שהיא אומרת (לדעתה) דברי אלוהים חיים. אני גמרתי לבזבז עליה זמן.
חמות יקרה חבל שלא השכלת להבין שאני לא אויב, או נטע זר או חלילה רוצה רעה. חבל שלא השכלת להתבונן ולהרחיב ליבך למשפחתך- להבין כי העולם עגול הוא.. כל מעשה/ אמרה היא נדבך במערכת יחסים שבנייתה יכולה להיות עם יסודות הגונים ישרים ולצור יצירה מפוארת. או הרס חורבן ונגטביות המובילה לאיין. והיום ממרומי גילך אינך מבינה למה בנך מעדיף לנהוג כאילו אתם שם.ולא פה. את ממשיכה בהרגלך להאשים להרגיש קורבן , להתלונן.. במקום להתבונן ללמוד לנסות לתקן. והיום כשאנחנו נטולי ציפיות עם חיים שונים עם מעגל פנימי וחיצוני שלא כולל אתכם מבינים שההפסד כולו שלכם.
שבעלך יהפוך למודעות ויתרגם לה לעשיה, ואולי דברים ישתנו? אני כבר לא רוצה בשינוי.למרות הכאב והצער מבחינתי. לכן גם אם היא תשנה כלום לא יזוז. ומה שמשגע אותי שאני באופיי בן אדם מאוד גמיש והפכתי מאובנת מול המציאות הזו. טבל אם חמותך מרגישה הפסד אולי בכ"ז יש סיכוי.
הייתי מתחילה נאום השכם בבוקר ומסיימת אותו בחצות הלילה. אבל אני כבר מזמן לא רוצה לומר לה כלום אני מרוחקת, אני חיה את חיי עם המשפחה שלי--שהיא כבר ענפה בעצמה. אני גם לא מאמינה שהיא יודעת להקשיב. אבל אני מגלה כאן משהו--שאני מרגישה ומעולם לא אמרתי.(לאיש בעולם) אני לא מבינה, למה לפעמים אני כ"כ כואבת את הבדידות שלה? היא התאלמנה לפני 5 שנים. יש לה בת גרה די צמוד אליה. ובעלי שמגיע אליה פעם בשבוע. אני פנסיונרית אמנם עסוקה, אבל הייתי יכולה 'למלא' את זמנה--ושלא תהיה כ"כ לבד. בעלי מספר אני מקשיבה (התקדמתי--פעם או צעקתי או השתקתי) ומשום מה הרגש הזה פועם. למרות שאני יודעת בברור שאופציה כזו לא אפשרית.
להתיחס אליה בשום צורה. אני השתניתי, כי הרבה שנים 'האשמתי' אותו, שנתן יד לעלבון כלפי . היום זה כבר רחוק, והוא איש טוב. ואני אשתו, ורוצה לאפשר לו מקום למה שהוא צריך--לפרוק, לדבר, ואני שם בשבילו.
לא יודעת איפה להתחיל תמיד כיבדתי אותך ואהבתי אותך הייתי אפילו קוראת לך אמא שניה שלי כואב לי שאת לא רואה את הכאב של הבן שלך מסרבת להבין למה הוא כועס לא מוכנה אחת ולתמיד להגיד לבעלך מספיק זה הבן שלך, דפקתם לו את החיים בכל כך הרבה צורות וכל מה שהוא רצה זה להרגיש את אותה הרגשה של אהבה כמו האחים האחרים להרגיש מוערך. גם רציתי להגיד לך שבגלל הצורך שלך לנסות לפתור לילדים שלך כל הזמן את הבעיות ולא לתת להם להתמודד עם העולם הם יצאו כמו שהם, כל אחד עם הבעיות שלו בקיצור חבל, חבל שכך יגמר העניין הראי לבנך שלא הילדים שלו מעניינים אותך אלה גם הוא.
תמיד אמרתי את מה שחשבתי והיא פירגנה. אהבה את הישירות שבתוכי. תמיד שאלתי וקיבלתי מענה, תמיד התיעצתי וקיבלתי עצה. ותודה על היותה חמות טובה, לא מתערבת מפרגנת,דואגת מתעניינת. נראה שהיא האירה ופילסה לי את הדרך להבין שכלה ,חתן יכולים בהחלט יכולים להיות ילדיך. תמיד היא אמרה כשטוב לך טוב לבן שלי, שטוב לחתן טוב לבת שלי. ואני אישית המשכתי את דרכה. ועל כך אומר תודה. אנחנו מזכירים אותה המון בבית, למרות שהיא כבר בעולם שכולו טוב כבר 15 שנה. וסעדנו אותה עד יומה האחרון וכיבדנו את רצונה למות בביתה.ת.נ.צ.ב.ה. אמן.
ולזה קיוויתי, יכולה להיות חברה מבוגרת, דמות אם משנית ובכלל, דמות מאוד חיובית בחיים. אני שמחה לקרוא ולפגוש מקרים כמו שלך. כאמור, אלו היחסים של אמא שלי ושל חמותה. לצערי, אם תקראי את כל השרשור, את הית היחידה שכתבה על יחסים אוהבים וטובים עם החמות. הלוואי שעוד כלות וחמיות היו מסתדרות ומעריכות טוב כל-כך. אני זוכרת שגם פרפרי אהבה ככה עם חמותה וכיף לקרוא.