"כל כך רציתי להשתנות"
כהרגלי מדי פעם אני מביא דברים יפים מרחבי הרשת. הפעם זה מהבלוג של נער דתי, "צייר לי כבשה, שחורה". http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=15383&catcode=&year=2003&month=12&day=0&pagenum=5 ------------------ לפני כמה ימים התפרסם עוד גיליון של "תיובתא", מין עלון חודשי כזה שמחובר על ידי כמה בני עשרים אנונימים שמחולק בתיכונים דתיים. היתה שם כתבה על הומוסקסואלים שממש הרתיחה אותי. היה רשום שם שזו סטייה, ועוד כל מני שקרים לא מבוססים, כמו "הומוסקסואליות היא לא דבר שנולדים איתו" ועוד כל מיני דברים. במאמר אחד הם הספיקו לקרוא לי ולעוד 10% מהאוכלוסייה סוטים, מגעילים ועוד דברים בסגנון. זה ממש העלה את ההומופוביה שכבר קיימת ממילא בבצפר הדפוק שלי, זה פגע בי, וזה בעיקר הרתיח אותי. מפגרים!! שלחתי להם מייל נזעם, והם החזירו לי מכתב שבו הם אומרים שאני יכול לעזור לעצמי, שאני "השלמתי" עם העובדה ואני פשוט מוותר לעצמי. הם לא יודעים כמה ניסיתי להשתנות. נחזור שנתיים וחצי אחורה. בהתחלה ניסיתי להתפלל. זה לא עזר. הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא קיים. מאז לא התפללתי יותר, לפחות לא מבפנים (כופים עלי להתפלל, אבל אני לא מתפלל במפנים, באמת). אחר כך ניסיתי להשתנות בצורה של גירוי הפוך. נכנסתי לאתרי סקס רגילים, ובהיתי בכל מיני נשים במקומות שאת שמם לא אציין. זה גם לא עזר, רק הביך אותי עוד יותר. ואז עשיתי את הדבר הכי נורא, אני חושב שהוא הכי הזיק לי נפשית. ניסיתי את שיטת המקל והגזר. בעצם אפשר לקרוא לזה שיטת המקל. על כל בהייה בחבר, גלישה באתר גייז, או אוננות על גברים, הענשתי את עצמי. מנעתי מעצמי ארוחות. היו ימים בהם רק שתיתי, לא אכלתי כלום. היה יום אחד בחורף שבתור עונש לא הרשתי לעצמי ללבוש סווטשירט, הלכתי עם חולצה קצרה, והיה קפוא. אני חולה נפש, אני יודע, אבל כל כך רציתי להשתנות. כשהשלמתי והפנמתי נותרו לי שתי אפשרויות: להתאבד, או להמשיך לחיות ככה. בנתיים בחרתי להמשיך לחיות. ולמה רציתי להשתנות? בגלל אנשים כאלה, כמו כותב הכתבה הזאת. בגלל הסביבה ההומפובית. בגלל שלהרבה חברים שלי "הומו" זו קללה. לפעמים אני מקווה שבקרוב יצא איש שמן עם סיגר מאחורי הקלעים ויגיד לי שכל החיים שלי הם מתיחה.
כהרגלי מדי פעם אני מביא דברים יפים מרחבי הרשת. הפעם זה מהבלוג של נער דתי, "צייר לי כבשה, שחורה". http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=15383&catcode=&year=2003&month=12&day=0&pagenum=5 ------------------ לפני כמה ימים התפרסם עוד גיליון של "תיובתא", מין עלון חודשי כזה שמחובר על ידי כמה בני עשרים אנונימים שמחולק בתיכונים דתיים. היתה שם כתבה על הומוסקסואלים שממש הרתיחה אותי. היה רשום שם שזו סטייה, ועוד כל מני שקרים לא מבוססים, כמו "הומוסקסואליות היא לא דבר שנולדים איתו" ועוד כל מיני דברים. במאמר אחד הם הספיקו לקרוא לי ולעוד 10% מהאוכלוסייה סוטים, מגעילים ועוד דברים בסגנון. זה ממש העלה את ההומופוביה שכבר קיימת ממילא בבצפר הדפוק שלי, זה פגע בי, וזה בעיקר הרתיח אותי. מפגרים!! שלחתי להם מייל נזעם, והם החזירו לי מכתב שבו הם אומרים שאני יכול לעזור לעצמי, שאני "השלמתי" עם העובדה ואני פשוט מוותר לעצמי. הם לא יודעים כמה ניסיתי להשתנות. נחזור שנתיים וחצי אחורה. בהתחלה ניסיתי להתפלל. זה לא עזר. הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא קיים. מאז לא התפללתי יותר, לפחות לא מבפנים (כופים עלי להתפלל, אבל אני לא מתפלל במפנים, באמת). אחר כך ניסיתי להשתנות בצורה של גירוי הפוך. נכנסתי לאתרי סקס רגילים, ובהיתי בכל מיני נשים במקומות שאת שמם לא אציין. זה גם לא עזר, רק הביך אותי עוד יותר. ואז עשיתי את הדבר הכי נורא, אני חושב שהוא הכי הזיק לי נפשית. ניסיתי את שיטת המקל והגזר. בעצם אפשר לקרוא לזה שיטת המקל. על כל בהייה בחבר, גלישה באתר גייז, או אוננות על גברים, הענשתי את עצמי. מנעתי מעצמי ארוחות. היו ימים בהם רק שתיתי, לא אכלתי כלום. היה יום אחד בחורף שבתור עונש לא הרשתי לעצמי ללבוש סווטשירט, הלכתי עם חולצה קצרה, והיה קפוא. אני חולה נפש, אני יודע, אבל כל כך רציתי להשתנות. כשהשלמתי והפנמתי נותרו לי שתי אפשרויות: להתאבד, או להמשיך לחיות ככה. בנתיים בחרתי להמשיך לחיות. ולמה רציתי להשתנות? בגלל אנשים כאלה, כמו כותב הכתבה הזאת. בגלל הסביבה ההומפובית. בגלל שלהרבה חברים שלי "הומו" זו קללה. לפעמים אני מקווה שבקרוב יצא איש שמן עם סיגר מאחורי הקלעים ויגיד לי שכל החיים שלי הם מתיחה.
