כל כך קשה

gunaama

New member
כל כך קשה

יום שני, בוקר, אנחנו בהריון התעוררתי בת"א ואני מרגישה טוב התקשרתי אליך - ואתה מאושר יום שני, צהריים, קיבלנו את אישור המנהל - אפשר לבנות את הבית שלנו התקשרתי לספר לך - ואתה מאושר. ביום שישי יש לנו בדיקה- נדע אם יש לנו בן או בת ובשבת- נחגוג יום הולדת 30: שלך, עם כל המשפחה. עדיין לא ברור אם בשיכון ברמון או במושב. ואתה, כל הזמן מאושר. יום שני בלילה - אתה לא עונה הפלאפון שלך לא זמין כל הזמן החשש מייד עולה. יום שני בלילה - אתה מת. אהוב לבי היקר - מה עושים עכשיו? עברו שנתיים השנתיים הכי לא מציאותיות בחיים שלי השנתיים הכי לא מציאותיות שאפשר לדמיין. תחושת הזמן מתעתעת בי, כמו נעה בשני מקצבים שונים: לא יכול להיות שעברו כבר שנתיים לא יכול להיות שעברו רק שנתיים תכננו כל כך הרבה והספקנו כל כך מעט וכבר לפני שהתחיל - כבר זה נגמר. מותך החריב את עולמנו, את חלומותינו וגדע את עתידנו. נשאר רק זכרון. נשארנו רותם ואני. הקבר הזה הוא ביתך החדש אין באפשרותי למצוא דרך לשנות אני יותר לא יכולה לחבק אותך, לנשק אותך, לפנק אותך ולאהוב אותך. צריכה ללמוד לחיות בלעדיך צריכה ללמוד לחיות בכלל. אתה אינך - ההבנה מתחילה לחלחל ההרגשה שעוד רגע תיכנס בדלת - מתחילה להתפוגג. אהוב שלי אין לי מילים לתאר ואין לי מוקם להכיל את הכאב הזה, שרק הולך וגדל.
 

libi4

New member
פעם רא/ונה שלי כאן../images/Emo141.gif

וראשונה פתחתי את ההודעה שלך.... את כותבת מעמקי נשמתך ואי אפשר שלא לחוש בכאב...עצוב... מאחלת לכן ימים טובים יותר וגם לי.... יתומה מאמא
 

natalieov

New member
וואי...

סיפור כל כך עצוב... אני מבינה אותך מאוד... זה קשה לאבד אדם קרוב מאוד, ובמיוחד בעל... זה קשה במיוחד בגלל הגעגועים... שרק מתחזקים עם הזמן.. גמני איבדתי אדם קרוב... איבדתי את אבא שלי וכבר עוד מעט יחלפו 4 שנים וחשבתי שעם הזמן הפצע הזה יחלים... אבל לא... זה רק נפתח יותר ומדמם יותר עם הזמן... חייבים ללמוד לחיות עם הגעגועים... כי לצות לפגוש את מי שכבר הלך זה לא כל כך הגיוני... תדברי על זה ותכתבי על זה הרבה... אני חושבת שזאת התרופה הכי טובה שיש... הרבה הצלחה... ותהיי חזקה... אוהבת... אני...
 
הזדהיתי איתך כל כך

כל פעם מחדש אני לא מאמינה שיש עוד אנשים שחווים ת מה שאני חווה...איך זה יכול להיות? גם אני אבדתי את אהבת חיי ואת חיי הקודמים ברגע, כשהכל היה בשיאו. מה עושים? אצלי עדיין לא עברה שנה...ואצלך שנתיים...משהו בי רוצה שפשוט יעבור הזמן שאולי אני אצליח קצת לנשום... מה את עושה ביומיום? עובדת? לומדת? חברים משותפים שהיו לכם- אתם בקשר? מערכת יחסים חדשה? תסלחי לי על צרור השאלות ותרגישי חופשי לענות רק על מה שבא לך....
 

gunaama

New member
תקווה היחידה

הי תקווה עד לשנתיים לא הרגשתי שקרה לי אסון. את מאמינה לי? ועכשיו, כל דקה שעוברת הכאב מתחזק ומתגבר. אין לי שום קשר חדש וגם לא ניסיתי עדיין. אני יכולה להגיד לך מצד שני שהדבר הראשון שחשבתי עליו מהשנייה שבעלי נהרג היה שאני מאחלת לעצמי ורוצה בזוגיות חדשה. ברור לי שהוא מאחל לי שאני אהיה מאושרת ובעיניי זוגיות זו דרך משמעותית בכיוון. אחרי שעבר זמן הגעתי לאיזושהי נקודה שזוגיות כלל לא עניינה אותי. מה שלמדתי בכל התקופה הזאת שמותר לי לשנות את דעתי לגבי כל דבר כל דקה וכל יום. מאהבה לאנשים עד אכזבה וכאב. מהבנה שהמציאות מכתיבה לעצמה דרך ויחד עם זאת להמשיך לכעוס. היום אני באיזשהו מקום של עצב גדול וכאב, לקח לי הרבה זמן להגיע למקום הזה ומאוד רציתי להיות בו. אני יודעת שבמשפט הבא יראה כאיזשהו פרדוקס לחלק מהאנשים, אבל אני שמחה שהגעתי סוף סוף למקום של העצב והכאב. אני אשמח שתכתבי לי למייל בתפוז. תרגישי חופשייה לשאול כל מה שעולה בדעתך ואני אשמח לשתף אותך. נעמה
 
גם אני

מרגישה ממש חזק את התחושה הזאת שמותר לי לשנות את דעתי לגבי כל דבר כל רגע נתון. וכך אני גם עושה. אף פעם לא דיברתי על הנקודה הזאת ספציפית עם מישהו..פשוט לא חשבתי על זה יותר מידי אבל זה נכון.אף פעם לא התאכזבתי כל כך מהר מאנשים ואף פעם זה לא עבר לי באותה מהירות שזה בא...טוב, הכל אחרת עכשיו. שלחתי לך מייל לתפוז. שיהיה לילה טוב
 

רונן ס

New member
קורא ובוכה ../images/Emo7.gif

גם אני איבדתי את חברה שלי לפני 9 חודשים ו- 5 ימים. בהתחלה נכנסתי לפה כל יום אבל אחר כך היה לי קשה מידי לראות עוד אנשים חווים אבדנים כל כך קשים. אזרתי אומץ לשוב ולבקר פה כדי להעלות סוגייה מסויימת ולא יכולתי שלא להגיב אחרי שקראתי את השיר המרגש שכתבת.... נדמה שהזמן רק עובר לו ואנחנו קופאים במקום. אני מרגיש שכל התקופה הזאת היא כמו יום אחד. עדיין מחכה שהיא תחזור אליי- אהובתי הניצחית- בת אל שלי. אין לי מושג איך אנחנו ממשיכים ואני שמח לראות אותך כותבת שאת רוצה זוגיות חדשה, זה נראה כמו סימן בריא להכרה שהחיים שלנו ממשיכים. רוצה לאחל לך שתדעי ימים מאושרים יותר, רונן
 

באפלה

New member
מצמרר

עצוב.. הזדהתי בעיקר עם תחושת הזמן שמתעתעת מצד אחד מרגישים שהזמן עבר ככ מהר כי לא רוצים להמשיך לחיות בלי.. ומצד שני הגעגועים הופכים את הזמן לסוג של נצח..
 
למעלה