כל כך קשה לי...

בראכה

New member
כל כך קשה לי...

אתמול עברו 7 חודשים... הייתי חייבת לסוע לבית הקברות... אך כשהגעתי, לאחר שניקיתי את הקבר והדלקתי נר, לא יכולתי לבכות... דיברתי איתו מעט וחזרתי הבייתה... היה לי מאוד קשה... קשה מדי בשביל לבכות... בשבועות האחרונים אני חיה מדקה אחת לשניה. מרגישה איך האבל מכריע אותי. לצערי, אין לי תמיכה. הוריי לא מעוניינים לדבר על הנושא, חברותיי רווקות ולא יכולות להבין את הרגשת האובדן הנוראה והאדם היחידי שעזר לי בכל הוא בעלי... שאיננו עוד... תבינו, היחסים בניינו היו כל כך אינטנסיביים... היינו רק שנינו... תומכים אחד בשני... כואב לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה... מעולם לא ידעתי... הבכי לא מקל... לא מוצאת נחמה. בראכה.
 
את חייבת לשבור את מעגל הבדידות

מילא את לבד , זה נתון שאת מתמודדת איתו אבל את מעגל הבדידות, שאת לא מתחלקת עם אף אחד אתץ המעגל הזה את צריכה לשבור האם את יוצאת לעבודה בצורה סדירה? האם את יכולה לעבוד? האם אין אף אחד מהמשפחה שאת קרובה אליו ויכולה לשוחח עמו אולי תמצאי אשה גרוש/פנויה/ אלמנה בגילך שתוכלי לחלוק איתה מבינה שלדבר איתך על קשר חדש זה ממש לא לעניין כרגע אני לא יודעת מאיזה אזור את אבל דברי עם ביטוחל לאומי אולי תוכלי להשתלב בקבוצת תמיכה שלהם אם היית גרה לידי הייתי מציעה לך עזרה אבל הבנתי שאת גרה בהתיישבות ושם מאד בודדים מטבע המגורים שם אולי לשקול לחזור למגורים בעיר ?
 

טטי123

New member
בראכה יקרה- 7 חדשים זה מעט זמן

הכאב שאת מרגישה מאוד טבעי עד שבעלי נפטר לא ידעתי שאפשר להרגיש כאב כזה ובעוצמה כזאת. נראה לי שבתקופה הראשונה הייתי קצת בהלם מעוצמת הכאב שהרגשתי- תני לעצמך זמן, תקבלי את מה שאת מרגישה כאן באתר יש לך תמיכה ואולי תכלי להצטרף לקבוצת אלמנות אנשים בסביבה שלנו לא תמיד מבינים- ולא בגלל שיש להם כוונות רעות- הם פשוט לא מבינים וגם להם קשה לראות את הכאב שלנו.
 

yamkachol

New member
בראכה, את מתמודדת עם האובדן, וכל הכבוד לך!!!|

האבל לא מכריע אותך, אלא את כואבת את הכאב הנורא הזה של האובדן. של ללמוד לחיות בלי אהוב לבך, חברך בלב ובנפש. זה באמת מאוד קשה. זה באמת מאוד כואב. זה באמת מאוד מתיש. זה באמת מאוד מבלבל. דעי לך, שאת כעת בתקופה מאוד קשה - וכאשר קשה- אז קשה... וזו תקופה קשה , אחריה תבוא תקופה פחות קשה. הן מתחלפות. התדירות משתנה עם הזמן. הקשה מאוד מגיע לעיתים יותר רחוקות, בתאריכים משפחתיים, תריך נישואין, לילדה, פטירה, ימי הולדת, חגים, מפגשים משפחתיים. תנסי להיות עם מי שאוהב אותך, דואג לך באמת, אכפת לו ממך,רוצה בטובתך.יחס שכזה יכול לעזור. כן, הקשה הזה מואוד מבלבל. אין לנו שליטה על המצב, ועצוב לנו, וקשה. איננו מכירים קושי שכזה. לכן כדאי לנסות לראות מה נותן לך כוח. לנסות להגיע אליו. לעשות דברים שעושים לך טוב. מגיע לך. חשוב מאוד לשמור על הבריאות , כלומר שינה טובה, ואכילה טובה. כל אחד כואב את האובדן בדרכו. כל אחד מחפש את דרכו בדבר האיום והנורא הזה שנקרא - אובדן. לומד איך מתאים לו להתמודד. מה יכול להקל (אולי) כשכ"כ קשה. מנסה דבר זה או אחר. חגי
 

kampf

New member
../images/Emo140.gifבראכה חמודה את לא לבד אני פה איתך../images/Emo24.gif

בראכה אתמול בערב היתה לי פגישה עם הגננת של הבן שלי.(היא עבדה יחד עם אשתי 7 שנים והכירה אותה טוב ) את יודעת מה היא שאלה אותי?" שגב איך אתה מחזיק מעמד?". אמרתי לה שאין לי זמן לחשוב על זה, אני מעסיק את עצמי כל הזמן עם בעבודה עם זה עם הילדים או כל דבר אחר שמעסיק את הראש ממחשבות.נכון שיש את הרגעים השקטים והרגעים הקשים והלבד שאז הכאב והצער עולים אבל זה לא כל היום ואני לא נותן לעצמי את האופציה לשקוע .נכון שאצלי זה עדיין מוקדם וטרי אבל בלב אני החלטתי שצריך להמשיך הלאה גם עם זה לבד החיים ימצאו ומוצאים את הדרך לנווט. בראכה את חייבת למצוא את הכוח להמשיך וזה לא קשור לכמה זמן עבר כי אין לך זמן לשקוע את חייבת להרים את הראש אנכנו צעירים כל החיים לפנינו. שגב
 
שגב,אתה כל כך צודק ...זו התמודדות האמיתית

להיות עסוקים ,לא לשקוע ,וזאת גם החלטה ...לא לכל אחד הכח לקבל אותה .. אבל ,זו היתה דרכי להתמודד ,לאחרונה הוצע לי ללכת לסדנה של התמודדות עם השכול ,היעצתי עם המטפל שלי ,והוא אמר:"את מהחדש הראשון התמודדת ,ובחרת בחיים"אני כאבתי אבל התמודדתי ... ולכן לבראכה מציעה לבחור בחיים לבחור לחיות הכי טוב שאפשר כי זה מה
שיקרך היה רוצה עבורך ..ואך עושים זאת?חפשי קורס של התמודדות עם השכול .. בנוסף מלאי את יומך בעשיה ,אני בחרתי להתנדב ,להקים קבוצת חד הוריות ,להיות עסוקה זה היה הפתרון שלי ,להיות מוקפת באנשים בעיקר שלא הכירו את
, לצאת לבושה מסודרת ,תמיד עם חיוך ,"המסכה" לא רצתי רחמים ,רציתי לחיות ,וידעתי שבחיים הקודמים היתי חלק משלם ,היחסים בנינו היו טוטאלים הכל עשינו יחד!!!ופתאום הלבד שהיתי חיבת למלא ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת ... זאת צוואתו זה רצנו למעני ... ואני בטוחה שהוא יושב שם למעלה עם כוס
הגולדסטאר שלו ומחייך ,וגאה בי .... בהצלחה גם לך בראכה יקרתי
 

בראכה

New member
תודה על התמיכה...

אתם אנשים יקרים... אני הולכת לחפש עזרה מקצועית... מקווה שזה יעזור. בראכה.
 

תורקיז

New member
עזרה מקצועית

אני כל כך מזדהה איתך!!!!!!! היה לא מאוד מאוד קשה בהתחלה. חשבתי שאני ממש מתפרקת לרסיסי רסיסים. יש לי אחריות ל- 3 ילדים וגם לאמו שבלכתו השאיר אותה כאן לבד. החברים תמכו כמה שיכלו אבל ככל שחלף לו הזמן הם התפוגגו. די מוקדם הרגשתי שאני לא יכולה יותר, מכיוון שלחדול לא יכולתי אפילו שמאוד רציתי בחרתי לקבל עזרה. אני מטופלת כבר למעלה משנה אצל מישהי שפשוט אספה אותי בחזרה ועכשיו אני ממש מרגישה שאני בבנייה. יש לי אפילו מישהו ... בחיים לא הייתי מאמינה שיהיה לי מישהו אחר. במקצועי אני יודעת שכל משבר הוא הזדמנות. כן, כך מתייחסים למשבר בגישות מסויימות. אני מוצאת את עצמי מתפתחת למישהיא אחרת מזו שהיתה קודם. עבר מעט מאוד זמן - בקושי שנה וחצי - הצער והכאב נוראים. חותכים בלב. אבל אנחנו עדיין כאן בצד הזה של החיים. אין לי ספק שאהובך כמו אהובי שאיננו היה רוצה שיהיה לנו הכי טוב שאפשר. לדעתי החלטת נכון ולא צריך להתבייש לקבל עזרה. אני גם מספרת לכל העולם ואחותו שאני מקבלת עזרה. מאחלת לך ימים קלים יותר.
 
../images/Emo24.gif

זה לא טבעיח שאמא קוברת את בנה והשבר שלה הוא קשה מאד אני מעריכה את העובדה שלקחת על עצמך את חמתך , אמו של בעלך, והסבתא של הילדים ככה את מראה לידים כדוגמה אישית ותראי שהם יגדלו להיות אנשים טובים יותר תודות לדוגמה האישית תבורכי אשה יקרה ושיתנו לך המון כוחות להוביל את כולם לאושר ולחיים טובים
 
אני מקווה ומייחלת

שבעזרת הטיפול תצליחי להקים משפחה חדשה ,להיות חלק ממשפחה שלמה ומאושרת לשבור את הבדידות שנכפתה עליך ןמעיקהמאד , כי נשארת למעשה לבד הוא תמיד ישאר חלק ממך, נמצא בעברך , אבל את פה ואת חיה וצריכה להמשיך לעשות דברים ובטוחה שיש גברים שידעו לאהוב לכבד אותך , לחלוק איתך חיים טובים ומאושרים למה שתשארי לבד? , את צריכה לעשות המון בעולם הזה , ויש לך יכולות לעשות דברים נוספים שהוא לא חלק מהם בעתיד
 
למעלה