כל כך קשה לי לשתוק.

[החתולה השחורה]

כל כך קשה לי לשתוק.

חברתי ילדה לא מזמן, ולי יש פה גדול וביקורתי. ממש קשה לי לשתוק כשהיא מסרבת לעשות קורס החייאה, אך בודקת היטב עם נומרולוגית לפני שהיא בוחרת את השם, או שהיא מנסה לא לתת לתינוקת (בת שבועיים!) לאכול בלילה כי היא מחרבנת יותר מדי (5 פעמים בלילה). איך איך איך שותקים? (היא הבהירה היטב שאינה מעוניינת בעצות).

 

[michald]

סוגרים את הפה ../images/Emo8.gif

אפשר להתווכח אם המצבים שתיארת מסכני חיים (אי עשיית קורס עזרה ראשונה) או גובלים בהתעללות (התינוקת רעבה בלילה). אבל...בחברה שלנו הם אינם נחשבים ככאלה. אם כך, השתיקה איננה לא מוסרית אלא (אולי) איננה "מוסרית" לטעמך או המעשים שהיא עושה אינם תואמים את דרכך. מה לעשות... הרבה אנשים לא מגדלים את ילדיהם בצורה הנראית לי אבל אלו ילדיהם וזוהי דרכם. אם היא איננה מעוניינת בעיצות לא הייתי נותנת אותן- ואת אומרת בעצמך שהיא איננה מעוניינת. הרבה אנשים מעירים לי על צורת החינוך שלי שמושפעת הרבה מהפורום הזה, אבל אני מרגישה שבחירות כמו לתת לנועם לישון איתנו במיטה או לא "להציב לה גבולות" הן שלי (או שלנו) ולא של חברי או משפחתי. גם הבחירה ללכת לנומרולוגית היא הבחירה של חברתך ולא שלך.לכן, אני הייתי משתדלת לא להיכנס איתה לעימותים אלא אם הנושאים עולים בשיחה להסביר לה את עמדתי (שאולי תתקבל ואולי גם לא)

 

[אדמה טובה]

אני מודאגת לא מהנומרולוגית, אלא

מכך שהיא מרגישה שהתינוקת שלה מחרבנת יותר מדי. אני חושבת שניתן להבין זאת בשני אופנים: או שהיא "יודעת" מראש איך היא רוצה שביתה תהיה ותתנהג, ומתקשה לקבל תינוקת שמפרה ציפיות אלו, ואז זה עשוי להיות מסוכן, במיוחד אם היא מסרבת לקבל עצות. אפשרות שניה, שקשה לה עם ההתחלה של האמהות, והקקי של התינוקת זה ערוץ הביטוי שלה לכך. ואז אולי אמפטיה מצידך לקשייה תעזור יותר מביקורת. האם היא אמא פעם ראשונה?

 

[החתולה השחורה]

כן, היא אמא בפעם הראשונה, והבעיה

שלה עם הקקי היא התשישות. קשה לה לחתל כל כך הרבה באמצע הלילה. כאשר היא היתה בהריון הצעתי לה פעמים רבות לבוא איתי לקורס, כי חייו של בני ניצלו בזכות הקורס שעבר בעלי. גם אותי לא מדאיגה הנומרולוגית-רק סדרי העדיפויות. אני חושבת שאולי אתפוס קצת מרחק ממנה כי אחרת זה יעלה לנו בחברות שלנו.

 

[ניתמר]

חברה טובה

לדעתי כחברה טובה, או לפחות עם קצת יותר ניסיון ורצון לעזור, הייתי פשוט נמצאת איתה קצת יותר רק כדי לעזור. לי חברה טובה עשתה את זה אחרי הלידה ( היגיעה לחו"ל ופשוט הכינה לי אוכל כי הילדה נולדה פגית והיתה בבי"ח) וכשהגענו סוף סוף הביתה, היגיעה ועזרה לי בשקט בשקט, עם הכביסות עם עיצות והכל תוך שיחה חברית ולא מתוך לחץ של עשה כך ולא אחרת. ( האמת, גם אני לא הייתי הולכת לקורס החייאה, פשוט יודעת שלא אעמוד בלעשות החייאה לאף אחד...)

 

[vered4]

אם היא חברה טובה

תנסי להיות פחות ביקורתית. אני יודעת שאת עושה את זה ממניעים "טובים" אבל זה נשמע נורא (אני לא מנסה לרדת עלייך או לשפוט אותך, רק להגיד לך איך הדברים נקראים). אני מסכימה עם מה שנאמר לגבי התשישות מהתחלה של אמהות. את יכולה לעודד אותה שזה עובר מהר. שמה שנדמה לנו היום כאילו שזה משהו שקשה לנו להתמודד איתו, פתאום משתנה אחרי שבועיים שלושה. אז היום העיכול שלה עדיין "בחיתוליו" וכל פעם שהיא אוכלת היא מחרבנת. ככה זה תינוק. את יכולה גם לקנות לה ספר טוב על הנושא, ולהגיד לה, שאת לא רוצה להלחיץ אותה, אבל תשמחי לעזור בכל פעם שתרצה. (בהנחה שאכן תרצי).

 

[נעה גל]

תחשבי על זה ככה -

שנכנס ילד חדש למשפחה פתאום מתברר לאימא (הזוג) הצעירה שכולם יודעים ה-ר-ב-ה יותר טוב ממנה איך מגדלים ילדים. למעשה, היא לא יודעת כלום ולכן, לחמות יש מה לומר, לאימא, לדודה וגם לאחיות הגדולות שכבר יש להם ילדים. אז מגיעות החברות שלפחות מהן היא מצפה למעט אמפתיה ומה מתברר? שגם לחברות יש מה לומר.. זו תקופה לא קלה. ואני חושבת שבין השאר, חברה טובה צריכה לספק את מה שאותה אימא צעירה באמת צריכה ולא, מה שהחברה חושבת שהיא צריכה. לא כל מה שהתאים לך כאימא זה מה שמתאים לכולם. כל אחד שם את ההדגשים במקומות החשובים לו. יכול להיות שבהמשך כשהיא תהיה פחות לחוצה היא תרצה גם לשמוע מה דעתך בכל מיני נושאים - ומאוד יכול להיות שגם אז לא. יש לי הרבה חברות ואני רואה סגנונות שונים ומשונים של הורות - מראש לא הפכתי חברה של אותן בנות על רקע היכולת ההורית שלהן והחברות גם לא תעלם על רקע זה. חוץ מזה - מי קבע שמה שאת (או אני או ההיא) עושה זה מה שצריך לעשות?

 

[דסי אשר]

אתמול הודעתי לבני ולחברה שלו

שאם וכאשר הם יהיו הורים, שידעו- אני לא מתכוונת לומר להם דבר, אלא אם ישאלו אותי... אני מתכוונת, שרק כאשר יבקשו את עזרתי-עצתי- אביע את דעתי... דסי

 

[נעה גל]

נראה אותך מתאפקת! ../images/Emo6.gif

 

[דסי אשר]

נעה, לחברות הכי טובות לא אמרתי מילה

רק כאשר שאלו. למדתי חוויה/חוכמת חיים זו בהיותי אשה צעירה מאד, כאשר אמרתי משהו לחברה, לאו דווקא על הורות, אלא על ספר אוטוביוגרפי שבעלה כתב, וכל חברי הגרעין שלנו היו בספר... מאחר ולא הייתה מודעת, מהסיבות שלה, למה שכל העולם חווה וראה(קרא בספר), וקיבלתי כזו שטוזה על מה שאמרתי- שלמדתי לא לרוץ לפני העגלה. אני מתאמנת הרבה עם ילדי, בנושאים שלא קשורים להורות. יש לי חברים עם ילדים קטנים. לא אומרת מילה. אני בטוחה שלא יהיה להם קל- מכירה את הנפשות הפועלות. אחת מהן מאד אוהבת לישון בלילה ובכללל- ואני מספרת לה על הפורום. השניה- אפילו לא מוכנה לטפל בכלבה המשותפת, שכל כך רצתה... אז יש להם עוד הרבה זמן להתכונן- צעירים וצעירות... דסי

 

[מירי,]

אמא שלי מהשותקות ../images/Emo6.gif

משום מה תמיד יש לה מה להגיד....

 

[ספל חמאה]

איך שותקים? - לא מדברים!

וכבר היו מקרים שלשתוק עלה לי יותר מדי משאבים אז ניתקי קשר. ככה בכלל לא מדברים... אבל זאת אני. >ספל חמאה חובבת פוליטקלי קורט<

 

[ספל חמאה]

ניתקי=ניתקתי

 

[אפרתש]

תני למישהו אחר לדבר

כדי לא לסכן את החברות שביניכן, ובפרט שנראה שלא תצליחי להשפיע עליה - מה דעתך להציע לה להתיעץ עם רופא (או טיפת חלב)? תגידי לה שאת באמת לא יודעת אם חמישה חיתולים בלילה זה "בסדר", ושתשאל אותו מה לעשות. לגבי קורס החיאה - תסתפקי בינתיים בלתת לה את הפירסומים של הארגונים האלה שמייעצים בבטיחות. לנו יש על המקרר גם כרטיס כזה של שילב, עם הנחיות למצבי חירום (ואיך לא להיכנס אליהם).

 

[dorit0]

גם לי

הייתי אצל חברה והיא ובעלה הרביצו לילדים אל מול עיננו בצורה משפילה במיוחד. לא אמרתי כלום, אבל הגוף שלי הגיב בבהלה ורעד. קשה לי מאד מאד לקבל את זה, ויחד עם זאת ברור לי שאין לי מקום להגיד כלום. היא גם אמא יותר ותיקה ממני.

 

[החתולה השחורה]

תמיכה.

התקשרתי אליה, בעקבות עצותיכן, ואמרתי לה שנראה לי שהיא זקוקה למנה גדושה של עידוד. היא קפצה על המציאה בשמחה, וכנראה שהחברות שלנו ניצלה. תודה. אני מקווה שאצליח לשתוק גם בהמשך...

 

[vered4]

../images/Emo45.gif

תעודדי אותה שהקושי עובר, והתהליכים מאוד דינמיים ומשתנים.

 

[נעה גל]

על זה אפשר לדווח במשטרה

יש חוק במדינת ישראל האוסר על הכאת ילדים.

 

[dorit0]

זה לא בישראל

 

[נעה גל]

../images/Emo10.gif