כמה מחשבות...
מרי יקר, אני מרגיש את הכאב הבוער שלך דרך המילים שאתה כותב. תודה על השיתוף. אני יכול רק לתאר לעצמי את ההרגשה הזו, שאתה מאוהב באדם האחד שלך, ושחמק ממש מבין האצבעות. זו אמנם הבחירה שלו, אבל אולי זה רק מוסיף כאב. כשאני מרגיש ככה, אני שונא שאומרים לי קלישאות, אבל אני אשמח לשתף אותך בכמה מחשבות שלי, שבהן אני מאמין באמת, לא סתם מצטט מאתר האינטרנט "פסיכולוגיה בגרוש". אני זוכר שני מקרים מחיי שבהם הייתי מאוהב בצורה נואשת באדם שלא רצה להיות איתי בקשר. פעם אחת כי הוא לא רצה, פעם שנייה כי כבר היה לו בן זוג. זו הייתה התאהבות נואשת. כואבת. כזו שחלמתי עליה בלילה. כזו שהייתה יכולה לייאש אותי יום שלם. המדהים הוא, ששתי ההתאהבויות האלה עברו. היום כשאני פוגש את האנשים האלה, זה לא עושה לי אותו דבר. אני יכול אפילו להיות ידיד שלהם. יש לי היום בן זוג, אני אוהב אותו, והם - נשארים כזיכרון מתוק-מר, כחוויה שהתבגרתי בזכותה. אין לי ספק שלך זה יקרה. לא עכשיו, אתה עוד בתוך הבועה המאוהבת, אבל עוד כמה שנים. תכאב עד הגג עכשיו, תכאב לגמרי, תחווה את זה. בסוף תלמד מזה משהו אדיר. הרגש החשוף יכול להיות מתנה גדולה. לא לכולם יש אותה. לפעמים עוזר לי לדמיין שהעולם הוא אנרגיה זורמת. שהכל משתנה. אנשים נפגשים, נפרדים, סוף, התחלה, הזדמנויות חדשות, כאב, צמיחה, לידה מחדש, תובנות - הכל זורם. פרידות הן כואבות, אבל יש כוחות חיים אדירים. אני מצטער שאני לא יכול לומר יותר, אבל תדע שאני חושב עליך. לא כולם אוהבים נשים. אני למשל מת על נשים, נשים הן מדהימות בעיניי, אבל לא אהיה מסוגל לשכב איתן או לחשוב עליהן בצורה רומנטית. אשמח אם תמשיך לשתף מה מתפתח איתך.