m i c h a l i
New member
כל כך עצובה
חברה שלי שהיא ממש אחותי בנשמה שוב בבית חולים...רק בת 30... שוב המחלה הארורה הזאת שלא נותנת מנוח לגוף ולנפש... חלה התדרדרות רצינית במצבה,היא כרגע מורדמת ומונשמת ואני חולה. לא יכולה להתקרב אליה יותר מחמש דקות... ורוצה להיות לידה לחבק אותה לנשק אותה לצעוק עליה שתקום אבל אפילו קול אין לי כרגע... נושאת תפילה לאלוהים תארי לך, עולם מאבד עדינות. תארי לך, עולם נעשה קר ופשוט, אנשים בו נעשים אילמים וחרשים רק לצל של אנשים ואת ואני שהבטחנו כל כך הוותרי רק היי לי לנשימה את רואה הממתקים, הקרוסלות שנגענו, נמסים, והופכים לכיכר ריקה, לחלודה. תארי לך, חלומות הם כבר לא מציאות ועלים ירוקים שהיו אז חומות... הם יבשו ואת ואני שהבטחנו כל כך את יושבת מולי ובוכה אני לך הקרוסלות, החגים, הממתקים הוותרי רק היי לנשימה את רואה אישה קטנה גם החגים הפכו תלבושת אחידה היא אטומה, לא דומה גם הרוחות קרות יותר, וכשכואב... גם לשיר כבר לא עוזר ואת ואני... וראי, את יושבת מולי ובוכה ריטה לא יודעת מאיפה לקחת את הכוח...
חברה שלי שהיא ממש אחותי בנשמה שוב בבית חולים...רק בת 30... שוב המחלה הארורה הזאת שלא נותנת מנוח לגוף ולנפש... חלה התדרדרות רצינית במצבה,היא כרגע מורדמת ומונשמת ואני חולה. לא יכולה להתקרב אליה יותר מחמש דקות... ורוצה להיות לידה לחבק אותה לנשק אותה לצעוק עליה שתקום אבל אפילו קול אין לי כרגע... נושאת תפילה לאלוהים תארי לך, עולם מאבד עדינות. תארי לך, עולם נעשה קר ופשוט, אנשים בו נעשים אילמים וחרשים רק לצל של אנשים ואת ואני שהבטחנו כל כך הוותרי רק היי לי לנשימה את רואה הממתקים, הקרוסלות שנגענו, נמסים, והופכים לכיכר ריקה, לחלודה. תארי לך, חלומות הם כבר לא מציאות ועלים ירוקים שהיו אז חומות... הם יבשו ואת ואני שהבטחנו כל כך את יושבת מולי ובוכה אני לך הקרוסלות, החגים, הממתקים הוותרי רק היי לנשימה את רואה אישה קטנה גם החגים הפכו תלבושת אחידה היא אטומה, לא דומה גם הרוחות קרות יותר, וכשכואב... גם לשיר כבר לא עוזר ואת ואני... וראי, את יושבת מולי ובוכה ריטה לא יודעת מאיפה לקחת את הכוח...