כל כך מסובכת

כל כך מסובכת

לא ידעתי שיש עוצמה כזו של זעם ושנאה.
וזה נע בין מצב שבו לא יכולה לראות איך לצאת מזה בלי להרוג את עצמי, וכל פגיעה לא מרגיעה, לבין הימנעות מוחלטת מכל מצב שמביא אותי לזה.
כרגע, מותשת.
 

תמרה45

New member
שולחת מנוחה.. למותשות..

רוצה לשתף קצת יותר..?

תמרה
 
אבל כן עצוב לי

בלי קשר לזה, אני משתדלת לשמור על עצמי. יוצא לי עקום, אבל אני משתדלת. את חשובה.
 

lital172

New member
פנס,

ממה באה השנאה הזו? מה עשית שזה הגיע לך? רצחת? פגעת? הכאבת? למה? אני באמת שואלת...
 
זה לא חדש

וקורה לי הרבה.
מגלה שנמצאת במצב מסוכן, תוך כדי, או אחרי זמן.
הולכת למקומות לא בטוחים.
וקרה שוב, כשהפעם ניצלתי ברגע האחרון ממה שיכל לקרות.
כמעט שראיתי את זה קורה באמת.
ועכשו רואה כל הזמן מה היה יכול להיות. ואיפה הייתי עכשו אם לא שניצלתי.
 
קצת חופש

יהיה יותר טוב? פחות?
הדיאטנית הציעה לא לשלול אשפוז.
מפחדת.
עייפה.
 
ומה את

חושבת על ההצעה של הדיאטנית? את מבינה מאיפה היא באה?
גם אני לא הייתי שוללת; הייתי חושבת על זה ברצינות. אשפוז הוא אמנם קשה אבל אם משתמשים בו כראוי הוא יכול להביא אותך למקום טוב יותר בתהליך ההחלמה, גם אם הוא לא *ה*פתרון האולטימטיבי.
 
יש ירידות ועליות

במצב שלך.
אני מזכירה לך שלא מזמן הייתה עליה גדולה והיה שיפור משמעותי באיך שהרגשת ובאיך שחווית את עצמך ואת העולם.
זה לא הופך את עכשיו ליותר קל אבל זה נותן תקווה


מה את חושבת על ההצעה לאשפוז?
 
תודה, נכון

אני זוכרת את זה, בעיקר בגלל שמבחינתי המון ממה שפחות טוב במצב עכשו היא שיפור לעומת מה שהיה. למשל זה שמרגישה. אז נכון שאני לא מצליחה להתמודד עם הרגשות האלו, לגמרי לא עומדת בזה, אבל יודעת להעריך את זה.
וגם עם הפסיכולוגית והדיאטנית התקשורת לגמרי אחרת מאז, אז הם יודעות כמעט כל דבר שקורה. וזה קצת מקל.
העבודה היא משהו ממש קשה בשבילי, אחד הדברים שהתחילו את ההידרדרות. ואפילו הפסיכולוגית שאלה מה עם לחפש עבודה אחרת. אני חושבת על זה.
על אשפוז לא חושבת עכשו. קודם התייעצות עם הפסיכיאטר, פסיכולוגית, ניסיון נוסף עם הדיאטנית... מפחיד אותי מדי לטפל בכל מה שזה יהיה כרוך.
 
למעלה