JuSt A GiRl 94
New member
כל כך לא יציבה
אני אף פעם לא מצליחה להישאר בפורום הזה למשך זמן. משהו תמיד גורר אותי החוצה. אני גם לא מצליחה לחיות עם ההפרעה לאורך זמן. שלושה חודשים של כאוס, שהדבר היחידי שעבר לי בראש היה לשרוד עם ההפרעת אכילה תוך כדי החיים, ופתאום- דחקתי את זה החוצה. אולי כי חזרתי לאכול נורמלי. כמעט ולא מקיאה יותר. אבל כל זה שקר, ואני יודעת את זה, אני יודעת שזה עדיין אצלי. אני יודעת שאני אף פעם לא אראה את עצמי במשקל תקין, אף על פי שעכשיו אני כן נכללת בנורמה. זה בכלל לא משנה, כי לי זה לא מספיק. והפורום הזה הוא החיבור היחידי שלי למחלה...כי אני מתעקשת לחיות בלעדיה. זהו- לא יודעת אם יש איזו מסקנה למה שכתבתי כאן..אבל חשתי צורך..
אני אף פעם לא מצליחה להישאר בפורום הזה למשך זמן. משהו תמיד גורר אותי החוצה. אני גם לא מצליחה לחיות עם ההפרעה לאורך זמן. שלושה חודשים של כאוס, שהדבר היחידי שעבר לי בראש היה לשרוד עם ההפרעת אכילה תוך כדי החיים, ופתאום- דחקתי את זה החוצה. אולי כי חזרתי לאכול נורמלי. כמעט ולא מקיאה יותר. אבל כל זה שקר, ואני יודעת את זה, אני יודעת שזה עדיין אצלי. אני יודעת שאני אף פעם לא אראה את עצמי במשקל תקין, אף על פי שעכשיו אני כן נכללת בנורמה. זה בכלל לא משנה, כי לי זה לא מספיק. והפורום הזה הוא החיבור היחידי שלי למחלה...כי אני מתעקשת לחיות בלעדיה. זהו- לא יודעת אם יש איזו מסקנה למה שכתבתי כאן..אבל חשתי צורך..