כל כך כל כך כל כך

[hory0]

כל כך כל כך כל כך

קשה לי וכואב..

ונמאס לי מעצמי.ונמאס לי מהחיים.

ודי. פשוט די.

 

[קולדון]

מה קורה? איך את עכשיו? רוצה לשתף?

 

[שישמים אחרים]

חיבוק גדול, הורי.

מה קרה? איך את מרגישה עכשיו?
רוצה לנסות ביותר מילים?

 

[hory0]

תודה לכן שהתייחסתן..

מרוסקת כל כך. קרסתי. התייאשתי..הרמתי ידיים. מרגישה שהכל נגמר בשבילי.



(לא מצליחה לשתף נורמאלי..אין לי מילים..סליחה. זה טיפשי כל כך.)

 

[hory0]

והיא צונחת

למטה, למטה, למטה..אל תהומות חדשים. מכאיבים. הורגים. צניחה חופשית, בעיניים עצומות, עם כאב חד שמפלח את הלב, שמפרק את הגוף לחלקים, עם מחנק מבפנים, ותחושת שריפה בריאות שמתכווצות ומייחלות לטיפת חמצן. אבל אין. הכל נגמר בשבילי. הכל מת בתוכי. הכל נגמר. המלחמה הוכרעה.

 

[כמהאפשר]

לא!

יש לך מספר, ילדה.
תשתמשי בו.
גם אם בשביל לשתוק.
והפעם זו לא בקשה.

 

[hory0]

 

[כמהאפשר]

יקרה

אני יודעת שקשה, אני יודעת שלא תמיד יש מילים ולפעמים הכאב הזה מציף כל כך..
כל התחושות הקשות עולות ונדמה שבלתי אפשרי למצוא בנו אתהמקום להתחיל לכתוב, להתחיל לתאר.
גם שאיש לא יבין. גם שכל מה שמתחיליםישר פותח פתח לעוד הלקאה ובוז עצמי.
אבל זה עונש על עונש, מפני שמלבד הסבל נוראי שאת שרויה בו, את גם משאירה את עצמך לבד בו.
את מקיפה את עצמך בחומות של בידוד, מרחיקה מעלייך אנשים, מי שאכפת לו באמת.
מרחיקה מעלייך חום ואמפתיה.

מרחיקה פתח למעט מרוקן, מעט הקלה. מעט סדר.

יקרה..
את יודעת, כשם שהבורא מבקש לפתוח לו פתח זעיר, כפתחו של מחט.. אולי תנסי גם את?
אומרים גם שהרז האמיתי הוא לא גודלו של אותו פתח- אלא הנקיון שלו. הוא צריך להיות אמיתי, נקי. זעיר- אך ממעמקי הלב, מהנשמה. נקי וטהור, ללא חצצים ומחסומים. ואם יש כזה- זעיר ככל שיהיה, ייפתחו לך שערי שמים, יפתח לך קב"ה את בזרועותיו

 

[כמהאפשר]

ותפוז שולח באמצע..

*זרועותיו
אז אני מבקשת.. תנסי לתת לעצמך את המקום לכתוב, ולו מעט.
גם כתיבה ללא מילים היא הרבה, אינני מזלזלת שאת כותבת את ההודעות הנוכחיות.
רק מבקשת שתנסי לקחת את זה צעד אחד קדימה.
לנסות לדבר מעט יותר.
לא להשאר עם הדברים עמוק בתוכך כל כך.
ולו מעט, ולו טיפה.
לא לתת לזה לגמור אותך, לאכול אותך.. לשחרר, קצת.

 

[hory0]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

"כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן"

את כל מה שהרוס ושבור, את כל מה שהרסת ושברת, את מה שנשבר בך ולא את אשמה בו.
מקווה שזו תהיה לך שבת של מנוחה ושקט,
ושתאספי בה כוחות לשבוע החדש.

 

[hory0]

תודה שהגבת..

לא מאמינה כבר שאפשר, לא בטוחה שרוצה שיהיה אפשר..
לא יודעת. רק מתפוצץ לי הראש ואני כל כך מותשת, כי בשארית כוחותיי התקשרתי לפסיכולוגית ולפסיכיאטרית והם מעורבות לטוב ולרע. ושוב העלתי מינון ורק רוצה למות.

 

[someone343]

יקרה שליי

כל כך כואב לקרוא את ההודעות שלך
לראות כמה קשה
ולדעת איך את מרגישה, להבין את זה הכי שאפשר, כי כאילו הוצאת את מילותיי מהפה עכשיו, את מה שלא הצלחתי לבטא..

תני לעצמך לנוח, לאגור כוחות, להרגע, לשוב לעצמך.
מחזיקה אותך מעל פני התהום
לא נותנת לך ליפול
מושיטה יד לעזרתך
אנחנו כאן,
אף פעם לא עוזבים ולא מוותרים עלייך

כי את מקסימה ויקרה כל כך!

תכתבי, נסי לפרוק ולהקל, תמיד כאן להקשיב.

 

[hory0]

יקרה שאת..

לפעמים אנחנו לא יודעים כמה כוח וכמה נחמה מילים כנות יכולות להעניק לזר מהצד השני של המסך..
אני רוצה לפרט לך יותר אך כרגע הכל נחנק בתוכי ולא מצליחה להתבטא כפי שאת ראויה לקבל.

תודה מעומק ליבי שאכפת לך..שאת מחזיקה, שאת לא מוותרת..
זה יקר לליבי כל כך, וברגעים אלו יותר מתמיד.

בפשטות, תודה. ריגשת.

 

[someone343]

את לא חייבת לכתוב..
מתי שתרצי, ואם תצליחי.. תכתבי מה כל כך מכאיב? ומייסר?
תמיד כאן להקשיב
שולחת חיבוק גדול
גם בלי מילים, גם בשתיקה, איתך בכאב

 

[לוטה1]

יקרה! תחזיקי מעמד! לפעמים לדבר קצת לפרוק מה שמרגישים, להיעזר נותן המון המון כח. אפשר לתקן הכל, זה תהליך, הדרך יכולה להיות הכי קשה אך הסוף יהיה טוב. צריך כל יום להציב יעד אחד קטן בדרך לריפוי.. עוד ועוד יעדים קטניחם שבסוף יהפכו להצלחה ענקית טובה ולחיים טובים.
שיהיה לך שבוע מדהים

אשמח לעזור בכל שתרצי

 

[אלומת האור]

כל כך כל כך כל כך

בא לי לחבק אותך ולומר לך מילה טובה, אבל אני לא יודעת מה, ואני בעצמי במיץ של הזבל. חיבוק יעזור?

 

[hory0]

תודה יקרה..

זה המון, ואני יודעת כמה לא פשוט ברגעים שכאלה להעניק..
מעריכה המון, ויותר מכך.

חיבוק בחזרה..

 

[hory0]

מזוהמת כל כך.. (ט)

הייתי אצל הפסיכולוגית.שוב.

אמרתי לה קצת.נדייק, כתבתי לה קצת. מבולבל.לא מסביר. אבל קצת כן. והיא היתה איתי. וישבה לידי קרוב.ונגעה וליטפה. וכל מה שהרגשתי מבפנים זה את כל אותם תחושות של גועל, סלידה ובחילה מעצמי.
ובכלל לא אמרתי כלום. לא עליו.לא על מה שהיה. כלום. רק מה שעכשיו..רק קצת..

מרגישה ערומה ככ.

מרגישה צורך עז לרטש כל חלק שבי. להרוס הכל. לפגוע הכי עמוק שאפשר. שלא יישאר דבר. לקרוע את הלב מתוכי. זה הכי חזק בי.

והיא ביקשה שאשמור על עצמי. שלא אעשה דבר. שהיא תחשוב עלי כל הזמן. ותחכה בערב לשמוע מה שלומי.

ובכיתי. והיא נגעה שם עמוק. והבטחתי. ואני רק צריכה לרטש. להשמיד. להקיא. לא יכולה להכיל את התחושות האלה בתוכי.אבל הבטחתי. והיא בוטחת בי. איכס. נגעלת מעצמי. לא מסוגלת עוד.זה בתוכי וזה מזוהם.וזו אני. צריכב לרטש הכל.להקיא. מוכרחה.מוכרחה.

שמישהו יציל אותי מעצמי. עכשיו!!!!!!!!!! בבקשה..לא מסוגלת..

 

[שישמים אחרים]

זה עצוב

(ומלא בתקווה ושליטה ומחזיר כל כך הרבה דברים שאולי אבדו בדרך) אבל היחידה שיכולה להציל את עצמך מעצמך היא את. את יכולה - וצריכה, כי מגיע לך, כי את אנושית - לקבל עזרה בזה (יש לך מספיק, כרגע?).

אני מאמינה לך שאולי את *רוצה* לעשות לעצמך את כל הדברים הנוראיים האלה שכתבת, את לא *צריכה*. להפך. זאת הפרדה חשובה בעיניי ושווה לך לשים עליה את האצבע. את צריכה להתייחס אלייך בחמלה מינימלית, כלומר, לא רק שלא לעשות את כל הדברים האלה, אלה גם להפסיק להפנות אלייך את כל המילים שבהן את משתמשת (אני קורבן של אלימות מילולית מתמשכת. לא תצליחי לשכנע אותי לעולם שהיא עדיפה או קלה יותר מאלימות פיזית, וכרגע, את אלימה כלפי עצמך. זה נורא ואני מקווה שאת רואה כמה זה נורא כדי שתפסיקי, גם אם בחוסר חשק, עכשיו).

אני גם מאמינה שזה קשה מנשוא אבל שהורי העדינה והנעימה שראיתי לפני שבוע-שבועיים - את - מסוגלת.