הסתיגות מההרגל לתקן שגיאות לזולת../images/Emo22.gif
אני מורה בבית ספר, ואין כמו המורים בלתקן שיבושי לשון אצל התלמידים. אני נמנע מכך מכיוון שאני חושב שזה חסר נימוס ומלמד על חוסר התייחסות של המתקן לדברי הזולת: הוא מתייחס לאופן בו הדברים נאמרים ולא לתוכנם. זכותו של אדם לדבר בשפה דלה, ללבוש חולצה לא מגוהצת או לא להסתרק: זה מפריע אסתטית למאזין, מלמד על זלזולו של הזולת בידיעת הלשון, וכל נסיון לתקן אותו רק ישניא עליו את השפה. זה הכל. אישית, כאחד ממנהלי הפורום, הייתי שמח אם נלמד לאהוב את השפה העברית על כל אוצרותיה בכייף ולא נטריד את הזולת. מעבר לכל זה: אני אישית מקפיד כבר שנים לדבר נכון, אך למרות זאת אני מגלה בכל פעם מחדש טעויות שאני עושה בהיסח הדעת, ולפיכך אני שופט לכף זכות את מי שאינו מצליח לעמוד בקריטריונים שהצבתי לעצמי. נכון, גם לי צום לשמוע את הצרוף ´אני יושן´ או ´שלוש ילדים´, אך מצד שני כמה אנשים יקפידו להתייחס אלי כאל ´מורה לְכַלכּלָה´ (כ´ רפויה!)?.. לפיכך, אסתפק בכך שמי שהנושא קרוב לליבו יכתוב בפורום בעברית יפה וַעֲשירה, ונעשה בכך קצת כבוד לִשפתנו.