כל התורה על רגל אחת

[זושר נגד כפיה]

כל התורה על רגל אחת

כמו לחזק את אימרתו של הילל, מובאת "שבועת-יעקב" מתוך בראשית כ"ח פסוק מ´ עד סוף הפרק: "וידר יעקב נדר לאמר אם ה´ אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה´ לי לאלוהים". לפי שבועה זו, לא מחויב אדם לעבוד את האל, כאשר אינו מרגיש שהאמונה מועילה לו. ז"א אם להיות דתי או להאמין באלוהים לא עושה לך טוב, אז אין חובה להאמין. כמובן שהתורה הופכת שבועה זו מאוחר יותר, ומבהירה כי מקור כל הברכה נמצא בקיום הציוויים, אבל בוודאי שיש מקום להבין משבועתו זו של יעקב, כי התנאי לגבי אמונה הינו שהיא לא תפגע במי שמחזיק בה, וכן לא באחרים.

 

[freeonly]

הבלבול הגדול

אכן גדולה היתה חכמתו של הכותב הספציפי של הקטע האמור. הוא ידע לעודד את קוראיו "לעבוד" את אותו "אל" שברא בסיפורו, ואף ישע לקשר עידוד זה בהבטחה מרומזת לשכר ועונש - צירוף שדי "עבד" בעולם העתיק אליו כוונו דברים אלה, וגם בקרב מיגזרים מסוימים בעולם של ימינו.

 

[אוהד1]

מה עניין הלל הזקן ליעקב הזקן?

קראתי את הציטטה שהבאת שלוש פעמים, ולא הבנתי ממכתבך חמישה דברים: 1. היכן בשבועה זו נאמר או נרמז, ש"לא מחויב אדם לעבוד את האל", כמילותיך? 2. מה קשר בין שבועה זו של יעקב לאימרתו של הלל הזקן? 3. היכן מצאת באותה שבועה ש"התנאי לגבי אמונה הינו שהיא לא תפגע במי שמחזיק בה וכן לא באחרים"? 4. האם גם המאמינים הדתיים באלוהים ד"ר גולדשטיין ויגאל עמיר סבורים כמוך על בסיס אותה שבועה? 5.כיצד, על בסיס טענתך, תסבירי את העובדה, שציבור עצום של יהודים שאינם מאמינים, נפגעים השכם והערב מידי יהודים דתיים בשל אמונתם הדתית?

 

[זרש סוכן החרש]

תשובתו של חילוני מיואש

1. השבועה מבוססת על התניה פשוטה, אם-אז. היא מתחילה במילים אם ה´ אלוהים עמדי ושמרני בדרך, ומסתיימת במילים ושבתי לבית אבי בשלום והיה ה´ לי לאלוהים. מהתניה זו מסתבר כי אם ה´ לא עמו, ולא שמר אותו בדרך, אז יעקב לא ישוב לבית אביו בשלום, וה´ לא היה לו לאלוהים. כמובן שניתן לפרש לחומרה, ולאמר שלא ישוב לבית אביו כי כבר אינו חי, אבל יש אפשרות, שמדובר במידת האמונה שרוכש יעקב לדרך שהוא עומד בפניה, ובפרק העוקב, מסופר על הגעתו לחרן, ולבית לבן הארמי, על כל הסיפור שכרוך בכך. 2. הקשר הוא בעובדה שגם שבועה פשוטה יכולה ללמד על מהותה של אמונה, כמו שהילל תימצת את תפיסתו את התורה באימרה פשוטה, כביכול על רגל אחת. 3. משבועתו של יעקב אנו למדים, כי ליעקב יש אינטרס בבואו להתחייב לאלוהים. האינטרס הוא אם יהיה טוב, אז אאמין, ואם לא יהיה טוב, - אני משוחרר מהמחויבות להאמין, ולעבוד את אלוהים. מכאן שהאמונה אינה גמול כי אם חובה, אבל כחלק אינטגרלי ממנה, ישנה ההתבססות על החיובי. ז"א שמטרתה להמשיך ולקיים את המזל הטוב, אבל הכוונה היא שהמזל לא בא מזכות מובנת מאליה כי אם מאלוהים. יש גם אפשרות שיעקב האמין בעיקר בכוח עצמו ולכן אמר דברים אלו כדי לחזק עצמו. 4. אני לא מזדהה עם ברוך גולדשטיין המנוח, וגם לא עם יגאל עמיר, ומה שעשו לדעתי לא נבע מאמונה בבורא, אלא במגמה מחד לפגוע באויב (העממים, הערבים, המוסלמים הפלסטינים, המרצחים) ומאידך להטות את הכף של הפוליטיקה,(לא ללא הצלחה, כאמור). 5. במידה שיעלה על הדעת, הדתיים הם פרקטיים, מציאותיים, פרגמטיים, ועמידים. האמונה באלוהים לא נוגדת מבחינתם את השרדות המצליח, והחזק. יותר מכך אמונתם היא שהמקור האמיתי של אברהם יצחק ויעקב צריך לנצח לדור ודור, וכל השאר משניים למקור זה, למעט גמילות חסדים. בספר הזוהר יש אפילו פיתוח של תפיסה המטיפה לכך, שימין הוא יצר הטוב והחסד, ושמאל יצר הרע והדין. ובמידה מסוימת אפשר לאמר כי זו צורה של דוגמטיזם גזעני. 6. הפוליטיקה והחברה בישראל, מהווים הוכחה לתפיסות אלה.

 

[זרש סוכן החרש]

דוגמטיות, מלשון דאגה, דוגמה או

מלשון התכלבות?

 

[זרש סוכן החרש]

ספר הזוהר - אכזריות לשמה

ספר הזוהר נכתב כאנטיתזה מובהקת לעליית שתי הדתות הנצרות והאיסלאם. הוא נכתב במאה הארבע עשרה והינו גילום של תפיסות ימי ביניימיות רבות. הוא מבוסס על כתבים בארמית המיוחסים לשמעון בר יוחאי מהמאה הראשונה לספה"נ. המגמה שבו הינה להסביר את המניעים והכוחות החבויים בתוך התורה, כדי להפוך את התורה לכלי נשק רוחני לגבי המציאות. יש בו דיכוטומיה ברורה בין ימין-טוב לשמאל-רע, בין הכוחות האלוקיים לבין הכוחות השטניים, בין דמויות טובות לדמויות רבות, והבחנות של האופי האנושי לפי תורות שונות, כגון: תורת תווי הפנים, תורת הצבעים, תורת האברים הפנימיים והחיצוניים של הגוף, תורת תכונות האופי, תורת כוחות הטבע, ותורת המינים(זיכרי וניקבי). תורות אלו שהיו מקובלות בימי הביניים והבערות, הפכו לבסיס לספר שהינו באופיו מבוסס על אמונות תפלות וכן על התיחסות פוגעת במי שאינו מצדד באותן תפיסות. התפיסה של הזוהר, בסיכומו של עניין, אינה תפיסה אנושית, כי אם תפיסה על-אנושית מתוקף של אמונה באלוהים המעניקה את המתנות של הטוב, היופי, וההצלחה רק ליחידי סגולה. עד היום מקווה האר"י הקדוש הוא מקווה לטוהר בכל המובנים, גם במובן טוהר הגזע.

 

[giingiit]

טעות לעולם חוזרת

ספר הזהר חובר על ידי רשב"י ונכתב על ידי תלמידיו בהכתבתו בים פטירתו במאה השניה לספירה. ספר הזהר מחולק לארבעה ספרים הנקראים פרד"ס - פשט, רמז, דרש וסוד. מי שאינו מבין אפילו את החלק שנקרא "פשט" בתושב"ע, לא שייך שיכתוב ביקורת על השאר. הביקורת הכתובה במאמרך הקצר הינה גיבוב של אמונות תפלות לגבי הספר וכלל אינה תואמת את מהות הספר. בברכה תמנה