"כל המשנה- ידו על התחתונה" (ב"מ ו)

[אבזץ]

../images/Emo45.gif

ודפקא מתאים לך לצבוע לכתום

 

[האיש והמסכה]

טוב

לא דיברנו עליך, אז שחבר שלך יתלבש כמו איש הייטק....

 

[עובבי]

לא הבנתי...(סורי)

אתה כותב 'די עם ההתחכמות -יש לפנינו ילד ועלינו לבחון את טובתו-לא מדובר במשמורת אלא רחוק רחוק רחוק מזה'...? אז על מה מדובר? על משהו סודי אחר? האם מדובר על דבר שקשור לבטחון הציבור? האם ישנה סכנה שהרשויות לא מודיעות לנו עליה?

אני מנסה להבין,קורא שוב ושוב מה כתבת ולמעט העובדה שכנראה כמה אנשים התייחסו בתגובתם אליך באופן אישי דבר שנורא הרגיז אותך (ובצדק), אני לא מצליח להבין האם לדעתך על מערכת המשפט לאמץ שיקולים אחרים בבואם להחליט מי צריך לאמץ? ואם כן מה הם? מה דעתך בנידון-האם גבשת מערכת שיקולים אחרת שבהם טובת הילד נמדדת בצורה אחרת? או שטובת הילד הוא לא השיקול המכריע? כל אלו ועוד הינם נושאים שהייתי שמח מאוד אם היית מפרט בהם את דעתך כדי להשכיל. ושוב,הדעה הקדומה שלי אומרת שמערכת המשפט במקרים כאלו מבצעת הכרעות קשות מנשוא שתמיד יגררו ביקורת וצד נפגע- כמו למשל המון גברים שטוענים שהמערכת מעדיפה נשים בצורה בלתי סבירה-כמו למשל הביקורת שלך, אבל בסופו של דבר צריך להכריע לפי שיקולים אוביקטיביים-ואני מאמין שהם קיימים בדרך כלל. אם לא-אפשר לסגור את הבסטה, רץ להוציא את הדרכון הבריטי מהנפתלין.

 

[בנילה 1]

נכון, אבל ננסה להבין..../images/Emo127.gif

כשכתבתי את תגובתי הקודמת הייתי במיטה, מתוך שינה קראתי רק את ההודעה הראשונה, השניה נסתרה ממני, הייתי מסלולרי.. כשקראתי את ההודעה השניה נתבצבץ מתוכה הקשר הרגשי הנורא שהתחבר אליו הכותב כמעט בכל מילה. אליזד, אני עדיין לא מכיר את מה שאתה עובר, אבל בצד השני אני מכיר.. חוזרים בתשובה הנתקלים במערכת אטומה, המתקשה לחבוק בזרועותיה את בניהם של החוזרים.. אבל יש להם סיבה, הם קוראים לה "אנו עובדים עם ערך ומוכרחים להיות משוכנעים שהילד הנכנס לכיתת הלימודים לא ישפיע משהו מחוץ לערך הזה, כמוהו קיבל אולי בבית סבו וסבתו וכו'". לא ניכנס להין צדק ולאין צדק שבזה, אלא לנקודה הנסתרת.. הבאת ילד לעולם! למה? האם רק כדי להראות לכל העולם, הנה, דפקתי אתכם? מה היית רוצה שהילד הזה יהיה, ילד מאושר, יציב נפשית, או חלילה וחס מאוכזב, מושפע מסביבה וחוסר יציבות? אדם מטבעו רוצה להעניק, לתת, הוא אוהב את הילד שלו כי הוא חלק ממנו. הוא רוצה אותו איתו כי הוא זה שהביא אותו לעולם. הוא רוצה שלילד הזה יהיה טוב ושיצעד בדרכו. ניסיתי פעם לחשוב, האם המעשים שלנו דומים לשאיפות הללו? הגעתי למסקנה שלא תמיד! אבא חסר בסיס מנסה לאתר את בנו שנלקח ממנו ע"י מוסדות הרווחה. למה, הוא חושב שכך יהיה טוב לילד? הרי הוא לא יכול להעניק לו ואולי הוא כן יכול לפגוע בו ע"י שיגרום לו לפיצול בהשתייכות? אבל האבא רוצה את טובתו האישית, להכיר את הבן ושהבן יכיר אותו, את מי שהביא אותו לעולם (אגב, במקרים רבים זה גם טובת הילד). אבל אתה חסר יציבות, אתה עלול לקרוע את הילד מעולם טוב, נוח לעולם אכזרי ואני מתכוון מבחינה רגשית.. מול זה מתמודדים ברשויות הרווחה. לא, לא מול השינויים שלך, אלא מול חוסר היציבות שלך. הם רוצים לקרוע את המחסור הרגשי שלך בשעת משבר ולהניח את חוק התבונה האנושי מול פניו של ילדך, כי במקרה זה אתה לא הפונקציה בדבר.. אליזד, העלית את הקושי בפני היוצאים, העלית את הקושי בפני כל מי שמשנה ממהלך חייו (אגב, אני חושבשעשית זאת בצורה יפה, מרגישים את החיבור למילים) אבל יותר מכל העלית בפנינו (כל מי שקורא) את הנקודה הגדולה מכל "הצורך לשליטה עצמית", כזו שתסיע בעדנו לשמור על רכושנו הפרטי.. כזו שתסיע לנו לשמור על עצמנו, שתפעיל את חושי היציבות שלנו ואיתה נוכל להתמודד באורך חיינו מול עצמנו ומול כל הגלים המאימים לשבור אותנו..

 

[אליIPOD]

בכאלה מקרים לא עדיף בלי ילדים???

 

[נמאס להתבחשש]

מה זו השטות הזו שניפקת?

מה אתה רוצה? שהוא יעשה מעשה מאגדה גבלס?

 

[rigoletto111]

וירצח את ארלוזורוב? ../images/Emo8.gif

 

[משייט]

מי משנה הגבר או האשה?

אכן תיאור מאד קשה שגורם להקשייה נוספת אצל אלו המתלבטים אך האם המצב הוא תואם בין גברים לנשים ? כשהאמא יוצאת לשלאה זה די מובן שתתקל בקשיים בהשגת המשמורת אך כשהאב יוצא לשאלה מדוע יש למנוע ממנו את ראיית הילדים ? למישהו יש פתרון ?

 

[בנילה 1]

נכון בדרך כלל..

אצל הנשים הסיפור מעט יותר קשה. אבל גם אצל הגברים זה די קורה והרבה. אני מכיר באופן אישי סיפור של אבא שחזר בשאלה, האם התגרשה ממנו והילדים נשארו אצלה (לא בדיוק, כי הם נאלצו לעבור אח"כ למשפחות אומנה בגלל הבעל החדש..). כשהבן הגדול נהיה בן 18 אני עזרתי לו למצוא את אביו והיום הקשר ביניהם טוב מאוד ומועיל.. אבל את הנזק הפסיכולוגי של השנים בהם התגלגל בין משפחות האומנה איני יודע האם יש אי מי שיוכל לתקן והעידו ע"כ כל הפסיכולוגים והמומחים אצלם עבר.. (שיניתי מעט מן הפרטים בכדי שלא יגלו בטעות את זהות המדובר, אבל הסיפור הוא נכון) אבל בדרך כלל שאשמת הגירושין נופלת על האב הקשר בינו לילדים יהיה מזיק וכדאי לבדוק כל מקרה לגופו

 

[אחת שמצאה]

אין לי מילים.

רק דמעות. בוכה איתך.

 

[אנדרנליסט]

אוף, הלוואי והיה לי זמן לקרוא את זה

 

[uri80]

תפנה זמן. ראוי.

 

[urmey]

אויש אתה מפחיד אותי כל כך.

למה אי אפשר למצוא את שביל הזהב? הרי ברור שהבן שלך יישאר עם חור פעור בלב אם ייקחו לו אותך (ולכל ילד לכל הורה באשר הוא "נעלם"). ופה יש אבא אוהב ומסור שרוצה!!! להיות עם בנו. שמעניק בדרכו שלו, המיוחדת. מי קבע מה היא הדרך הנכונה להעניק??? למי המונופול??? נכון שאצלינו, ה"משפחות החצויות" יש משהו מבלבל כשכל צד מייצג עמדה שונה. אבל החיים הם לא שחור ולבן! והבועה עבור בנך כבר מזמן התפוצצה. אז מה ייצא פה? מה נגרם פה?? שהבן שלך יישאר עם החסך הזה באבא שהרי אין תחליף לאבא אוהב ביולוגי, שימשיך מכאן בתהיות "מה היה אילו"? ואולי בעצמו ירצה לצאת מהעולם החרדי בגלל הרצון להיות עם אבא או שמא יהפוך חרד כל כך (תרתי משמע) כדי לחשוש משינוי כי רואה בכמה ייסורים שינויים נקנים? אוף, העצבת אותי על הבוקר יקירי. אל תתייאש. בשבילו ובשבילך. בבקשה.

 

[בנילה 1]

תרשו לי קצת..

א. בפתח הדברים הוזכר ר` שמואל אויערבך, האיש נכבד מאוד מבחינה תורנית, אולם בבני אדם לא ידעתי מהיכן יבין ולמיטב הבנתי הוא לא מבין. ב. 1. עובדה; רשויות הרווחה מפנות לארגון הלל נערים שעברו את גיל 18, אני אישית יודע על מקרים כאלו באשדוד ובת``א. 2. היחס של רשויות הרוחה הוא די נכון, לפעמים הם טועים ככל בני האדם. ילד זקוק זקוק למשפחה יציבה ולהרגשת דשיכות אליה. אני מכיר בחור, כיום הוא בגיל 17, בשלב מוקדם יותר ביקש לעזוב את בית הוריו ונענה. בבית החדש הוא מצא הרבה תענוגות, אולם לא אהבה וזה חסר לו. אני אישית נסעתי פעם לבקרו במקום לימודיו, הבאתי איתי שקית ממתקים, איני יכול לתאר את התרגשותו שאף חזרה ע``ע בכל שיחת טלפון איתו, זה חסר לו והדברים מדברים בעד עצמם. בחור נוסף נאלץ להיפרד ממשפחתו (לאחר היפרדות ההורים וחתונת האם אם ..) הוא נשלח אחר כבוד למשפחות אומנה, למותר לציין את הסבל שעבר. לעומת זאת ישנו אדם שמתחנן אלי שאפעיל קשרים למען יועילו הפקידים במשרד הרווחה לאפשר לו לדעת מי היא ביתו. אני כשלעצמי מוכן לעזור לו ולה ולדאוג שלא תהיה היכרות ביניהם. סיפור כואב? הוא יהיה כואב יותר אם יכירו! המבט הבסיסי אומר שמקומו הטבעי של הילד הינו בבית הוריו הטבעיים, שם יהנה ויתפתח נכון יותר מכל מקום אחר. בנסיבות מיוחדות יש להעביר את הילד למשפחות אומנה או אימוץ כהבנת החוק (בד``כ עדיף אימוץ) ובהחלט ראוי ונכון הדבר למצא משפחות כאלו לפי יציבותם האישית (והרגשית). ג. יש בעסקונה של דגל התורה אנשים מצוינים, אבל לא חסרים שם מושחתים, בואו ולא נכליל, נלמד כל מקרה לגופו. ‏ לילה טוב חבריה, תהנו מהחיים, אל תעשו שטויות. גם מחוץ לבית לא קל.. מי שצריך שישמור ע``ע.. ואין כאן המקום להאריך עוד. בהצלחה

 

[azaria]

גם המשנה לכיוון השני?

כל הסיבות שציינת הן בעצם לא בגלל כיוון השינוי אלא בגלל עצם קיומו של שינוי כלשהו. מן ההגיון אם כן שנמצא את אותה תופעה לגבי חוזרים בתשובה. מעניין האם זה אכן כך. (אני לא ציני ולא מקנטר. באמת לא יודע.)

 

[miss mcmillan]

מעולם לא נתקלתי במקרה הפוך

ויצא לי פה ושם, בתקופה שעוד הייתי מתנדבת, לראות בתים של בעלי תשובה שפקידות סעד ממוצעות היו גומרות רק מלחשוב על המצב שם. אבל זו רק אני.

 

[בנילה 1]

ואני אומר לך..

בוודאות שזה קיים. אני יודע זאת משירותי הרווחה.. אגב, בעיר חרדית כמו ביתר עילית יש אדם שאחראי על העניין הזה ובעלי תשובה צריכים כמעט לקפוץ לשמיים כדי שיקבלו אותם למוסדות. היום כבר לא מוכרים שם דירה למי שלא מביא אישור מראש ע"כ.

 

[נמאס להתבחשש]

מה הפאקינג קשר???

מה הקשר בין זה שאדם צריך לעבור אינסוף השפלות ואכזבות כדי לראות את ילדיו לבין זה ש (אוי אוי אוי) לא מקבלים את ילדיהם של החוזרים בתשובה למוסדות חינוך 'אליטסטים' או פרויקטי דיור מחורבנים??? אולי המילה 'מוסדות' בלבלה אותך. נכון מוסדות הרווחה ומוסדות חינוך מתעטרים באותה מילה ראשונה. אך השוני במשמעותם גדול. תברר.

 

[בנילה 1]

הבאתי דוגמה גלויה..

ליחס של אנשי רווחה כלפי שינויים ומעברים בין זהויות החיים אצל ההורים. אבל אם תראי בשאר ההודעות התייחסתי לנקודות הבעיתיות יותר בעצמם. ובררתי, הסיבות הם אותם חששנויות.. ואני לא חושב שילד שעובר קטעים רגשיים ובבית אינו זוכה לגיבוי אמיתי לא נפגע ולכן הוא זקוק למצא את עצמו מחוץ לבית הוריו הדברים הללו הם חלק משקלול הנתונים שעושים אנשי הרווחה כשדנים בבעיה לפני שנוצרה.. והרבה יותר קל לדון בכל מקרה לגופו

 

[נמאס להתבחשש]

אתה ממש מעצבן אותי

אבל אני אסביר לך לאט לאט ואולי תבין. האנשים שלא מקבלים את הילדים למוסדות חינוך הם לא אנשי רווחה. הם המנהלים (חסרי ההשכלה הרלוונטית בדרך כלל) השיקול שלהם הוא לא שהילד עבר שינויים רגשיים וכו' אלא שיקול מכוער הרבה יותר. פחד שהוא 'יקלקל' את הילדים האחרים אם יאמר בטעות את המילה המפורשת (טלוויזיה, עבאס סואן או ריטה) והם יצאו חלילה לתרבות רעה. אני חושבת שהנזק בניתוק קשר עם אחד ההורים גדול עשרת מונים אם עיני הילד הטהורות ישזפו את שיער אימו או את פדחתו הגלויה של אביו. וחוצמזה הנימה הדידקטית שלך. וה"בואו נתאחד כולנו מול רוחות הסער המאיימות לשבר את גוונו המיוסר, והבה נקווה לעולם טוב ובטוח ופורח וזורח" ממש נמאסה. עליי