ושוב אתה שוגה...
לא אמרתי שכתישת החיזבאללה לא היתה לטובה. אמרתי שלא היתה ולא נבראה כתישה כזאת מעולם. ובטח שאתה לא יכול לקרוא לזה "עובדה". מדיניות קדימה גם לא היתה מדיניות ימין. המלחמה אליה היא יצאה הגיעה בתזמון נהדר עבור אולמרט שרצה להסיט את השיח הציבורי מפרשיות השחיתות האיומות שלו וללכד את העם מאחוריו. היעדים שהוא קבע למבצע לא היו ברי השגה, לא היו מוחשיים, ושקוף לחלוטין שנועדו לייצר כותרות ותו לא. ממשלת ימין אמיתית, שתנהג במדיניות ימנית אמיתית, לא תוביל אותנו למלחמות סרק שכאלה. ממשלת ימין אמיתית (וגם ממשלת שמאל מתון אמיתית) נוטה להבין יותר את הצורך שבמלחמות ולא תצא למלחמות חסרות תוחלת. אני לא רואה כל נימוק בדבריך שמוכיח את הטענה שמדיניות השמאל היא הנכונה. אני יכול לשלוח אותך לספרי ההיסטוריה של השנים האחרונות. בכל פעם שבאנו לוויתורים מהסוג שהשמאל רוצה להוביל מול הפלסטינים, הם סחטו מה שיכלו בתור הסכמי ביניים, וכשהבינו שאנחנו דורשים מעט יותר התחייבות, פוצצו הכל ויצאו לגל של פיגועי טרור. האנשים המתונים במדינה משני צידי הקשת הפוליטית, מסכימים היום שאוסלו היה טעות אסטרטגית. ואני מדבר כאן לצורך העניין על מדיניות שמאל, ללא קשר לתיוג המפלגה שהובילה אותה. את סוגיית השלום, שהימין רוצה בו לפחות כמוך, יש לבחון בכלים לוגיים, ולא בכלי הרגש. מדובר במשא ומתן ובהגעה להבנה הדדית. אנחנו נותנים להם שלום והם בתמורה נותנים לנו שלום, ולא אנחנו נותנים להם שטחים והם בתמורה נותנים לנו שלום. שלום כזה הוא לא שלום מאוזן ובר קיימא. לא מדובר בשטחים שהיו בריבונות בלתי מעורערת של הצד השני במשך עשרות שנים ואותם כבשנו לשנים מספר והחזרנו בהסכם. מדובר בשטחים שהם שלנו, נקודה. כנ"ל לגבי פינוי יישובים. איך זה שכשאנחנו מפנים התנחלויות, זה פינוי יישובים, וכשמדברים על פינוי יישובים גם בצד שלהם, זה פתאום נהיה טרנספר? אם הם רוצים לקבל מאיתנו שטחים מסוימים (הפלסטינים) אז אני מבין את זה. ניתן להעניק להם בנוסף לעזה שטח מסוים ביו"ש, אך אפילו לא 50% משטחי הגדה המערבית. יש להעניק להם את שטחים שגם ככה מיושבים בצפיפות על ידיהם וממש כמו שנפנה משם את אזרחנו, לפנות לשם את אזרחיהם שגרים על השטח שיישאר בידינו ומגדירים עצמם כבני עמם ולא כבני עמנו. במקרה של הסורים, אין מה לעשות, הגולן הוא נכס אסטרטגי חשוב מאין כמוהו. וויתור עליו יהיה טמטום גמור. ועדיין לא התייחסתי בנוגע לפסטינים לעובדה שאין לך כיום עם מי לעשות שם שלום בר קיימא. אין להם הנהגה אחת חזקה ומלכדת ואין להם עם ממושמע שהולך אחריה. ההנהגות שיש להם כיום הן של ארגוני טרור ששמים בראש מעייניהם את רצח כל תושבי ישראל היהודים. ההסתה במערכת החינוך שלהם, להערכתי, ולדאבוני, לא תאפשר שלום בר קיימא ב20-30 השנים הקרובות. ניתן יהיה לפעול לכיוון השלום הזה, אך לא להשיגו עדיין. בכל מקרה, לפי המצב כיום בשטח, גם לא ניתן יהיה לפעול לכיוון הזה. פעולה שכזאת טרם זמנה, רק תרחיק את אותו שלום שכולנו רוצים ולא יעזור בית דין. ובנוגע לנקודה השניה שלך, כאן אתה שוב נתפס לסטיגמות תקשורתיות וספינים. ממשלת שרון לא היתה ממשלת ימין. הימין בחר בו ובמפלגה בעלת תיוג ימני, אך הפעולות של מפלגתו ובמיוחד שלו כאינדיבידואל היו שמאלניות מובהקות מהרגע שנבחר. לראיה, הוא ראה שהוא לא מצליח להעביר את ההתנתקות שלו במרכז המפלגה, היה צריך לפטר שרים ולשנות את הרכב הממשלה כדי להעביר את התוכנית שם, וראה שמתפקדי המפלגה שלו לא תומכים באג'נדה לפיה פעל בפועל. לכן החליט שרון להקים את מפלגת קדימה. זה לא היה שום ניסיון ליצור פוליטיקה נקייה, אלא ניסיון להסיט את הציבור שמאלה באמתלה של פוליטיקה כזאת. למעשה מושחתי הליכוד הכבדים ביותר ערקו לקדימה ו"ניקו" את הליכוד בכך. אותה ממשלה ששתקה אל מול הקסאמים ועשתה מעשה אווילי של נסיגה משטח ללא כל משא ומתן, היתה ממשלת שמאל, ולא משנה אם הם היו רצים אפילו תחת הכותרת של האיחוד הלאומי. אני שופט שמאל וימין לפי השטח, לא לפי הכותרות. למעשה, בכל שנות קיומי המודע, לא היתה בישראל ממשלת ימין אמיתית. ממשלת ביבי הקצרה של אז, היתה ממשלה אימפוטנטית שבגדה באג'נדה שהביאה אותה לכס השלטון, לפניה היתה ממשלת רבין. את שמיר אני לא ממש זוכר כי הייתי זאטוט. ברק היה שמאל מובהק וניהל את המדינה בצורה כושלת אפילו יותר מביבי, וזאת אחרי שחשבנו שביבי הוא תחתית המדרגה. ולראיה, שרון נבחר אחריו ברוב עצום, על פי אג'נדה ימנית. מהיום הראשון שרון בגד באג'נדה שלו וצחק על הדמוקרטיה הישראלית בכל הנוגע לאופן בו הועברה והתנהלה תוכנית ההתנתקות. הוא היה שמאל מתון מצד אחד, ועוף פוליטי מוזר מהצד השני. אולמרט שבא אחריו הוכיח לנו שעזבו את ברק, ביבי, או שרון, תמיד אפשר להיות יותר גרועים. הוא היה צחוף מספיק כדי להיבחר על פי קמפיין של פוליטיקה נקייה, רק בגלל שהמושחתים משתי המפלגות הגדולות התאגדו ושינו את שם המפלגה. והממשלה שלו היתה ממשלת שמאל, למרות המלחמה חסרת האחריות בצפון. והלגיטימציה לא קשורה לשמאל או ימין. היא קשורה לעובדה שאנחנו צודקים כאן, ואם משרד החוץ היה עושה את העבודה האמיתית שלו, היינו מקבלים לגיטימציה הרבה יותר רחבה. הבעיה היא שמשרד החוץ היה עסוק מדי בהעברת סטיגמות קיצוניות ושקריות על הימין המתון בארץ, כדי שכשזה ייבחר, הוא ייתקל בלחץ בינ"ל עצום לפעול באופן שמאלני יותר, וירד מכס השלטון מהר מאוד. ממשלת ימין אינה ממשלת פאשיזם. ממשלת ימין אינה ממשלה מיליטנטית. ממשלת ימין היא ממשלה שמנסה לפתור את אותן בעיות בגישה טיפה שונה. אם השמאל נכשל כאן פעם אחר פעם, מע רע בלתת צ'אנס לממשלה כזאת פעם אחת? *אגב, אינני סבור שהממשלה שתקום כאן, אם תקום בתור ימין צרה, תהיה אותה ממשלת ימין עליה אני מדבר. אני מתכוון לממשלת ימין שהיא חזקה יותר ופחות נתונה לסחטנות חרדית, ושיהיה לה חופש פעולה רחב יותר. ממשלה כזאת תוכל להוכיח לציבור מה הדרך העדיפה.