כל היום הוא איננו
בבוקר מוקדם, לפני העבודה- הוא איננו, יום הולדת בלעדיו ויום שישי בלעדיו, כבר הפסקתי לספור תאריכים אם שואלים "מתי?" אני אומרת, לא מזמן. כי ככה זה מרגיש- לא מזמן. לא מזמן הייתה לי משפחה שלמה, גרתי בחו"ל וידעתי שהם בארץ מחכים שאשוב. אנשים מאחלים רק אושר וטוב, אני יודעת ששום אושר לא יהיה שלם יותר. יהיו ימים שמחים- אין לי ספק, אבל בפנים אני יודעת שהשמחה מהולה בעצב, שהחיים המשיכו- בלעדיו העולם משתנה בקצב, הקיבוץ משתנה, והוא לא פה להסביר לי ולבהר את העניינים. להוסיף קצת צחוק וציניות לבלאגן אני כועסת לפעמים, על כל מי שהמשיך. על הקיבוץ שמצא בעלי תפקידים חדשים לאלף המשימות שהוא ניהל אני עובדת בגן הילדים, בהפסקת צהריים המטפלות מדברות על הורים, על אבות אני משתתפת בשיחה, המילה "אבא" לא מצליחה לצאת לי מהפה. אני כל כך משתדלת לא לחשוב עליו, לא לתת לכאב לפרוץ החוצה אני עובדת קשה לחסום כל מחשבה שעלולה להפיל את השגרה שבנינו פה מאז שהוא נפטר. הכל קרה כל כך פתאום, רק עכשיו אני מבינה ונדמה שאין זמן להתאבל עליו. כבר אי אפשר להישבר עכשיו, צריך להמשיך הוא חסר כל כך, כל היום.
בבוקר מוקדם, לפני העבודה- הוא איננו, יום הולדת בלעדיו ויום שישי בלעדיו, כבר הפסקתי לספור תאריכים אם שואלים "מתי?" אני אומרת, לא מזמן. כי ככה זה מרגיש- לא מזמן. לא מזמן הייתה לי משפחה שלמה, גרתי בחו"ל וידעתי שהם בארץ מחכים שאשוב. אנשים מאחלים רק אושר וטוב, אני יודעת ששום אושר לא יהיה שלם יותר. יהיו ימים שמחים- אין לי ספק, אבל בפנים אני יודעת שהשמחה מהולה בעצב, שהחיים המשיכו- בלעדיו העולם משתנה בקצב, הקיבוץ משתנה, והוא לא פה להסביר לי ולבהר את העניינים. להוסיף קצת צחוק וציניות לבלאגן אני כועסת לפעמים, על כל מי שהמשיך. על הקיבוץ שמצא בעלי תפקידים חדשים לאלף המשימות שהוא ניהל אני עובדת בגן הילדים, בהפסקת צהריים המטפלות מדברות על הורים, על אבות אני משתתפת בשיחה, המילה "אבא" לא מצליחה לצאת לי מהפה. אני כל כך משתדלת לא לחשוב עליו, לא לתת לכאב לפרוץ החוצה אני עובדת קשה לחסום כל מחשבה שעלולה להפיל את השגרה שבנינו פה מאז שהוא נפטר. הכל קרה כל כך פתאום, רק עכשיו אני מבינה ונדמה שאין זמן להתאבל עליו. כבר אי אפשר להישבר עכשיו, צריך להמשיך הוא חסר כל כך, כל היום.
