כל החיים לפניו

[איל987]

כל החיים לפניו

ספר שקראתי לפני כמה שנים בהודו, (אחד הטובים שיצאו אי פעם ) כתב אמיל אז'אר (רומן גארי) ספר מדהים שמתרחש בצרפת ברובע של הערבים הזונות (והיהודים כמובן) עוד אחד טוב, של אלבר קאמי "הזר" שיהיה לכם בכיף

 

[Rivendell]

ואם כבר רומן גארי

אז תקרא גם את "עפיפונים" הנהדר, ואת "חרדתו של המלך סלומון". מה שתמיד מדהים אותי זה איך אף אחד לא עלה עליו. הכתיבה שלו, הדמויות והביטויים כ"כ דומים בכל הספרים - גם כשכתב תחת שמו וגם כשכתב תחת שם העט שלו (אז'אר). הרי מי עוד כותב "חלמה על עצמה"? (לילה, "עפיפונים, גארי, ושכחתי-את-שמה, "חרדתו של המלך סלומון", אז'אר). ויש עוד כמה דוגמאות. אפילו גארי בעצמו מראה דמיון אדיר ובולט לעין במאמר "חייו ומותו של אמיל אז'אר", שאפשר למצוא בסוף המהדורה החדשה של "עפיפונים".

 

[shmuel149]

רומין גארי זה שמו של המחבר ומומלץ

לקרוא משלו את כלב לבן ספרו הראשון חינוך אירופאי וכן הספר שפירסם אותו הבטחה עם שחר שזה למעשה קורות חייו של גארי

 

[holdenkolfild]

המלתחה הגדולה

המלתחה הגדולה-רומן גארי, הנאה רצופה הספר הכי יפה שלו בעיניי.

 

[rannot]

גם

גם אחד האהובים עליי. אך אין מה לעשות ליבי נתון לעפיפונים.

 

[יעל בוגין]

אצל רומן גארי אהבתי במיוחד

את ההבטחה עם שחר: סיפור מרגש, בנוי בצורה מרתקת, מערכת יחסים מורכבת בין בן לאימו. הרקע של מלחמת העולם, והקטעים הכמעט הזויים שם, הקסים אותי. נתתי אותו במתנה פעם למישהי שרצתה "משהו שחייבים לקרוא" והיא נהנתה ממנו. וגם, כמובן את עפיפונים. היתה תקופה שזה היה ספר קריאה חובה במסגרת שעורי ספרות, בבית הספר בו לומדים ילדי. קל יותר לקריאה מהבטחה עם שחר, אבל גם הוא כתוב מצוין, מרתק, ומלא בקטעים עם נקודת המבט האירונית של גארי על החיים.

 

[roni64]

וספר שונה

"ליידי ל'". כתוב בסגנון שונה מן הרגיל אצל גארי, קליל יותר ופחות ציני, אבל לא פחות שובה לב. לבני 50 - ספר מדכא במיוחד: "עצור, כאן פג תוקף כרטיסך". וכנראה כמו הרוב, גם עלי "עפיפונים" אהוב במיוחד.

 

[Rivendell]

אכן, גם אצלי "עפיפונים" הוא המלך..

אולי בגלל ההקדשה הנהדרת שכתבו לי בתוכו... (קיבלתי אותו ליומולדת מאחד האנשים היחידים שאני מוכנה שיקנו לי ספרים)

אין כמו ספר עם הקדשה מוצלחת.

 

[s i l v a]

גם אותי...

ריגש הספר, בו מתואר עולם עצוב כ"מלתחה גדולה ואדישה, עם כל בגדיה היפים,ובתוכה אין איש שיושיט לך יד". אהבתי נתונה גם לאדון סלומון- היתה לו זכוכית מגדלת בעין אחת וידידות בשניה...