כל הזמן חושבת עליכן
התקופה האחרונה קשה לי במיוחד. מלבד הקושי האובייקטיבי של מבחן כל שבוע, ילד שמתנגד לכל דבר, ילדה שהחלה את גיל שנתיים המאתגר, יש קושי רגשי. חושבת עליכן, על עצמי, הרבה לאחרונה. יצא כך שכל הנושאים שאני לומדת בשבועות האחרונים נוגעים לחוויות של אהובות שלי מכאן ולחוויותי שלי - מאמבריולוגיה וטרטולוגיה, דרך גנטיקה, דרך תרופות שונות, כמו למשל קלקסן, כמו שיטות הזרקה, כמו התאוששות מניתוח, כמו התמודדות עם אבל ואובדן, כמו התמודדות עם פוסט-טראומה. ואני, שיודעת תמיד הכל, ושמחה על כך, לא רוצה לדעת את כל הדברים האלה מנסיון אישי או של נשים שיקרות לי כל כך. זה לא שלא חשבתי שזה יגיע, ברור שאם בוחרים בתחום כזה זה יבוא. אבל הכל בא פתאום וביחד, וזה קצת יותר מדי. לכי תסבירי למה אני דומעת כשמדברים על תופעות לוואי של חומרי הרדמה ואני נזכרת בעצמי מתעוררת לתוך בכי אדיר על הרחם הריקה שלי. איך לאכול את זה שבשיעור משעמם עם מרצה עילגת על התמודדות תרבותית עם אבל פניהן של כל כך הרבה מכן עולות מול עיניי. ועוד ועוד. מה בעצם אני באה להגיד? חושבת עליכן כל יום, גם אם אני לא כאן תמיד.
התקופה האחרונה קשה לי במיוחד. מלבד הקושי האובייקטיבי של מבחן כל שבוע, ילד שמתנגד לכל דבר, ילדה שהחלה את גיל שנתיים המאתגר, יש קושי רגשי. חושבת עליכן, על עצמי, הרבה לאחרונה. יצא כך שכל הנושאים שאני לומדת בשבועות האחרונים נוגעים לחוויות של אהובות שלי מכאן ולחוויותי שלי - מאמבריולוגיה וטרטולוגיה, דרך גנטיקה, דרך תרופות שונות, כמו למשל קלקסן, כמו שיטות הזרקה, כמו התאוששות מניתוח, כמו התמודדות עם אבל ואובדן, כמו התמודדות עם פוסט-טראומה. ואני, שיודעת תמיד הכל, ושמחה על כך, לא רוצה לדעת את כל הדברים האלה מנסיון אישי או של נשים שיקרות לי כל כך. זה לא שלא חשבתי שזה יגיע, ברור שאם בוחרים בתחום כזה זה יבוא. אבל הכל בא פתאום וביחד, וזה קצת יותר מדי. לכי תסבירי למה אני דומעת כשמדברים על תופעות לוואי של חומרי הרדמה ואני נזכרת בעצמי מתעוררת לתוך בכי אדיר על הרחם הריקה שלי. איך לאכול את זה שבשיעור משעמם עם מרצה עילגת על התמודדות תרבותית עם אבל פניהן של כל כך הרבה מכן עולות מול עיניי. ועוד ועוד. מה בעצם אני באה להגיד? חושבת עליכן כל יום, גם אם אני לא כאן תמיד.