מה שהתכוונתי לומר הוא ש....
כדילהרגיש טעם בחיים יש להיות במצב נפשי שיאפשר זאת, קרי מצב של אמפתיה והתחשבות בסביבה כחלק מהיותנו חלק ממרקם רחב הרבה יותר מכל פרט לכשעצמו.אינני שולל מצב של בדידות זוהרת על אי בודד.אך מצב נפשי של אדם (ה"רע"שאת הזכרת) שבפוטנציה לא יתחשב כלל בשום ברייה(וזה לא משנה אם במציאות הוא יהיה על אי בודד,או בקרבת אחרים.) אחרת, יהיה מצב של בידוד. כלומר מן מצב נפשי שלא יניח לו "לתקשר" עם שום ברייה גם אם כבר יפגוש אחת כזו,אשר על כן הוא לא יוכל לתקשר אפילו עם הטבע לאהוב את יפי הנוף .הוא יוכל רק להתקיים ותו לא (כי הרי כל סוג של יחסים בין 2 יצורים דורש התחשבות מסוימת,שם המשחק הוא פעילות גומלין תן וקח) כלומר : קשר =התחשבות מסוימת.....שם המשחק הדרך כלל הוא:"איך לקחת יותר ולתת פחות" אך אף אחד לא חושב שיש כזה דבר רק לקחת. כלומר "אין רע בלי טוב" . ואם מעצם העובדה שהטוב יש בו גם רע הוא נחשב "לקקן" ו"צבוע"...הרי באותה מידה של חוסר הגיון נוכל לטעון שה"רע" גם הוא "צבוע"..כי הרי גם הרע נאלץ "להתחשב" באחרים..... אני מסכים איתך שה"טוב" הוא טוב בשביל הנאת עצמו....אבל זה באמת עניין לשיחה אחרת אני משוכנע שכתבתי באופן לא ברור מספיק מחמת עייפותי אחרי לילה ללא שינה מקווה שלמרות הסגנון המעורפל תביני את כוונת דברי