כל הבז'ז'ינות שלנו...

פלפלת32

New member
הילד צודק

אמא אחת שתעבוד מחוץ לבית, אמא אחת שתהיה עם הילד ואמא אחת שתסדר את הבית נשיקה לאושר
 
צודקת, בטח שצודקת

אין צורך להעביר את הילד שוב ושוב את אותה "חויה" של יציאה מהארון... חוצמזה, במקרה של אבאבא הספציפיים האלה, יש להם גן מתחת לבית, לדעתי הם יכולים לשלוח את הילדה רכובה על הכלבה...
 
טעית? אין דבר כזה...

ממתי פולניה עושה טעות?
ואיך יודעים אם אכן חשוב או לא? לדעתי חשוב שיהיו לילדים חברים לטווח ארוך. יציבות - אמרתי כבר?
 

שמנתולה

New member
בתור אחת

שמעולם לא ממש עזבה (כמה שנים בת"א זה לא נחשב) את ה"שכונה" ועדיין דבוקה לחברי הילדות ("הקבוצה") בדיוק כמו בכתה ג' אני מסכימה איתך. אני מאד אוהבת את המחשבה שילדי יגדלו עם ילדי חברי לכתה, כמו שאני גדלתי עם ילדי חבריהם לכתה של הורי וכמו שהורי גדלו עם ילדי החברים לכתה של סבותי. ואני לא חושבת שזה נסיון לברוח מהתמודדות, גם בחברה מוכרת ואוהבת הילד עדיין יצטרך להתמודד עם השוני שלו.
 

BOOGY BOOGY

New member
אני מבינה את נקודת המוצא...

של החשיבה שלך. אבל אפילו אם תשתדלי חזק חזק חזק לא תצליחי ליצור עולם של אנשים/ילדים קבועים לילדים שלך אפילו אם תגורי כל החיים באותו הבית ובאותה השכונה. מגיל שנה וקצת ילד הולך למשפחתון אחר כך הוא עובר לגן ואחר כך לגן חובה ואחר כך לחטיבת הביניים ויש חוגים ויש צופים ויש קאונטרי ויש את הבני דודים של החברים שלו ויש ויש.. אם ננסה לסנן את המפגשים שלהם או ליצור להם חברה מקובעת נכניס אותם לגטו והנזק יהיה עצום יותר מאשר התקלות בהומופוביה. ילדים קולטים שדרים סמויים יותר טוב מאשר שדרים מילוליים ומעשה שכזה הוא אקט של מגננה מתוך פחד ואם אנחנו נפחד גם הם יפחדו ואם הם יפחדו גם הם יתגוננו ואנחנו יודעים טוב מאוד לאן פחד ומגננה מובילים. ואי אפשר בלי דוגמאות נכון? הדוגמא הכי טובה היא אישתי! אישתי בחרה לחיות במקום שהוא ההפך הגמור מתל אביב.. אנשים וגם אתן מרימות גבה לנוכח הבחירה שלנו לגור בראש העין.. יש כאן רק זוגות.. כשאישתי וגל הגיעו לכאן אז אישתי הייתה הגרושה היחידה בכיתה של גל.. ולא סתם גרושה.. גרושה לסבית.. השכונה שלנו מורכבת מאנשי צבא ומשטרה לרוב.. וים בתימנים דתיים מסביב. לפי מה שאני יכולה להבין אז את לא היית בוחרת לגור איפה שאנחנו היינו גרות אפילו שהחינוך כאן הוא בין הטובים בארץ והסביבה זכתה בחמש נקודות יופי. ותתפלאי, לא סבלנו משום גילויי הומופוביה, אנחנו הולכות חבוקות ברחוב וכולם יודעים וכן, שואלים אותנו מידי פעם שאלות ואנחנו עונים בבטחון רב ולגל יש הרבה חברים ואף אחד לא צוחק עליו והוא מלא ביטחון גם כן.ברגע שנגביל את צעדינו נוותר על החופש שלנו ושל ילדינו.
 

פרח7

New member
מעברים

וכי אנחנו היינו רוצים לעבור מקום בכל שנה, להפרד מחברים אליהם נקשרנו, (אצל ילדים יש גם את הפרידה מהגננת) ולהתחיל מחדש לקשור קשרים עם חברים חדשים. יש ילדים ויש ילדים. לילדים שלי קשה עם שינויים. אז אני משתדלת, אם אני יכולה, להמעיט במעברים. זה לא קשור ללסביות שלי, לבושה, לאשמה, או לכל דבר אחר. זה קשור להכרות שלי עם ילדי. בעצם, אם אפשר לתת יציבות, למה לא?
 
ולא רק בגלל...

שאת אוהבת נשים שמסכימות איתך,אכן מסכימה עם כל מילה.. ולראיה:שלוש בנותיי שהקטנה נולדה כאן בישוב וגדלה על הסיר עם החברים מהגן ואיתם תלך לביה"ס..וזה עושה לה את החיים החברתיים כ"כ פשוטים וזורמים וטיבעי לה הכל וזה מחזק אותה גם בהיתמודדויות שאני מוסיפה לחייה..להבדיל משתי הבנות שלא גדלו כאן והכל אצלם כ"כ אחר וגם היום אחרי 8 שנים במקום הזה לא רואה שום רצון וצורך אמיתי שלהם להיתחבר ..וזה לא קל לי כאמא ,בטוחה שלא קל להם כילדות..ונכון שזה לא רק זה אבל זה המון מזה...
 

BOOGY BOOGY

New member
לא על זה דיברתי...

ערבה כתבה שהיא הציעה לאבאבא להיות במקום אחד כי לילד עם שני אבהים יותר קל במקום קבוע ולזה התיחסתי.. לנקודת המוצא של החשיבה שלה.. עכשיו תקראי שוב פעם את מה שכתבתי.. אולי זה יותר קל להעביר את החיים כילד במקום קבוע אבל את ההתמודדות עם ההומופוביה, אם תצוץ, אי אפשר למנוע ע"י בחירת מקום קבוע או ספציפי.. ועכשיו אני אשאל אותך שאלה הפוכה: מה תעשי אם בגן של המתוק יהיו גילויי הומופוביה? תעברי דירה? תעבירי אותו גן? בית ספר?
 
רגע, רגע....

ערבה הציעה : "אמרתי להם, שנראה לי שיקול חשוב, לבחור גן שהילדים בו יהיו העתיד של הילד.. כלומר - כאלה שהוא יילך איתם הלאה גם לגן הבא ולביה"ס..." הכוונה היתה שעדיף לילד להיות בגן הקרוב לבית - ולא בגן מרוחק ויוקרתי... מכיוון שילדי הגן הקרוב לבית הם ילדי השכונה שהם חבריו-לעתיד של הילד. וזה בגלל שנראה לי שעדיף לילד להתחבר לילדי השכונה כשכולם בני שנתיים שלוש, ולא להפגש איתם בכתה א' או בגן העירוני...
 
למעלה